על מהות הנפש / תודעה / תת מודע / שכל / מחשבה / "אני" ועוד.

התודעה של האדם נקראת בשמות רבים, כגון: תודעה, נפש, תת מודע, נשמה, רצון, אגו, תת הכרה, מחשבה, שכל, רוח האדם, מצפון ועוד. כולם מסכימים כמובן, כי נפש האדם קיימת, כי הרי מנין יש לגוף שכולו חומר בלבד את היכולת לחשוב, להרגיש, לחוות, לדמיין, לרצות וכולי. ונשאלת השאלה היכן בדיוק נמצאת התודעה של האדם ? ממה היא עשויה ? וכולי.


גם כאשר אדם אומר את המילה "אני", למה בדיוק הוא מתכוון ? מיהו בדיוק אותו "אני" שרוצה / מרגיש / חושב וכולי ? הרי כמובן שזהו אינו הגוף, כי הגוף והחומר עצמו כמובן שאינו חושב מרגיש וכולי. אלא שהכוונה היא לנפש ולתודעה של האדם שבאה לידי ביטוי בגוף של האדם. כל האירועים שקורים לגוף האדם הם רק טריגר שגורמים לנפש האדם להרגיש בצורה כלשהי, אך כמובן שלא הגוף מרגיש אלא הנפש / נשמה.


גם המחשבות שיש לאדם מה הן בדיוק וממה הן עשויות ? הרצון שיש לאדם, מה הוא בדיוק ? מה יוצר אותו ? התחושה של האגו שיש לאדם, ממה היא נובעת ? כמובן שלא מהגוף, כי לחומר כמובן אין אגו ואין שום רצון, בדיוק כמו שלאדמה ולעפר שתחת רגלינו אין רצון. כאשר אדם מרגיש בתת ההכרה ובתת המודע שלו משהו, מהו בדיוק אותו תת מודע ?


אז נתחיל מהסוף, התשובה היא כי התודעה קיימת ולא קיימת במקביל (בדיוק כמו סופרפוזיציה קוונטית ). ז"א, מצד אחד היא קיימת כפי שאנחנו רואים כיצד היא באה לידי ביטוי בגוף שלנו, אך מצד שני היא לא באמת קיימת מבחינה פיזיקאלית וממילא היא לא נמצאת בשום מקום ולא עשויה משום דבר. ועכשיו נתבונן בעניין הזה יותר.


אז כפי שכבר התבאר בהרחבה, התודעה והשכל שלנו מוגבלים ואינם יכולים לתפוס ולהבין 2 דברים בבת אחת. ורק בגלל זה לא ממש ניתן להבין כיצד זה יתכן שמשהו יהיה קיים ולא קיים בו זמנית, כמו התודעה שלנו, שהיא מצד אחד קיימת, אך באמת אין אפשרות למצוא אותה בשום מקום. אך זו כמובן מגבלה סובייקטיבית שלנו בלבד. למרות שבאמת התודעה כמובן קיימת למרות שבאמת היא לא קיימת מבחינה חומרית פיזיקאלית.


התודעה שלנו כאשר היא בגוף שלנו, היא אינה מסוגלת לתפוס את המהות של עצמה, היא אינה מסוגלת להבין ממה היא עשויה ומהי מהותה בדיוק. התודעה שלנו, כן מסוגלת לתפוס את זה שהיא קיימת, היא כן מסוגלת לחוות דברים וכיו"ב, אך הכל זה בצמצום, כי התודעה שלנו כאשר היא בגוף שלנו, היא מוגבלת להבין ולתפוס בדיוק את המהות של עצמה כנ"ל. התודעה שלנו מסוגלת להבין בדמיון ולהרגיש שבאמת היא קיימת ולא קיימת בו זמנית, אך היא אינה מסוגלת להסביר ולתפוש זאת בשכל. מסוגלת להרגיש ולדמיין את המציאות האמיתית, אך לא מסוגלת לתפוש בשכל האנושי.


אם נתבונן בעניין הזה נראה גם, כי הקושי להבין את התודעה שלנו, זהה לחלוטין לקושי להבין את היקום עצמו. כי כפי שכבר התבאר גם המדע בתורת הקוונטים גילה, כי באמת החומר שאותו אנחנו רואים בעיניים שלנו, הוא לא באמת קיים. דהיינו, כי השולחן שאתה רואה לידך, אם תפרק אותו עד לחלק הקטן ביותר שניתן לפירוק, תגלה פתאום שהחלק עצמו לא באמת נמצא בכלל. ולמרות שאתה רואה את השולחן למול עינייך, באמת לאמיתה מבחינת החומר שממנו עשוי השולחן, והחומר שממנו עשוי החומר וכולי עד החלקיק הקטן ביותר, הרי שבאמת השולחן אינו קיים והוא קיים רק ברמת הדמיון שלנו.


אפילו תחושת הזמן עצמה וכל האירועים שקורים לנו בה, היא בדיוק כמו התחושה שיש בתוך שינה ועולם של דמיון. וכשם שבחלום הכל נדמה לך לאמיתי, וכאשר אתה מתעורר שאז רמת המודעות שלך עולה, אז אתה פתאום מגלה שבאמת הכל היה חלום ושבאמת שום דבר שחלמת עליו לא קרה, כך גם מבחינת השכל שמעל לשכל שלנו, דהיינו השכל שבו ניתן לתפוס באמת את מהות התודעה שלנו, השכל שאינו מוגבל ושבו ניתן לדעת באמת את המציאות כפי שהיא באמת, מבחינת התודעה הזאת, גם כל המציאות שלנו היא סוג של דמיון וחלום אחד גדול. וכפי שבאמת ניתן לראות בחוש, כי כאשר בודקים את מהות הנפש ואת מהות היקום, אנחנו פתאום מבינים שאנחנו לא מבינים כלום. כי באמת כאשר חוקרים את המציאות לעומק, אז מבינים שאנחנו באמת לאמיתה לא מבינים כלום בשכל המוגבל שלנו.


ולסיכום נוסיף כי מהות התודעה ונפש האדם, זהה לחלוטין למהות העולם והיקום עצמו. כי כבר התבאר בהרחבה, כי גם העולם עצמו כולו נברא יש מאין בכל רגע מחדש. והאדם והעולם הקטן זהה לחלוטין לאדם ולעולם הגדול. כי שניהם עשויים ועובדים באותה צורה להפליא. וכשם שהעולם כולו במהותו ובשורשו הוא בכלל "אין" ויחד עם זאת אנחנו רואים את ה"יש", דהיינו את העולם עצמו, כך גם נפש האדם היא בעצם חלק מאותו "אין" שיוצר את העולם, רק שהיא מביאה את עצמה לידי ביטוי דרך הגוף שלנו.


אז אם חשבת שאתה יודע מי אתה באמת וכשאתה אומר "אני" אתה יודע למה הכוונה ? אז תחשוב שוב ! כי באמת תכלית הידיעה היא שלא נדע !