כולם יודעים את מעלת הענווה והפשיטות. אך מהי מעלת הענווה, הרי לכאורה כל אחד שלא מאמין בעצמו וחושב שהוא לא יוצלח, הרי לכאורה יש לו ענווה. וא"כ כיצד הענווה צריכה להיות ?

וגם לעניין הפשיטות, הרי לכאורה כל אחד שהוא חסר שכל, לכאורה הוא אדם פשוט שעובד את ה' בפשיטות וא"כ מהי מעלת הפשיטות ?

ואמר רבנו בְּעִנְיַן הַהַכְנָעָה טוֹעִים הָעוֹלָם הַרְבֵּה. כִּי הֲלא כַּמָּה אָנוּ מְיַגְּעִין עַצְמֵנוּ בַּעֲבוֹדוֹת וּבִתְפִלָּה כְּדֵי לָצֵאת מִמּחִין דְּקַטְנוּת לְמחִין דְּגַדְלוּת, וְאִם כֵּן אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה הַהַכְנָעָה בִּפְשִׁיטוּת, כִּי אִם כֵּן הוּא נִכְנָס לְקַטְנוּת, וְעַל כֵּן בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה דַּעַת. וְעַל כֵּן לָאו כָּל אָדָם יָכוֹל לִהְיוֹת עָנָו כָּרָאוּי, רַק משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הוּא הָיָה "עָנָו מִכּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (בַּמִּדְבָּר י"ב) וְרַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, קָרְאוּ לַעֲנָוָה שֶׁאֵינוֹ כָּרָאוּי חֲנֻפָּה ...

וגם אמר אֲבָל אֵין אָנוּ יוֹדְעִים כְּלָל מַהוּ שִׁפְלוּת אֲמִתִּי, כִּי בְּוַדַּאי אֵין זֶה תַּכְלִית שֶׁיִּהְיֶה שָׁפָל וְנִבְזֶה וְעָצֵל, שֶׁקּוֹרִין רעַ מַזָּל (וּבְלַעַ"ז: שְׁלֵים מַזְלְנִיק) כִּי הַשִּׁפְלוּת הוּא עִקָּר הַחַיִּים שֶׁל כָּל אֵיבָר וְאֵיבָר, וְהוּא כָּל תַּעֲנוּג עוֹלָם הַבָּא כַּנַּ"ל, וּבְוַדַּאי אֵין זֶה הַתַּכְלִית שֶׁל עוֹלָם הַבָּא, שֶׁיִּהְיֶה נִבְזֶה וְעָצֵל וְכוּ', חַס וְשָׁלוֹם עַל כֵּן צְרִיכִין רַק לְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁיַּעֲזר לִזְכּוֹת לַעֲנִיווּת וְשִׁפְלוּת אֲמִתִּי, שֶׁהוּא עִקָּר הַחַיִּים וְעִקָּר הַתַּעֲנוּג שֶׁל עוֹלָם הַבָּא כַּנַּ"ל:

וגם וּמִדַּת הָעַנָוָה הוּא עִנְיָן אַחֵר לְגַמְרֵי, וְעִקַּר מִדַּת הָעֲנָוָה כְּשֶׁיִּהְיֶה בְּמַדְרֵגָה שֶׁיּוּכַל לִכְתּב עַל עַצְמוֹ כְּמוֹ משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם (בְּמִדְבַּר י"ב) : "וְהָאִישׁ משֶׁה עָנָו מְאד", זֶהוּ מַדְרֵגַת הָעֲנָוָה בְּתַכְלִית, וּכְמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בַּאֲמוֹרָאִים שֶׁאָמַר רַב יוֹסֵף (סוֹטָה מ"ט:) : 'לָא תִּתְנֵי עֲנָוָה דְּאִיכָּא אֲנָא':

וגם אמר אָמַר: שֶׁהוּא חָכְמָה וּמְלָאכָה גְּדוֹלָה (לב) לִהְיוֹת כְּמוֹ בְּהֵמָה וְזֶה בְּחִינַת (שְׁמוֹת לו א) : "כָּל אֲשֶׁר נָתַן ה' חָכְמָה בָּהֵמָה", הַיְנוּ שֶׁהוּא חָכְמָה לַעֲשׂוֹת עַצְמוֹ כִּבְהֵמָה. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חֻלִּין ה:) : עַל פָּסוּק (תְּהִלִּים לו ז) : "אָדָם וּבְהֵמָה תּוֹשִׁיעַ ה'" אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁעֲרוּמִים בְּדַעַת וּמְשִׂימִין עַצְמָן כִּבְהֵמָה וּכְמוֹ שֶׁאָמַר אָסָף (תְּהִלִּים עג כב) : "וַאֲנִי בַּעַר וְלא אֵדָע בֶּהֱמוֹת הָיִיתִי עִמָּךְ"

וגם לעניין הפשיטות אמר רבנו וְאָמַר שֶׁפְּשִׁיטוּת הוּא גָּבוֹהַּ מִן הַכּל כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּרוּךְ הוּא הוּא בְּוַדַּאי גָּבוֹהַּ מִן הַכּל וְהוּא יִתְבָּרַךְ הוּא פָּשׁוּט בְּתַכְלִית הַפְּשִׁיטוּת: , דהיינו שהיא חכמה גדולה לדעת להיות אדם פשוט באמת שזו הרי מעלת הבורא שהוא פשוט בתכלית הפשיטות.

וא"כ כיצד צריכות הענווה והפשיטות להיות וממה הן צריכות לנבוע ?

ויש לבאר ע"פ דברי רבנו וְעִקָּר הַגְּדֻלָּה הִיא שִׁפְלוּת, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ: 'כָּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שָׁם אַתָּה מוֹצֵא עַנְוְתָנוּתוֹ' (מְגִלָּה לא) , כִּי עִקָּר הַגְּדֻלָּה הִיא שִׁפְלוּת ... כִּי שִׁפְלוּת וַעֲנִיווּת הוּא בְּחִינַת בִּלְתִּי גְּבוּל, כִּי הוּא בְּחִינַת אַיִן מַמָּשׁ, וְאֵין לוֹ שׁוּם גְּבוּל, מֵחֲמַת שֶׁהוּא בְּתַכְלִית הָעֲנִיווּת ...

וְדַע, שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד לְפִי הִתְנוֹצְצוּת הַמּחִין שֶׁלּוֹ כֵּן זוֹכֶה לְקַבֵּל גְּדֻלָּה ... וְעַל כֵּן כָּל אֶחָד כְּפִי מחוֹ וְדַעְתּוֹ וּכְּפִי שֶׁהוּא מַכְנִיס עַצְמוֹ בְּתוֹךְ הַדַּעַת, כָּל מַה שֶּׁהוּא עוֹסֵק יוֹתֵר לְהַגְדִּיל מחוֹ וְדַעְתּוֹ ... כִּי עִקָּר הַגְּדֻלָּה הִיא עַל יְדֵי הִתְנוֹצְצוּת הַמּחַ ...

דהיינו כי מעלת הענווה היא כאשר היא נובעת מחמת הדעת של האדם בגדולת הבורא שעל ידי זה האדם מבטל את עצמו לקב"ה ורק אז הוא אדם פשוט באמת.

כי כאשר האדם חושב שהוא לא יוצלח, הרי שהוא לא מאמין בעצמו ולא מאמין מספיק בקב"ה שנתן בו כוחות להיות הכי מוצלח בעולם. וכמ"ש עָמַדְתִּי לְפָנָיו כְּמִשְׁתּוֹמֵם וּמַחְשְׁבוֹתַי הָיוּ תְּמֵהִים בְּעִנְיָן זֶה. כִּי נִדְמֶה לִי שֶׁיֵּשׁ לִי אֱמוּנָה קְצָת. עָנָה וְאָמַר בִּלְשׁוֹן גְּעָרָה קְצָת כְּאוֹמֵר: וְאִם יֵשׁ לְךָ אֱמוּנָה, אֵין לְךָ אֱמוּנָה בְּעַצְמְךָ ... וּכְבָר מְבאָר עִנְיָן זֶה כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁאֵין זֶה עֲנָוָה לִהְיוֹת בְּמחִין דְּקַטְנוּת חַס וְשָׁלוֹם, וּצְרִיכִין לְבַקֵּשׁ הַרְבֵּה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִזְכּוֹת לְדַרְכֵי עֲנָוָה בֶּאֱמֶת ...

כי עיקר מעלת הענווה היא כאשר האדם ממליך את הקב"ה על עצמו ועל העולם כולו, ומבטל במחשבתו את עצמו ואת הבריאה כולה לקב"ה וזאת ענווה אמיתית שנובעת מהשכל והדעת ולא ממוחין דקטנות.

ואדרבה, עיקר הכבוד הוא הענווה וכמ"ש כל הבורח מן הכבוד הכבוד רודף אחריו , כי על ידי זה שאדם מקטין את עצמו לקב"ה, על ידי זה האדם זוכה למוחין דגדלות באמת וזוכה וענווה אמיתית.

וכמ"ש כִּי אִם עַל יְדֵי כָּבוֹד, הַיְנוּ שֶׁיִּרְאֶה שֶׁיִּהְיֶה כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּשְׁלֵמוּת, שֶׁיִּהְיֶה כְּבוֹדוֹ לְאַיִן נֶגֶד כְּבוֹד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הַיְנוּ עַל יְדֵי עֲנָוָה וְקַטְנוּת

ואיך זוכים לכבוד ולענווה הזאת ? ע"ז אמר רבנו אֲבָל מִי שֶׁבּוֹרֵחַ מִן הַכָּבוֹד, שֶׁמְּמַעֵט בִּכְבוֹד עַצְמוֹ וּמַרְבֶּה בִּכְבוֹד הַמָּקוֹם, אֲזַי הוּא זוֹכֶה לִכְבוֹד אֱלהִים ... וְאִי אֶפְשָׁר לִזְכּוֹת לַכָּבוֹד הַזֶּה, אֶלָּא עַל יְדֵי תְּשׁוּבָה וְעִקַּר הַתְּשׁוּבָה כְּשֶׁיִּשְׁמַע בִּזְיוֹנוֹ, יִדּם וְיִשְׁתּק ...

וכן צריך האדם להיזהר מלדבר רע על חברו וכמ"ש דַּע שֶׁלְשׁוֹן הָרָע שֶׁל הָעוֹלָם מַזִּיק וּפוֹגֵם אֶת הָעֲנִיווּת ... כִּי פְּגַם לְשׁוֹן הָרָע מַפְרִיד בֵּין עֲנָוָה לְחָכְמָה, וְעַל יְדֵי זֶה, נִפְגָּם הָעֲנָוָה, וְאִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת עָנָו, וַאֲפִלּוּ אִם יִהְיֶה עָנָו הוּא בְּלא חָכְמָה, וְזֶה יָדוּעַ שֶׁעֲנָוָה בְּלא חָכְמָה אֵינָהּ כְּלוּם, כִּי בְּוַדַּאי אֵין זֶה מַעֲלַת הָעֲנָוָה, לְהַרְאוֹת עַצְמוֹ בִּכְפִיפַת ראשׁ בְּדֶרֶךְ שְׁטוּת כְּאִלּוּ הוּא עָנָו, כִּי זֶה עֲנָוָה פְּסוּלָה, וְעִקַּר הָעֲנָוָה כְּשֶׁהִיא בְּחָכְמָה, וְעַל יְדֵי פְּגַם לְשׁוֹן הָרָע, נַעֲשֶׂה פֵּרוּד בֵּין עֲנָוָה לְחָכְמָה וְעַל יְדֵי זֶה אִי אֶפְשָׁר לִהְיוֹת עָנָו

לסיכום: עיקר הענווה שמזכה את האדם להיות אדם תמים שלם ופשוט, היא כאשר האדם ממליך את הקב"ה על עצמו ועל העולם ומבטל את עצמו לקב"ה באמת. שזאת ענווה ופשיטות אמיתית.

קרא עוד על שכל , פשיטות , שמחה , אמונה , ענווה ועוד ...

מאת להצליח בכח המחשבה Breslev.EIP.co.il