מיליוני אנשים מרגישים שדמות שלהם ברשת החברתית שלהם מתנפחת מדי יום, כשהסמנים החשובים שלהם – לייקים, שיתופים, פרסומים, "נוטיפיקישן"– נוסקים.

למרבה הצער, המדדים המוטעים האלה משפיעים יותר ויותר על הדרך שבה אנחנו מנהלים את חיינו ואת עסקינו, ובה בעת משקפים את השימוש הקלוקל שאנחנו עושים ברשתות החברתיות. אם לא נפוצץ את הבועה הווירטואלית האישית שלנו, צפוי לנו עולם של כאב אמיתי מאוד. רבים מדי מאתנו נועצים מבט מרוכז מדי בתמונותינו שנבחרו בקפידה וצוללים מבעד לצגים למעמקי ים חסר קרקעית של חוסר אותנטיות.

אחד הפזמונים הנפוצים ביותר על הצמיחה הנפיצה של הרשתות החברתיות הוא שהיא הופכת רבים מאתנו ל"נרקיסיסטים". זו הבחנה מובנת, אבל היא לא מדויקת ואף שגויה.

כולנו זקוקים למנה בריאה של נרקיסיזם, של הערכה עצמית ואהבה עצמית. אנחנו מעוניינים לטפח את הערך העצמי של ילדינו ושל עמיתינו, וטוב שכך. אנחנו זקוקים לתחושה שיש לנו חשיבות, ואנחנו צריכים להושיט יד אל העולם ולהשתתף בנעשה בו באמצעות אימוץ קשרים חדשים ומשמעותיים. העולם לא יהיה לעולם פחות מקושר, חברתי ושקוף, ובשל כך לעולם לא נהיה פחות חשופים; ולכן עכשיו הזמן להיזכר מחדש בסיפור המיתולוגי על נרקיס, כדי שגורלו לא יהיה מנת חלקנו – וכדי שנוכל למנף את הערך שהרשת החברתית מציעה לנו, ולא לבזבז אותו.

לפי הסיפור, נרקיס הצעיר והיפה זכה להתפעלות רבה בשל יופיו. היו לו מעריצים רבים, אך הוא התייחס אליהם בבוז ובהתנשאות. אחד המעריצים הדחויים התפלל לנקמה, והאלה שנענתה לתפילתו התרשמה אף היא שנרקיס חוטא באהבה עצמית מוגזמת ובהתנשאות. היא הטילה על נרקיס הצעיר כישוף, והוא התאהב אהבה עזה בבבואתו המשתקפת ממי המעיין. בסופו של דבר הוא מת בצמא וברעב ונהפך לפרח הנושא את שמו.

הבעיה של נרקיס לא הייתה מידת ההערכה העצמית שלו, אלא המושא של ההערכה העצמית שלו: מראה דמותו, בבואתו שהשתקפה במעיין. רבים מאתנו נופלים באותה מלכודת. אנחנו אוצרים כמו במוזיאון תמונות של עצמנו ברשת החברתית. האוואטארים נטולי הפגמים, המיופים, הם שבורים לא פחות מהאלטר-אגו שוכן המעיין של נרקיס. אנחנו מתרחקים יותר ויותר מעצמנו האמיתי בכל פעם שאנחנו מצחצחים את הפרופילים המקוונים שלנו, משפצים את קורות החיים שלנו ברשת, או מעבירים את התמונות שלנו בפילטר מחמיא באינסטגרם.

השתדרגנו מצריכת יתר להבעת יתר. במקום לגבור על שכנינו בקנייה של סוודרים מקשמיר או מכוניות יוקרה, אנשים קונים להם, פשוטו כמשמעו, עוקבים ברשתות החברתיות!

בשימוש הקלוקל שאנחנו עושים ברשתות החברתיות טמונה אירוניה מסוכנת. פלטפורמות הרשתות החברתיות והטכנולוגיות שעליהן הן מושתתות מוחקות את הגבולות בין העצמי האישי והעסקי שלנו, בין הפנימי לחיצוני של חברה עסקית, ואפילו בין יריבים לשותפים. אך כשאנחנו יוצרים ברשת החברתית דמות נבדלת ושונה מהעצמי האמיתי שלנו, אנחנו מנסים לכפות דואליות – הדמות האותנטית שלנו והדמות שלנו ברשת החברתית – על פלטפורמה שמוחקת את הצורך, אם לא את האפשרות, להבחנה הזאת. אם בפגישה פנים אל פנים ואם ברשת, מה שחשוב עכשיו הוא לא כמות הקשרים שלנו אלא איכותם. ואי אפשר ליצור קשרים עמוקים, משמעותיים, מועילים לשני הצדדים, באמצעות אוואטר לא אותנטי:

1.  זה מתיש: להיות שני אנשים, או שתי חברות, זו עבודה מפרכת. בלתי אפשרי לעשות זאת מבלי שאחד ה"עצמי" שלנו יסבול מחוסר תשומת לב. ככל שנקדיש זמן רב יותר לחיזוק מלאכותי של התדמית הווירטואלית שלנו, כך אישיותנו האמיתית תיחלש.

2. אין שקיפות: כשמישהו מציג תדמית שקרית, כולם מבחינים בכך. אנחנו רוצים לראות בפרופיל שלנו ברשת החברתית מראה, דמות שמעידה כמה חיינו סוגים בשושנים. אך למעשה זו מראה דו-כיוונית: כשיש פער בין דמותנו האמיתית לבין דמותנו הווירטואלית, כולם יכולים לראות ולדעת זאת. והפער הזה נותר חלק מהתיעוד הדיגיטלי התמידי שלנו.

3. מערכת האהבה הוירטואלית אינה הגיונית: משתמשי רשתות חברתיות עוקבים בקפידה אחר מספר אנשי הקשר שלהם, אחר מספר ה"לייקים" שהם מקבלים ואחר מספר העוקבים אחריהם, ומודדים בעזרתם את הצלחתם – בדיוק כפי שצרכני יתר עוקבים אחר קניותיהם. אבל מערכת הדירוג השתנתה; ההצלחה והאושר שלנו תלויים באיכות ובעומק, לא בכמות. איכות הקשרים שלנו תלויה במשמעות ובעומק שאנו מפיקים מקשרים אותנטיים עם אחרים.

אין ספק שנחוצה לנו צורה בריאה של נרקיסיזם, היום יותר מתמיד. עלינו להשתתף בצורה מושכלת בעולם המקושר – והפלטפורמות והכלים של הרשתות החברתיות, אם משתמשים בהם בצורה נכונה, הם דרך יעילה להפליא לעשות זאת. אבל הכלים האלה פועלים רק אם משתמשים בהם בצורה נאותה. שימוש נכון דורש מידה מסוימת של נרקיסיזם, הערכה עצמית במידה הנחוצה לבטא את העצמי האותנטי שלנו – אבל לא את האובססיה לבבואה שהביאה על נרקיס את קצו המר.

פורסם לראשונה בפורבס און ליין:
לינק http://www.forbes.com/sites/dovseidman/2013/05/28/are-you-a-social-media-narcissist-good-and-bad-ways-to-love-yourself-online/

אודות דב סיידמן:
דב סיידמן, מייסד ומנכ"ל LRN. משנת 1994, LRN סייעה למאות חברות בו-זמנית לנווט בסביבות משפטיות ותחיקתיות ולאמץ סביבה אתית. בשנת 2008, LRN רכשה את חברת היזמות הסביבתית, GreenOrder. כיום, LRN פועלת ברחבי העולם, ומגיעה, עובדת ומסייעת לעצב תרבויות ארגוניות מנצחות הפועלות על-פי ערכי קיימות במאות חברות, המעסיקות למעלה מ-20 מיליון איש העובדים בכ-100 מדינות סביב העולם. מגזין פורצ'ן קראה לדב "היועץ הכי לוהט במעגל היועצים העסקיים", והוא אף נכנס לרשימת ה-"60 בעלי הדעה הבינלאומית המובילים בעשור האחרון" של האקונומיק טיימס. חברתו של דב היא הזוכה הבלעדית בפרס האתיקה של מכון אלי ויזל לשנת 2008. סיידמן בוגר בית הספר למשפט של אוניברסיטת הרווארד, בוגר תואר ראשון ושני בפילוסופיה אתית מאוניברסיטת UCLA ותואר ראשון בהצטיינות בפילוסופיה, פוליטיקה וכלכלה מאוניברסיטת אוקספורד. הוא הופיע בתוכניות "צ'ארלי רוז", "בוקר טוב אמריקה", ו-CNN.