האם אני ורעייתי המנוחה נשמות תאומות?

מתוך ספרו של ד"ר זיו מאיר "נשמות תאומות וזוגיות"

"האם אני ורעייתי המנוחה אכן נשמות תאומות"? חזר פרופ' קליין לשאלתו הראשונה. "הסברת לי מה היא נשמה, או מה הן התפיסות בעניין זה, אך אני עדיין מאוד מוטרד מכך שרעייתי המנוחה נמצאת איתי. אני ממש מרגיש בה, אמר הפרופ' והמשיך, "אתה יודע מה יכול להיות כאשר אני בקשר עם אישה אחרת? בודאי זה ברור לך לחלוטין". המשיך תוך שהוא משכל רגליים.

"לא, למען האמת לא ברור לי" השבתי לו בסקרנות".

"אתה רציני? אתה הרי יודע שאישה קנאית גרועה מהשטן" ציין כדבר ברור ומובן. "תאר לך שאשתך יודעת שאתה יוצא עם מישהי אחרת או שיש לך פילגש, הרי היא תמרר לך את החיים, תוריד אותך ביגון שאולה. האמן לי הן יודעות לעשות את זה טוב יותר מכל אדם אחר", המשיך במרץ כבעל ניסיון.  

הופתעתי הפעם משצף דבורו הקולח, הבנתי שהתלהבות זאת והקיצוניות שבה, מעידים על  ניסיון אישי מר, כואב, אשר גרם לו להיות ממורמר.

"מר קליין, האם רעייתך המנוחה הייתה אשתך השנייה או הראשונה"?  שאלתי, מאחר וסברתי כי אשתו הראשונה מיררה את חייו עד שהתחתן עם רעייתו המנוחה, אותה כל כך העריץ עד כי חשב שהם נשמות תאומות.

"רעייתי המנוחה הייתה אשתי הראשונה" השיב להפתעתי. "אם כן מאין הניסיון הרב  בו תיארת כי הנשים יודעות למרר את חיי בעליהן"? שאלתי.

"אמרתי לך, רעייתי המנוחה נמצאת איתי כל הזמן, היא אכן ממררת לי את החיים כל העת, כבר היה עדיף כאשר היא הייתה בחיים, אז לפחות היא לא הייתה ממררת לי את החיים. היא גם לא הייתה איתי כל הזמן, עכשיו היא נמצאת איתי עשרים וארבע שעות, שבעה ימים בשבוע ולא נותנת לי מנוח. כל קשר שיש לי עם אישה אחרת היא  מקנאה, גורמת לי לחוש עקצוצים, גירודים, צביטות, דגדוגים,  אתה לא היית מאמין עד איפה הדבר מגיע".  המשיך לספר במרץ רב. ברור היה כי סוף סוף, הוא מצא מישהו לו יוכל לספר את שעל ליבו מזה זמן רב.

"מה זאת אומרת עד להיכן זה מגיע"? שאלתי אותו מתוך סקרנות. "אני אומר לך היא כאילו שולטת בגופי, בכל הקשור למין השני. לא מזמן נכנסתי למיטה עם ידידה, אתה לא יודע מה היא עשתה לי שם, היא ממש לא אפשרה לו להזדקף, איבדתי את הזקפה שלי", המשיך בלחש כממתיק סוד. "תאר לך לאיזו סיטואציה נקלעתי, רציתי לקבור את עצמי, תראה איזה בושות היא עושה לי, אין לי ספק אם מישהו היה בא אליי עם סיפור כזה בודאי שהייתי ממליץ על אשפוזו, אולם, האמן לי אני שפוי לחלוטין, יתרה מכך, התחושות הן  ממשיות, לא ניתן להתעלם מהן" המשיך להצטדק כאילו אני מבקר אותו. "אולי בגלל הגיל ומצב בריאותך, הזקפה נעלמה" השבתי לו, "או אולי בגלל המתח וההתרגשות, דבר שכיח הקורה אף בגילאים צעירים", המשכתי בניסיון להרגיעו ולמתן את הרגשתו.  

 פרופ' קליין הביט בי בתוכחה, "נו מה באמת אתה חושב, שאני לא מכיר את התופעות האלה? אני אומר לך שהיא גורמת לי לכך, לא התרגשות, לא גיל ולא כלום" אמר בכעס. "אני רוצה שהיא תצא ממני, שתסתלק ממני ותעזוב אותי לנפשי, כבר מספר שנים שאני חי עם הסיוט הזה, עם הפחד שלא יגלו מה אני עובר, מה אני מרגיש. הדבר הזה נמצא אצלי עשרים וארבע שעות ולא עוזב אותי" המשיך בייאוש. "אני כבר לא יודע מה לעשות, זה פשוט מוציא אותי מדעתי, ממש כך! הוא החל להתייפח, דמעות זלגו מעיניו, הוא סובב את הפנים ממני, הוא פשוט נישבר. הוא חש בושה לנוכח פרץ רגשותיו אותן הדחיק שנים רבות. נמלאתי רחמים ואמפתיה כלפיו ורציתי לעזור לו. הנחתי בעדינות את ידי על כתפו, הוא המשיך להתייפח חרישית. כעבור זמן קצר החל למלמל, "האמת זו הסיבה האמיתית בגינה פניתי אליך, רק לא ידעתי איך לספר לך, לא ידעתי איך תגיב לסיפור הזוי כזה ועוד מפסיכיאטר המוערך מאוד על ידי הקהילה הרפואית. לא ישנתי אתמול כל הלילה, לא ידעתי איך אגיע ואספר לך, חילצת זאת ממני" המשיך למלמל חרישית. "אתה חושב שתוכל לעזור לי?" שאל בלחש.

ידעתי שאוכל לעזור לו, יותר נכון חפצתי  בכך, הוא נראה שבר כלי, אותו אדם דגול ומוערך כל כך, יושב לו ומתייפח כמו ילד קטן, מפוחד, הזקוק לתמיכת ההורה הבוגר, חשתי שאני חייב לתת לו את הביטחון כי יש מזור לבעייתו.

 "ראה, בתופעות כאלה "דיבוק" כבר טיפלתי בעבר בהצלחה רבה" השבתי לו בביטחון".

זהו מצב בו נשמת אדם שנפטר חודרת לגוף אדם אחר במטרה לממש המשך חיים פיזי דרכו. או לעיתים בשל קושי בפרידה מאדם אהוב ובאופן זה מתקיים קשר הדוק הכפוי על המקבל. או יתכן לצורך קבלת עזרה זו או אחרת.

למשמע דבריי, עיניו אורו, "מה אתה באמת יכול? טיפלת כבר בהצלחה במקרים כאלה"? המשיך בהערצה כילד קטן.

"אכן כן" אישרתי את דברי "עברו דרכי במהלך השנים מספר מקרים".

"ומה קרה איתם"? המשיך לשאול. "הם חזרו לעצמם, חזרו להיות בסדר עם עצמם ועם סביבתם", השבתי לו.

"ללא תרופות? ללא  שוקים חשמליים"? התפלא הפרופ'.

"לא, ללא שום תרופות או עזרים חיצוניים ובודאי שלא שוקים חשמליים", השבתי בביטחון.

"תשמע חבל שלא פניתי אלייך כבר לפני שנתיים, ממש חבל, יכולתי כבר לשוב לעצמי מזמן ולישון טוב בלילה", המשיך את דבריו בנימת הערצה.

"אני עדיין רוצה להבין כיצד אתה יודע כי חוסר הזיקפה שלך קשור אליה"? ביקשתי ממנו הסבר רציונאלי, מאחר והיה נראה  לי, כי הוא מייחס גם דברים שאינם קשורים לרעייתו המנוחה, כפי שקורה לעיתים קרובות.

הוא הרהר רגע האם לספר דבר מה או להסתיר, לבסוף אמר "תראה, כאשר אני חושב על רעייתי, על מה שהיינו עושים, מיד אני מקבל זקפה". הוא עצר רגע בדבריו, התלבט לבסוף המשיך, "יותר מכך, כאשר אני חושב עליה במיטה, אני אפילו יכול לחוש בה, לחוש את הליטופים שלה, אני לפעמים "גומר" במיטה מהנגיעות והליטופים שלה", סיים את דבריו באנחת רווחה.  לאמתו שמעתי עד היום סיפורים רבים ומאלפים, אך אלו היו חדשות לגבי, טרם שמעתי ממטופלי מצב כזה. שמעתי לא אחת על מצבים בהם חשו ליטופים קלים, נגיעות, אך לא מצבים כפי שתיאר לי הפסיכיאטר היושב למולי. "נו מה אתה אומר, זה מספיק משכנע אותך"? שאל במין תוכחה, כאילו נפגע מהעובדה שלא סמכתי על חוות דעתו המלומדת קודם לכן. "בסדר, שכנעת אותי" הסכמתי איתו.

הוא הביט בשעונו "או אני כבר שעתיים אצלך" ציין בהפתעה, "אני חייב להסתלק זה יום קצר, אבל זאת הייתה לי הפגישה הכי מאלפת שקרתה לי בחיי" המשיך והחל להתרומם מכיסאו. הבטתי בשעון השעה כבר התקרבה לארבע אחה"צ, גם אני לא חשתי בזמן שחלף, דבר הקורה לי לעיתים קרובות עם מטופלים. "טוב אז נסיים להיום" ציינתי וקבענו  שוב פגישה ליום שישי הבא בצהריים, אשר היה היום הפנוי לו להגיע אלי מאזור המרכז.

במהלך השבוע חשבתי לא פעם אודות הדברים אותם אמר, ניסיתי להבין את הסיבה לתופעה בה חש, או את הקשר בין רעייתו המנוחה לעובדה שהיא חדרה או חודרת לתוכו. אולם ככל שחשבתי העלתי חרס.

טפלתי בעבר במקרים דומים, אך תמיד היה מדובר ביחסים לא תקינים, בבעיה שנותרה פתוחה, באהבה נכזבת ובנקמה, אולם במצב כזה בו הכול היה נורמאלי ותקין במהלך נישואיהם ואשר אחד מבני הזוג הלך לעולמו לא נתקלתי.       

סקרנותי גברה ככל שהתעמקתי בכך, אולם כאמור נותרתי ללא קצה של חוט או סיבה, כך חיכיתי ליום שישי המיוחל.

לרכישת הספר בהוזלה: במכללת ברק לרפואה משלימה בירושלים.

www.barakcollege.com