בבתים רבים בישראל, עובד/ת מנק/ה או מבשל/ת, בין אם מדובר במספר ימים בשבוע ובין אם בעבודה על בסיס יום-יומי. בכל מקרה, עלינו, כמעסיקים, מוטלת החובה לשלם דמי ביטוח לאומי על העובד/ת. בנוסף לביטוח הלאומי, חלה עלינו גם חובה להפריש כספים לקרן הפנסיה שלו/ה. חשוב להבין כי אי ציות לחוק הקובע כי יש להפריש כספים לקרן הפנסיה הינו עבירה, שעלולה לעלות בתשלום פיצויים על סך סכומים גבוהים ביותר- עד מאות אלפי שקלים.
חשוב להבין כי גם אם העובד אינו מודע לביטוח פנסיה חובה ואינו מבקש אותו- או אפילו אם הוא מוותר עליו- המעסיק עדיין חייב להפריש 12% מכספי העובד לביטוח הפנסיוני, שכן אם הוא לא עושה כך- הוא מסתכן בתביעה משפטית.
השינוי בחקיקה לגבי פנסיה חובה חל בשנת 2008. אז, נקבע כי כל מעסיק חייב לשלם על כל אחד מעובדיו, בנוסף לביטוח הלאומי, גם ביטוח פנסיוני. כאמור, חוק זה חל על כל סוגי המעסיקים, גם אם מדובר במשק בית פרטי.
החוק מגדיר גם אילו עובדים בדיוק זכאים לפנסיה. כל מי שמלאו לה 20 או מלאו לו 21 ועובד במקום עבודה מסוים למשך תקופה של למעלה מ-6 חודשים זכאי להפרשה לקרן פנסיה. החוק שונה מעט במידה והעובד אינו מקבל כספים לפנסיה ממעסיק אחר- או אז, החובה להפריש את הכסף חלה על המעסיק כבר למן היום הראשון להעסקתו של העובד, ללא תלות במשך ההעסקה.
הביטוח הפנסיוני מיועד, בעיקרו, לחיסכון כסף לגיל הפרישה. עם זאת, הוא מכסה גם דברים נוספים- הוא כולל את סכום הפיצויים בכל מקרה בו מאבד העובד את כושר העבודה שלו. במידה והעובד נפטר, הסכום כולל גם פיצויים לקרובי משפחתו. בכך, למעשה, מגן על עצמו המעסיק מפני שלל תביעות אפשריות של העובד עצמו ושל קרובי משפחתו. הביטוח כולל גם פיצויים למקרה של פיטורים, כך שגם במקרה כזה, המעסיק אינו צריך לשאת בסכום פיצויים גבוה, שכן אחוז גדול מהסכום כבר שולם בצורה של ביטוח פנסיוני.
סך כל ההפקדות לקרן הפנסיה צריכות להיות בשיעור של 17.5% מן השכר. חשוב לציין כי לא את כל הסכום המעסיק צריך לשלם- 5.5% משלם העובד. המעסיק משלם את ה-12% הנותרים. בזאת, הוא מכסה גם את מה שמוגדר כ"פיצויי פיטורים" (6% מתוך ה-12%) וגם את מה שמוגדר כ"תמלוגי מעסיק" (ששת האחוזים הנותרים).