כל פעולותיו ומעשיו של אברהם אבינו בכל רגע נתון בכלל, ובפרט ברכישת מערת המכפלה מאת בני חת, נועדו להוכיח ליושבי הארץ את האמונה בה' בורא העולם ומחיה המתים. כוונתו של אברהם אבינו בקניית מערת המכפלה הייתה להנחיל לעולם את האמונה בהשארת הנפש ואת האמונה ביום הדין הגדול שיתקיים לעתיד לבוא, ביום שבו יקומו ישני עפר מקברם לתחייה. בני חת, תושבי חברון, היו סבורים שקבורת המת היא עניין של כיבוד זכרו האחרון של הנפטר בעיני החיים. מזווית ומנקודת ראות זו הם הסבירו לאברהם אבינו שאין שום צורך להשקיע ממון ברכישת קבר: "במבחר קברינו קבור את מתך" (בראשית כ"ג, ו'). לדעתם, אין כל משמעות לעובדה שחלקת הקבר אינה שייכת לנפטר. למי מפריעה העובדה שהקבר הוא זמני ויחזור בבוא העת לרשותם של בני חת? הן עד אז לא יוותר מן המת כל זכר. באותה שעה גם ההלוויה המכובדת שנערכה בזמנו כבר תשכח כליל.

אברהם אבינו בדרכי נועם נתן שיעור מאלף במהות העם היהודי. הוא הסביר לבני חת, שאין הוא זקוק למקום שבו ניתן לקיים טקס קבורה. הוא גם אינו מעוניין להזדקק לחסדיהם של בני חת שיעניקו לו את מיטב קבריהם. למרות שכל חייו הוא נודד מעיר לעיר, ממדינה למדינה, ממקום למקום, ומעולם לא טרח או התאמץ לרכוש נחלה בארץ שהובטחה לו, ועד עתה היה רק בבחינת: "גר ותושב אנכי עמכם" (בראשית כ"ג, ד'), הוא עומד על כך שתינתן לו אחוזת קבר תמורת מחיר מלא. מטרתו שהמקום יהיה שייך לו בקניין גמור ונצחי, ללא שום פשרות. אברהם גייס את כל בני חת, כדי שישפיעו על עפרון למכור לו את המערה. הוא לא הסתפק בקיום המקח בארבע עיניים. לדעתו, המקח חייב לקבל את אישורם של כל בני חת: "לעיני בני חת בכל באי שער עירו" (בראשית כ"ג, י"ח). התמורה שולמה מיד לעיני כולם בכסף עובר לסוחר, כדי למנוע כל אפשרות של ערעור עתידי. בני חת הכירו את אברהם וידעו שהוא אינו מייחס שום חשיבות לענייני נחלה ואחוזה. התנהגותו בפרשה זו הייתה תמוהה מאד בעיניהם.

חידה סתומה ועלומה קיימת כאן: מדוע המת זקוק לבית משלו? מדוע אנו בכלל קוברים מתים? מדוע אנו עורכים לוויה ולא שורפים את הגופות על גדות נהר הגנגאס? והרי המת לא מרגיש היכן מניחים אותו. הרי כל מכלול הרגשות חולף עובר לו בעת פרידת הנשמה מהגוף. המסקנה התבקשה וגם הובנה מאליה - אם המת זקוק לאחוזת נחלה, לא יתכן שהגוף אינו אלא אוסף של בשר ועצמות שסופם להירקב. חייבים לומר שלגוף זה תהיה תקומה בעתיד, ולשם כך חשוב לו לקבל משכן קבוע. בני חת ראו לפניהם לראשונה מת שכולו חי, אדם שממאהל ארעי מכניסים אותו לדירת קבע. הלווייתה של שרה אמנו חוללה מהפכה בתפיסת עולמם של כל בני חת. אמונה חדשה חדרה לעולמם: האמונה בתחיית המתים!

השבת כאשר נלך כולנו הכנסת ונשמע את קריאת התורה בה בעל הקורא יקרא את פרשת חיי שרה, נפנים את המסר כי העולם הזה הוא בסך הכול פרוזדור לעולם הבא, ולשם כך עלינו להכין את עצמנו לכך ובכל רגע נתון. אמת, יש לפעמים נפילות... סוף סוף אנו בני אדם! אבל כאשר המטרה נמצאת לנגד עיננו כל הזמן הסיכוי שנחטיא אותה פוחת בהרבה. שבת שלום.