מאמר1 בסדרה - תחילתה של סדרת מאמרים שמטרתם לפתוח מספר נקודות מאוד חשובותועקרוניות לחינוך ילדים באור הקבלה. הפעם על העקרון הנצחי "יד ימין מקרבת,יד שמאל דוחה". עקרונות יסוד בחינוך ילדים לאור הקבלה - סדרת מאמרים חינוך ילדים הוא נושא מורכב המכיל בתוכו דקויות רבות, קושי רגשי והתמודדותלא פשוטה הנדרשת מההורים במקביל למהמורות החיים בעידן הטכנולוגי עמוסהדרישות. אם כך, מדוע בכדי לנהוג על רכב אנו נדרשים לעבור מבחנים ובכדילהיות הורים לא נדרש דבר? מי, אם כך, ילמד אותנו איך עושים זאת נכון? עיון מעמיק בכתבי היהדות והקבלה מגלה משנה חינוכית סדורה ומפוארת. המעניקהכלים ועקרונות יסוד לכל הורה כיצד לחנך בצורה נכונה את ילדיו. בסדרת מאמרים זו, אנו מעוניינים לגלול את התורה המופלאה הזו ולפשט, עד כמה שניתן, את העקרונות הרוחניים לכדי מעשים בפועל. מאמר 1: "שמאל דוחה וימין מקרבת" תורת הקבלה מלמדת אותנו שימין מיצג את הכוח של החסד, הנתינה, הזרימה והאמונה ושמאל מייצג את הכוח של הגבורה והדין, העצירה והביקורת. כוח הימין בנפש האדם בא לידי ביטוי בהסתפקות ושמחה במה שיש, שמחה שאינהתלויה בדבר, האדם מרוצה ממצבו וטוב לו. קו ימין מביא את האדם לשמחה, "איזהועשיר - השמח בחלקו" (אבות ד' א'). כוח השמאל בנפש האדם בא לידי ביטוי בחוסר שביעות רצון, בביקורת עצמיתוביקורת על הסביבה. מי שנוהג עם עצמו בקו שמאל - יכול להגיע ח"ו למצב שלייאוש. למה? כי הוא כל הזמן רואה את חצי הכוס הריקה. אמנם אנשים בעלי קו שמאל שליט הם בלתי נסבלים כלפי עצמם וכלפי הסביבה,אולם, בעיני המקובלים, גם קו ימין לבדו אינו טוב. אם האדם רק בקו ימין זהמביא אותו להתנוונות - הוא לא שואף להתקדם. אין לו רצון להשתנות ולכן הואלא מתפתח. קו שמאל הוא שמניע את האדם לרצות לשנות את עצמו או את המציאות בההוא חי. האיזון הנכון הוא החיבור של שתי התכונות האלה בכל רגע ורגע. כמו בכל גילוישל אמת - שני הכוחות, שני הניגודים, צריכים לפעול ביחד, באופן סימולטאני,על מנת שיתגלה קו האמצע, הלא היא דרך המלך. אמנם למוח שלנו קשה לתפוס איךשתי תנועות הפוכות יכולות לפעול ביחד, אבל זה הכרחי ללמוד את האומנות הזוולעזור לילדינו ללמוד אותה. איך עושים זאת בפועל? כמובן שבכדי שהאיזון הזה יעבור לילד הוא צריך להתקיים קודם בנו, כמאמרהכתוב "קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים" (מסכת בבא מציעא), כי אם ההורה בעצמולא עושה את האיזון בצורה נכונה, למשל, כל הזמן בביקורת, תסכול וחסרונות,הילד יתקשה לאזן את הכוחות בתוכו. התשובה היא בראש ובראשונה - באיזון הנכון שבין חופש ובין גבולות. בדור שלנוישנם הורים שנוטים להיות "סחבקים" של הילדים. זו טעות! זה לא טוב! הקבלהמלמדת על סדר רוחני של השתלשלות בעשר הספירות והסדר הזה פועל גם בעולםשלנו. הורים צריכים להיות מעל הילדים - לא מתחת ולא בשווה. מחנך צריך להיותמעל הילד שלו. "כבד את אביך ואת אימך" (שמות כ' י"א) זה אומר לכבד את מישמעליך. ילד מחויב לכבד את ההורה והורה אסור לו לרדת לרמתו של הילד אלאלהיות לו סמכות. ילד הוא ענף של ההורה והענף נתלה בשורש. אם אין לילד על מילהתלות הוא מרגיש חוסר בטחון, כמעט אבוד ממש. האיזון הנכון נוצר כאשר מצד אחד (ימין מקרבת) נותנים לילד אהבה וחיבה,מספקים לו את מה שהוא צריך ומצד שני (שמאל דוחה), באותו הזמן, גם שומרים עלמרחק וקובעים לילד גבולות. חייבת להיות מערכת יחסים אשר בה ההורה הוא זהשאומר את המילה האחרונה בבית וזה בהחלט מטיל אחריות מאוד כבדה על ההורים,מחייב אותם להיות בוגרים בנפשם וחזקים בתודעת עצמם. למה הכי קשה זה לשים גבולות? בכל חינוך צריך להיות חלקים מותרים וחלקים אסורים. הסוד בחינוך נכון הואשעל מה שאסור- לא מתווכחים! אם הילד מגיע לגבול ומנסה לעבור אותו ההורהעומד שם כמו אריה. עד שם אתה אוהב אותו ללא גבול וכאן אם לא תשים גבול -הרסת את הילד! למה זה קשה? כי לצערנו, לא תמיד ברור להורה מה הם הגבולות שהוא עצמו מאמיןבהם. מה הם הקווים האדומים? על מה נלחמים ועל מה לא? צריך להיות ברור שעלמה שלא - אין אפילו ויכוח, לא מדברים על זה בכלל בבית. למשל, אם אני רוצהלחנך את ילדיי להתחשבות בזולת, אז כתוצאה מזה אני מחליט שכשהם קמים בבוקרהם מסדרים את המיטה, למה? כי אם הם לא יסדרו אחריהם מישהו אחר בבית יסדרבשביל כולם. מאותו הרגע אני עומד שם ולא זז. עד שהנושא יהפוך אצלם לטבע.ניתן ליצור זאת לגבי כל נושא שאתה מאמין בו ומאמין שזה לטובת הילד ולא סתםקפריזה שלך. הטעות הנפוצה היא שההורה לא עומד כמו אריה אלא כמו כבשה. החלטתי, לדוגמא,שהילד לא מקבל שוקולד אחרי ארוחת ערב כי היום הוא כבר אכל יותר מדי שוקולד.הילד מבקש, ההורה מסרב ואז הילד מתחיל להשתולל, לבכות וכו', ההורה החלשאומר "טוב טוב, קח שוקולד ותפסיק לבכות", בכך הוא מלמד את הילד "עברית לאנכונה" - 'כן' פירושו - אני מבקש ומקבל מיד, 'לא' - פירושו - אני צריךלעשות בלאגן כדי לקבל. לסיכום הרב יהודה אשלג "בעל הסולם" אומר שצריך להיות רוב היום בקו ימין, בשמחה,ורק חצי שעה ביום להיות בקו שמאל - לבחון במה אני לא שלם. אם אדם פועל כךהוא מאזן בצורה נכונה בין הימין והשמאל. חשוב מאוד שההורה יתנהג כך בביתשלו ויקרין את הדרך המאוזנת הזאת: בקשר שלו עם אשתו, בניהול הבית ובחינוךילדיו. הילד ילמד מתוך הדוגמא האישית של ההורה לעשות את האיזון הנכון ביןמה ש"מתחשק לו" לבין מה ש"צריך".
משה שרון | 054-6970455 | קבלה