מיתוג כמונח מקצועי וכדיסציפלינה נפרדת בתחום השיווק נכנס לתודעתנו רק במאה העשרים, אך למעשה היה קיים עוד קודם. הולדתו של המיתוג הייתה טבעית; ניתן לראות במיתוג השלכה ישירה של המהפכה התעשייתית של המאה התשע עשרה. ננסה לראות מה בדיוק קרה אז.

היסטורית, ייצור של מוצרים היה ידני ומקומי. לרוב, הקונים הכירו את היצרן. התחרות לא הייתה גבוהה, ובדרך כלל היצרן המקומי סיפק את כל הסחורה באזור שלו. באמצע המאה ה-19 מהנדסים פיתחו מכונות אשר איפשרו לעבור לייצור מתועש של מוצרים, ובצורה כזאת להוזיל משמעותית את העלויות, להגדיל את התפוקה ולרכז אותה במקום אחד. היצרנים ידעו שהמוצרים שלהם יימכרו במקומות מרוחקים, בהם אנשים עשויים לא להכיר את שם המפעל, ולכן הטביעו אותו על כל מוצר, אריזה ומשלוח.

כך, למעשה, הופיע הלוגו. אם המוצר היה איכותי ומבוקש, המפעל זכה למוניטין ובהמשך שמו הלך לפניו – המוצרים האחרים של אותו מפעל זכו ליחס אוהד. בהמשך הבינו היצרנים שיצירת רושם טוב יכולה להקדים את ההתרשמות מאיכויות המוצר, אם הפרסום יהיה מקצועי. בשלהי המאה ה-19 קוקה קולה הפכה למשקה ממותג, והוצאות החברה על קמפיינים פרסומיים הגיעו לאלפי דולרים בשנה. בשנת 1900 נוסד המשרד הראשון שהציע שירותי פרסום, וכך נולד מיתוג.

כיום מיתוג נחשב לאבן היסוד של שיווק, ומהווה את אחד התחומים החשובים באסטרטגיה עסקית כללית של החברה; אין חברה שלא עוסקת במיתוג. מטרתו של מיתוג היא יצירת הקשרים רגשיים חיוביים מיוחדים למוצר או לשירות הממותג. בימינו ניתן למתג כמעט כל דבר: תאגיד, חברה, מדינה, דמות, אורח חיים, נעליים וכדומה. באופן עירוני, דווקא מוצרים מתוצרת ידנים ניתנים כיום למיתוג בקלות רבה יותר, שכן היצור ההמוני הפך לפחות אופנתי עם השנים.

לסיכום, מיתוג כדיסציפלינה הופיעה רק לפני כמאה שנה, והתפתח במהירות אדירה. בתהליך המיתוג מתומצת תיאור החברה ו/או המוצר, ובא לידי ביטוי בשיום, בעיצוב, בסלוגנים פרסומיים וכדומה. הוא מנצל את האופן בו אנחנו תופסים את העולם: תפיסה חזותית, זכרון רגשי, לחץ חברתי, וכדומה, ומנצל את התכונות האלה לצורך קידום מכירות.