העבודה הרוחנית בחודש תשרי מורכבת מהרבה פרטים. השתדלנו במאמר זה להביא פירוט על מספר קטן של מושגים חשובים המרכיבים את הימים האלה. ראש השנה ראש השנה חל בא' וב' בתשרי והוא החג היחיד בשנה שחל בראש חודש. שני ימי החגנחשבים ליום אחד ארוך ונקראים "יומא אריכתא" (יום ארוך). ראש השנה נקרא גם"יום הדין" ובו נידון האדם והעולם כולו על מעשיו בשנה החולפת. היום הראשוןנקרא דין קשה והיום השני דין רפה. דין הוא למעשה צמצום של האור האלוקיוהוא היה נחוץ בכדי לברוא את העולם, אך מכיוון שדין הוא סיום וסוף יש צורךבשיתוף של רחמים בדין בכדי שהעולם יוכל להמשיך להתקיים. חודש ניסן הוא הראשון למנין החדשים ולכן חדש תשרי הוא החודש השביעי למניןהחדשים, ומכאן שראש השנה אינו ראש לשנה במובן של תחילת השנה, אלא ראש לשנהבכך שהוא קובע את התנהלותה וגורלה של השנה הקרובה, בדיוק כפי שבגוף הראשהוא שמחליט כיצד הגוף יפעל ונותן לו את הפקודות המתאימות. לכן מכיוון שבראש השנה הקב"ה קובע עבורנו בדין ומשפט את מהלך השנה כולה,עלינו למתק את הדינים ברחמים. תשרי הוא החודש השביעי והוא כנגד ספירת מלכותשבה מתבצע תיקון הנבראים, לכן לאורך חדש תשרי ובעיקר בראש השנה ובעשרת ימיתשובה, עלינו לבחון את מעשינו בשנה החולפת, להביע חרטה ורצון לתיקוןלעצמנו ולכלל ישראל ועל ידי כך להשפיע רחמים על מידת הדין. בתפילת המוסף של ראש השנה נאמר: "היום הרת גורל היום יעמיד במשפט כל יצוריעולם" - כל הבריאה עומדת למשפט ביום זה ועל עם ישראל מוטלת האחריות להנהיגאת השינוי, את מיתוק הדין ברחמים - להיות ראש לשינוי. סדר סימנים חז"ל אמרו: (כריתות ו/א) "סימנא מילתא היא" ( הסימן יש בו ממש), הכוונה היאשקובעת את מהות המעשה. כיוון שמטרתנו בראש השנה היא למתק את הדין ברחמים,עושים בראש השנה סדר של סימנים המצביעים ומרמזים על מיתוק הדינים ועל שינוילטובה ורצון למשוך שפע וברכה לכל השנה, ולכן אף את ברכת המוציא עושים עללחם טבול בדבש או סוכר ולא במלח כבשאר ימות השנה. אנו מביאים כאן חלק קטןמהסימנים. תפוח בדבש מרמז על מיתוק הדינים ברחמים והיפוך רצונותינו מקבלה על מנת לקבל (דין)לקבלה על מנת להשפיע (חסדים). אנו מברכים: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינוואלוקי אבותינו שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה מראש השנה עד אחרית השנה". רימון בשיר השירים נאמר "כפלח הרימון רקתך". אמר ריש לקיש: "אל תקרי רקתך, אלאריקתיך, שאפילו ריקנין שבך מלאים מצוות כרימון" (עירובין י"ט). בכל יהודי,אפילו מי שנראה ריק ממצוות ומעשים טובים, חבוי ניצוץ של קדושה, ניצוץ שלרצון להשפיע. אומר "בעל הסולם", בספר "שמעתי" (מאמר ריז,"ענין רימון")שרימון הוא מלשון רוממות שהיא אמונה למעלה מהדעת, ואנו צריכים לבקש למלא אתהריקנות שבנו באמונה למעלה מהדעת. אנו מברכים: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שנהיה מלאים מצוות כרימון". תמר תמר זה נוטריקון תם-מר, מרמז על סיום המרירות בחיינו. למעשה כאן אנו מבקשיםלתקן את רצונותינו המקולקלים, כל התאוות הגשמיות למינהן, שהן ה"אויביםושונאים", כיוון שהן מרחיקות אותנו מקדושה. כולן מתחילות במתיקות גדולה, אךסופן מר כלענה. את המרירות הזאת אנו רוצים לגדוע ולהוציא מחיינו. אנו מברכים: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שייתמו אויביךושונאיך וכל מבקשי רעתנו, ייתמו חטאים מן הארץ ורשעים אינם עוד". ראש כבש או ראש של דג ע"י סימן זה אנו מבקשים להפוך את מהותנו לראש, להיות מחויבים לנתינה והשפעה, להיות ראשונים ומובילים ולא נגררים ומושפעים. אנו מברכים: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שנהיה לראש ולא לזנב". התרת נדרים בערב ראש השנה, לאחר אמירת הסליחות, נוהגים לעשות "התרת נדרים". מההבט הרוחני, נדרים זה לא רק מה שאמרנו בלשון נדר ושבועה, אלא גם מהשאמרנו שנעשה ופשוט לא עשינו. יצרנו כלי והשארנו אותו ריק. התרת נדריםמבטלת את הכלים הללו. ידוע שכל מי שאינו מקיים את נדריו הוא בנידוי וכל מי שבנידוי אין תפילתומתקבלת עד ארבעים יום. כדי לעמוד לפני הבורא בימים הנוראים ללא צילם שלנדרים שלא בוצעו, מבצעים את ההתרה. את התרת הנדרים מבצעים במעמד שלושה אנשים (ויש נוהגים בעשרה), שמשמשים כמעין בית דין של מטה שמבקש את ההתרה מבית דין של מעלה. בעל יכול להתיר נדרים עבור אשתו בתנאי שביקש את הסכמתה, ואז יבקש את ההתרה בלשון רבים. שופר בשני ימי ראש השנה לפני תפילת מוסף ובמהלכה תוקעים בשופר. נצטווינו בתורה:"ובחודש השביעי באחד לחודש, מקרא קודש יהיה לכם, כל מלאכת עבודה לא תעשו,יום תרועה יהיה לכם" (במדבר כ''ט/א'). מכיוון שראש השנה הוא יום של דין, נתן הקב"ה את מצוות שופר, ע"י תקיעהבשופר שמרמז על מידת הרחמים ועל עשיית תיקון בג' קוין, וע"י כוונות נכונותממתקים את הדינים. שופר גם מרמז לעקידת יצחק שבה אברהם שהוא מידת החסד עקד את יצחק שהוא מידת הגבורה ולכן משתמשים בקרן איל לשופר. נאמר בזוהר: "כך אמר הקב"ה, בני לא תפחדו מן הדינין של קו שמאל, כי אניעומד על הפתח, לעכב את הדינים מלצאת, אבל התעודדו ביום הזה ותנו לי במהושופר, שאם נמצא קול שופר כראוי ומכוונים בו למטה, הקול ההוא עולה" (זוהרויקרא, מאמר "תקיעת שופר", פרוש הסולם). תשליך תפילה הנאמרת בראש השנה ליד מקור מים חיים ונקראת כך בשל הפסוק "ותשליךבמצולות ים כל חטאתם", מתוך י"ג מידות הרחמים (למיכה) הנאמרות בתפילתהתשליך. הולכים ביום ראשון של רה"ש לאחר תפילת מנחה ולפני שקיעת החמה, לשפת ים אונהר או מאגר מים כלשהו ואומרים את התפילה, כשמגיעים למילים "ותשליך במצולותים כל חטאתם" נוהגים להגביה ולנער את שולי הבגד או הכיסים. מכיוון שיום ראשון של רה"ש הוא דין קשה (דינא קשיא) משליכים את הדיניםוהגבורות שדבקו בנו עקב החטאים למצולות ים (ספירת בינה - הים הגדול, שורשהדינים) וע"י כך ממתקים אותם. הרב שיינברגר שליט"א אומר: "היות שישראל עשו תשובה, יש לבער מן העולם אתהחטא וכל רושם שמשייך את ישראל לחטא, ולכן הקב"ה משליך "במצולות ים כלחטאתם", שלא יזכרו ולא יפקדו על חטא, ולא ייראו לעולם" ( "תומר דבורה"לרמ"ק/פירוש ויאמר משה עמ' ס"ז). הימיםהנוראים הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים ( א' עד י' בתשרי) נקראים גם עשרת ימיתשובה. אלו הם ימים של חשבון נפש, של חרטה ותשובה של האדם מול בוראו ושלחרטה וסליחה בין אדם לחברו. הימים נקראים גם "בין כסה לעשור". "כסה" הוא ראש השנה שחל בראש חודש ולכןהירח מכוסה ולא מאיר עדיין ומרמז על חסדים מכוסים והתנהלות של דינים."עשור" הוא יום הכיפורים שחל בי' בתשרי והוא יום של רחמים. לכן למרותשנקראים "ימים נוראים", אלו הם למעשה ימים של הזדמנות לשינוי לחרטה ולתשובהאמיתית בין מעמד הדין והמשפט שבראש השנה לבין הרחמים והכפרה שבהם נוכללזכות אם נעשה תיקון אמיתי עמוק ופנימי. יום הכיפורים חל בי' בתשרי ונחשב ליום הקדוש ביותר בשנה. יום הכיפורים הוא יום של סליחהמחילה וכפרה, שנאמר: "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם, לפניה' תיטהרו" (ויקרא ט"ז/ל'). ביום זה הקב"ה מוחל מכפר ומטהר את האדם מכל עוונותיו, אך יש תנאי - על האדםלעשות חשבון נפש אמיתי ולרצות להשתחרר משעבוד הגוף ומכבלי הרצון לקבללעצמו. המצווה העיקרית הנהוגה ביום זה היא עינוי הגוף: "בחדש השביעי בעשור לחדשתענו את נפשותיכם" (ויקרא ט"ז/כ"ט), אך ישנם חמישה איסורים הנהוגים ביוםזה: אכילה ושתיה, רחיצה, סיכה, תשמיש המיטה ונעילת מנעלי עור. בשונה משאר הצומות במהלך השנה שבהם הצום הוא ביטוי לאבלות, ביום הכיפוריםמטרת הצום היא לשחרר את הנשמה ממגבלות הגוף, כדי שהאדם יוכל להתרכז בעבודההרוחנית של היום. הרצון לחירות ממגבלות הגוף מתבטא אמנם בהגבלות גופניות,אך צריך גם להתבצע תהליך של רצון לשחרור מרצונות פנימיים המשועבדים לרצונותהגוף, לרצון לקבל, לכן נאמר: "לפני ה' תטהרו", ביום הקדוש ביותר בשנהעומדים קרוב מתמיד לקב"ה ושערי הרחמים פתוחים. זהו היום היחיד בשנה שבו היההכהן הגדול נכנס לקדש הקדשים ואומר בקול רם את השם המפורש וכל העם היהנופל על פניו ואומר: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", וכך גם אנו ביוםהכיפורים, ממליכים את הקב"ה על כל רצונותינו. כל נדרי ותפילת נעילה ביום הכיפורים מתפללים בבית הכנסת רוב רובו של היום, מתפללים תפילות רגילותשל חג: ערבית, שחרית, מוסף, מנחה. הכל בתוספת פיוטים רבים, ובשונה מכלהחגים האחרים מתפללים את כל התפילות עטופים בטלית. לתפילות הרגילות נוספושתי תפילות חשובות - כל נדרי ותפילת נעילה. 'כל נדרי' - כל נדרי נאמרת לפני תפילת ערבית של ערב יום הכיפורים היא נאמרתבארמית ותפקידה לשחרר את האדם מכל נדריו ושבועותיו שנדר בשנה החולפת כלפיהמקום (אך אינה משחררת אותו מהתחייבויותיו כלפי אדם אחר). 'כל נדרי' למעשה אינה תפילה אלא הכרזה על ביטול נדריו ושבועותיו של האדםלפני שהוא ניגש לעבודת התפילה והתשובה של יום הכיפורים, זאת מכיוון שאדםאשר פוגם בנדריו הוא פוגע באמא עילאה היא ספירת הבינה, ואז היא אינה יכולהלהאיר למטה. ע"י תפילת 'כל נדרי' מתבטלים הפגמים שנוצרו מאי ביצוע הנדריםומתאפשר לבינה להאיר לזעיר אנפין. 'תפילת נעילה' - יום הכיפורים מסתיים בתפילה מיוחדת, 'תפילת הנעילה'. תפילהזו המסיימת את היום הקדוש ומצביעה על נעילת שערי שמיים הינה ההזדמנותהאחרונה לפנות לקב"ה בחרטה ובקשת כפרה. בתחילת התפילה פותחים את שערי ארון הקודש, המתפללים קמים על רגליהם ופותחיםבפיוט "אל נורא עלילה", שמתחיל במילים "אל נורא עלילה, המציא לנו מחילה,בשעת הנעילה" ומסתיים במילים"מיכאל שר ישראל, אליהו וגבריאל, בשרו נאהגאולה בשעת הנעילה". כל תפילות יום הכיפורים עולות בשעת תפילת הנעילה ובה מתבצע חיתום הדין,ולכן אנו אומרים: "פתח לנו שער בעת נעילת שער", למרות שבוצע חיתום, עדייןאפשר למתק את הדינים בחסדים, וזה נעשה ממוצאי יום הכיפורים בזמן תפילתהנעילה ועד חג הסוכות.
משה שרון | 054-6970455 | קבלה