אחד הכללים היותר מעניינים בתקן 22 הוא זה המורה לשמאי לכלול בשומה גם אומדן ערך לקרקע החקלאית אשר תבסס על ההנחה כי מעמדה התכנוני של הקרקע לא ישתנה בעתיד הנראה לעין. כלל זה, במידה והתקן אכן יאושר (סביר מאוד להניח שכן) יביא לכך כי שומות אשר יערכו לשטחים חקלאיים ויוצגו למשקיעים פוטנציאלים יכללו גם התייחסות לספירה מקצועית נשכחת – חקלאות. ערכן החקלאי של קרקעות הוא פרמטר שכמעט לא זכה להתייחסות בשוק הנדל"ן החקלאי המשגשג בשנים האחרונות.

כיצד מכמתים את ערכה הכלכלי של אדמה המשמשת לפעילות חקלאית? אופציה אחת, חובבנית מעט, היא להסתמך על האומדן שקבע השמאי הממשלתי לסוגי קרקעות חקלאיות, על פיו מחושב הפיצוי הניתן לבעלי קרקע בעקבות הפקעה. על פי אומדני השמאי הממשלתי: - ערכו של דונם קרקע חקלאית המעובד בגידול שלחין (גידולי שדה ללא השקיה מלאכותית) עומד על 12,700 ₪. - ערכו של דונם אדמה חקלאית עליו נטוע מטע פירות עומד על 30,800 ₪.

שומה הנערכת על ידי שמאי מקרקעין מוסמך כמובן שלא תוכל להסתמך בצורה מוחלטת על אומדני השמאי הממשלתי, אלא תכלול גם בדיקה ייחודית לקרקע המוערכת. אם כן, בהתייחס לאמור לעיל, עולה השאלה- מהם הפרמטרים המשמעותיים בקביעת ערכה החקלאי של קרקע? להלן סקירה קצרה של הפרמטרים הרלוונטיים.

אדמת בור, אדמה מעובדת – הפרמטר המשמעותי ביותר בחישוב ערכו של שטח חקלאי הוא סוג השימוש הנעשה בקרקע בעת ביצוע השומה. על פי חוקי התכנון של מדינת ישראל השימושים המותרים לקרקעות חקלאיות, נעים על קשת רחבה למדי של פעילויות כלכליות הנעה מגידול חציר ועד חוות סוסים. כדוגמא - ערכה של קרקע חקלאית אשר לא נעשה בה שימוש כלשהו נמוך בהרבה מערכה של קרקע בה נטוע מטע פירות אקזוטיים.

סוג האדמה – "מיקום, מיקום, מיקום" היא אחת הסיסמאות הידועות המתייחסות לפרמטר הקריטי בהצלחתו של עסק, בהמשלה ניתן לומר כי הסיסמה המקבילה לכך בעולם החקלאות היא – "סוג הקרקע, סוג הקרקע, סוג הקרקע". השימוש החקלאי שניתן לעשות באדמה בסוג ירוד – דוגמת אדמת נזז, מוגבל הרבה יותר מן השימושים אותם ניתן לעשות על אדמת טרה רוסה פורייה.

זכויות מים – החמרת מצבו של משק המים הישראלי בעשורים האחרונים הביא להגברת הפיקוח על השימוש במים בחקלאות. אם בעבר עודדה המדינה פעילות חקלאית גם כאשר זו התבססה על השקיה מלאכותית נרחבת, כיום היד השלטונית על השיבר קפוצה, מרבית החקלאים עושים שימוש במי ביוב מטוהרים לצרוך השקיה וגם אלה ניתנים בקצבות מדודות המכונות – זכויות מים. זכות מים היא למעשה זכות קבועה של חקלאי לקבל כמות מסוימת של מים לצרכי עיבוד חקלאי. במרבית המקרים זכות מים נשמרת לחקלאי רק כל עוד הוא עושה בה שימוש. במידה והחקלאי מפסיק לעבד את הקרקע או לחילופין עובר לעיבוד ללא השקיה מלאכותית, כעבור זמן לא רב הוא צפוי לאבד את זכויות המים שניתנו לו.