כבר התבאר כי טבע האדם לרצות דברים שאינם מועילים לו באמת.

אדם רוצה X, משיג את X, שמח מכך שהתמלא חסרונו ורצונו את X. אך אח"כ האדם מתרגל להמצאות X מאחר שהוא שוכח את חסרונו של X, ואז השמחה ממילוי חסרונו של X עוברת. ואז האדם רוצה משהו אחר.

חוץ מרצון אחד בלבד והוא הרצון של שורש השמחה.

שורש השמחה, היינו שהאדם שמח מעצם זה שהדברים כפי שהם. דהיינו האדם מתאים את רצונו לרצון המציאות וחי עימה בשלום.

הרצון הזה הוא שורש השמחה, וברצון הזה כל מה שאדם רוצה וכל הרצונות שלו הם בדיוק המציאות כפי שהיא.

רצון כזה הוא רצון אין סופי, ז"א זהו רצון שאינו נובע מחסרון וממילא רצון כזה אינו יכול להעלם. וכפי שהתבאר במאמרים * טוב אמיתי מהו ? * מהו סוף המסע של המרדף אחרי האושר ? * מהי שמחה ? מהו שורש השמחה ? כיצד לשמוח בצורה חזקה יותר ? * מהי שמחה אמיתית וממה היא נובעת ? ועוד.

ונמצא אם כן, כי בעצם שורש השמחה הוא אין סופי. ושמחה אמיתית היא בעצם הדבר היחיד בעולם שככל שיהיה לך ממנו יותר כך לא תרצה אותו פחות אלא אדרבה תמשיך לרצות אותו.

דהיינו, כל הרצונות שיש לאדם הם רצונות סופיים, עם סוף, שכאשר משיגים אותם מפסיקים לרצות אותם. אך הרצון בשמחה / שלמות / אושר וכולי, אלו רצונות אין סופיים וככל שיש לך מהם יותר ואתה נהנה מהם יותר, כך אתה רוצה אותם יותר.

ואם נתבונן נראה, כי הרצונות האין סופיים האלו, הם אין סופיים מחמת זה שהם מעל לשכל האנושי. ז"א כי כל הרצונות הפיזיים הם רצונות שנתפשים בשכל וממילא הם סופיים. לדוגמא אדם רוצה שיהיה לו X נעליים. לא משנה כמה ה X גדול, עדיין הוא X סופי ובר השגה. וכאשר משיגים את ה X, אז הרצון להשיג את ה X מסתיים. ואז כמובן בא רצון חדש כנ"ל.

לעומת זאת, שמחה / אחדות עם המציאות וכולי, אלו רצונות אין סופיים שנובעים מהאין סוף שהוא מעל לשכל. כי באמת שמחה אמיתית נובעת מכך שהאדם מתאחד עם מה שמעל לשכל. לדוגמא: הנפש של האדם והצורה שבה היא מבטאת את עצמה בגוף האדם, זהו כמובן דבר שאינו נתפס והוא מעל לשכל האנושי. ושמחה היא רגש שנובע משלמות של החיבור שבין הגוף והנפש כמובן. וזהו דבר שנובע מכך שהאדם מתקרב ושואף לדברים שהם מעל לשכל וממילא הם אין סופיים, כי הם בלתי נתפסים.

גם, כל עניין השמחה הוא בעצם סוג של "חזרה בתשובה". כי חזרה בתשובה היא שהאדם מחזיר ומשיב את המציאות לשורש שלה. וכמו שמובא תְּשׁוּבָה, הִיא לָשׁוּב אֶת הַדָּבָר לַמָּקוֹם שֶׁנִּטַּל מִשָּׁם... 'דְּאִזְדְרִיקַת לַאֲתָר דְּאִתְנְטִילַת מִתַּמָּן [שניזרקת וחוזרת למקום שנלקחה משם]. וּמָאן הַהוּא אֲתָר [ומהו המקום ההוא ?], הוּא חָכְמָה', כִּי חָכְמָה הִיא שׁרֶשׁ כָּל הַדְּבָרִים . דהיינו שהאדם מקשר את המציאות לשורשה שהוא האין סוף. כי בשורש המציאות כמובן לא שייך רע, כי שם הכל אחד הכל טוב. ושמחה נוצרת מכך שהאדם מבטל במחשבתו את השכל ועולה אל מעל לשכל, דהיינו שהאדם זוכה לתפוס בשכלו כפי בחינתו את הדברים שהם מעל לשכל, דהיינו שורש המציאות ששם הכל טוב והכל אחד. והאיחוד הזה של האדם עם שורש המציאות הוא בעצם בלתי נתפס בשכל וממילא הוא אין סופי !

קרא עוד על רע , נשמה , רגשות תחושות , טוב , רצון , שמחה , שכל ודעת , עולם , שלמות , גוף האדם , אין סוף ועוד ...

מאת להצליח בכח המחשבה Daat.EIP.co.il