בכתבה שעלתה לפני מס' ימים בביזפורטל, התבשרנו שוב, על הצבתמכשול נוסף בכל הקשור לתמ"א 38 והפעם – תוספת החנייה. אולם לבעיה זו ישפיתרון – מתקן HIGH PARK.

מובא על ידי יצחק הבדלה

הבעיה

דרישהבסיסית בפרויקטים מסוג זה, היא יצירת מקום חנייה, עבור כל דירה הנוספתלבניין. מתווספות לכך לרוב דרישות של הדיירים המתגוררים בבניין, לקבלתחנייה בעצמם, כחלק מדרישותיהם במסגרת הסכמתם להוספת הדירות במסגרת ביצועהפרויקט והשיפוץ.

אולם, הצפיפות במוקדים העירוניים ובגוש דן במיוחד,מציבה קשיים בפני היזמים של הפרויקט בכל הקשור לשילובן של חניות בתחומיהמגרש, בכמות שתענה לדרישותיהן של הרשויות והדיירים הגרים כבר בבניין.

עלויות

כאשרהתנאים בשטח לא מאפשרים תוספות חניה הצמודות לפרויקט, על היזם לשלם כופרחניה לקרן הרשות המקומית , בסכום העומד על 45,000 ש"ח ליח' דיור בממוצעוהרשות המקומית מתחייבת לנתב את הכספים לצורך בניית חניונים בסמוךלפרויקטים , עבור התושבים המתגוררים בדירות אלו.
אולם, רשויות מקומיות כמו הרצליה, דורשות להקים חניות לכלל הדירות לרבות הקיימות, גם אם אין להם חנייה בטאבו.

הבעיההיא ש"חפירה" לעומק באזורים עירוניים צפופים במרכז ובכלל עלולה להוביללהופעת מי תהום שגובהם 4-13 מ' מתחת לקרקע ואף מחייבת ביצוע כלונסאותשתתמוכנה בבניינים או ברחובות שבסביבת ה"חפירה".

הפיתרון במקרה שבולא ניתן לחפור מכפילי חנייה, הוא התקנה של מתקן חנייה, אבל מדובר בעלותגבוהה משמעותית – מחיר מתקן חנייה נע בטווח מחירים שבין 14-25 אלף אירו.
ככלשהמתקן מכיל יותר מקומות, מחירו יורד, אולם אין זה משתלם עבור בנייןסטנדרטי בן 18 דירות, שמחירו מתקן החנייה שלו עשוי להגיע לכ-2.25 מיליוןשקלים, בעוד תשלום כופר חנייה באם יתאפשר, יעלה עבור אותו בניין 810 אלףשקלים.

לדבריו של מנכ"ל חברת אגם שביט, פתרונותיה של החנייה יקרים ביותר ולא מתאפשרים עבור כל פרויקט
הקמתו של חניו סטנדרטי מצריכה 30-36 מ"ר עבור כל מקום חנייה, בנפל של כ-100 מ"ק.
יצירתושל מקום החנייה על ידי מתקן חנייה אוטומטי, תקטין את השטח הדרוש ב 70%-80%וגם את נפחה של הבניה והחפירה ב 40%-60% אחוזים, 35-45 מ"ק פר מקום חנייה.

פיתרון חלופי

מתקן HIGH PARK, באמצעותו ניתן לבצע הרמה אוטומטית, חוסך את עלות כופר החנייה ולכן אידיאלי לשילוב עם פרויקטים של תמ"א 38.

יצחק הבדלה הוא מנכ"ל קבוצת נישה אחזקות , העוסקת ביזמות נדל"ן, תמ"א 38 וקבוצות רכישה.

הפוסט פורסם לראשונה בבלוג של יצחק הבדלה