כפות רגליך – מה הן אומרות עליך?
רונית אילה טל
בעלת ניסיון רב בתחום השיקומי הפוריות והחינוך המיוחד.
במאמר זה אסקור את ההיבטים של מבנה כף הרגל עם מבנה האישיות של האדם הניצב עליהן.
כמובן שהמאמר אינו בא במקום אבחון מקצועי הכולל לא אחת גם תשאול ובדיקת כל יתר האמצעים לחיווי והבנה של האדם שמולנו, יחד עם זאת אגע הפעם במס' נושאים הקושרים וקשורים אחד בשני לגבי דפוסי החשיבה וההתנהגות אשר מביאים "לתוצר הסופי" – הלא הוא האדם השלם בכבודו ובעצמו.
בראש ובראשונה אתחיל מן העקב. הביטוי עקב לצד אגודל ממחיש לנו כמה חשוב לעשות צעדים מתונים מדודים וזהירים בכל צעד ושעל שאנו רוצים לעשות מאחר ושינוי אמיתי חל רק כאשר אנו מוכנים לכך נפשית רוחנית ופיסית. היפוך אותיות של העקב יביא לנו בקע וקבע. אנו מקבעים דפוסי התנהלות והתנהגות ובשביל לפרוץ דרך ולפרוש כנפיים נדרשים אומץ ותושייה רבה אשר מבקעים את התהליך שקבענו במסלול המוכר והידוע אשר גרם לנו לקיבעון מסוים.
בעיות של דורבן בעקב נגרמות מכך שהאדם מרגיש תקוע עם חייו ואינו מסוגל להתקדם הלאה-פיסית ורגשית כאחד. העקב מסמל גם את העבר שלנו. לפעמים דווקא "שלדים בארון" שאין לנו שום עניין לגלותם מונחים שם כלאחר יד ואינם מניחים לנפשנו. אנרגיה רבה מושקעת בהסתרה של דברים אשר רצינו לשכוח ולכן גם תחושת הנתק בין העבר להווה הולכת וגדלה עד כי זו גורמת לנו להיעצר מלכת. הצורך להישיר מבט אוהב ומקבל אל עבר העבר שלנו ולחמול את מי שהיינו ומי שרצינו. להבין כי מה שעשינו אז היה הכי טוב עבורנו, עם הכלים והתובנות שהיו בידינו באותם ימים.
הביטוי "סב על עקביו" מדבר על הצורך להסתובב חזרה ולא להתקדם הלאה. כמו אשת לוט אשר הפכה לנציב מלח כאשר סבה על עקביה. באנלוגיה של ימינו ניתן לראות זאת עם אנשים אשר קשה להם לקבל החלטה. גם בעת שהם מחליטים ומתחילים לבצע את הנדרש הם נתקעים עם הפחדים האינסופיים שלהם ומערימים קשיים על עצמם והסובבים אותם. מעניין כי המילה מערים נגזרת מהמילה ערמות-גיבובי דברים אשר מכבידים על האדם. וגם מלשון עורמה. כלומר להערים בתחבולות.
כנאמר בתחבולות תעשה לך מלחמה. אולי עצם העובדה שאדם קשה לו לבצע מהלכים אז הוא מוצא את הסיבות למה לא לעשות ולמה לא הולך לו (תרתי משמע במקרה דנן) וע"י כך מערים על האמת הפנימית שלו.
כלומר מרמה עצמו בראש ובראשונה. כל דריכה על כף הרגל במלואה גורמת ל"זץ" אדיר המקרין ישירות לעורף. כמו כשקופצים חזק מדי ונוחתים על העקבים אז נוצרת תחושת זרם חשמלי העולה במהירות הבזק עד הראש. ולמה כל זאת מתקשר לעורף? מכיוון שמי שהוא קשה עורף ואינו מסובב את ראשו ימינה ושמאלה ובאותה הזדמנות מפנה עורף לעבר שלו, בסופו של דבר הוא יסבול מכאבים פיסיים אשר נגרמו בתחילה מדפוס התנהלות אשר לא היה תקין כלפיו.
פלטפוס: זוהי השטחה של כף הרגל. נגזר מהמילה פלאטה. רגליים שטוחות בעלות קשת נמוכה הנוגעת באדמה נוצרות בד"כ ע"י משקל עודף. כל כובד הגוף מונח על הרגליים ששטח הפנים שלהן קטן יחסית בהשוואה לגוף האדם המתנשא לגובה והולך על שתיים להבדיל מחיות רבות אשר הולכות על ארבע ואז חלוקת העומס נעשית קלה יותר לעמוד השדרה.
אדם הלוקה בפלטפוס זהו אדם הנאחז בקרקע ובשורשי האדמה. קשה לו להיפרד, שינויים מפחידים אותו. בד"כ יסבול גם מכאבי גב ( בעיקר תחתון) התנהלותו תהיה איטית וכבדה משאר האנשים סביבו. אצל תינוקות וילדים בגיל הרך ניתן לראות כי הרגל היא מלאה בכריות אשר יוצרות תחושה של פלטפוס. אך זהו פלטפוס זמני מאחר והתינוק צריך להתרגל גם אל העולם החדש שאליו הגיח וגם לרפד לעצמו את הנפילות בעת שהוא לומד ללכת. תחושת השייכות אצל התינוק חייבת להיות מסופקת במיידי מאחר והוא זקוק לנו באופן נואש ולכן כל צעד קטן שיעשה חייב להיות מלווה בהגנות רבות.
ניתן לסכם את הפלטפוס כמאפיין לאדם אשר חייב לעבוד על השורשים והשייכות שלו אשר דרכם יגיע לשלווה ולשלום עם עצמו והסובבים אותו.
אולפוס: זוהי קשת גבוהה בכף הרגל. ההפך מהפלטפוס. אולפוס זוהי רגל של רקדנים ואנשים אשר יסוד האוויר שולט אצלם. במקום לגעת ביסוד המים (כלומר ברגשות שלהם) הם לא מעמיקים יותר מדי בסוגיות רגשיות ונפשיות. נוסחת ההצלה וההצלחה שבה הם בחרו להתנהל עם העולם תהיה ע"י תנועה מהירה ועשייה מתמדת. הם אינם מחוברים דיים לצורכי הגוף הפיסי שלהם. לעיתים גם שוכחים לאכול או לישון. צריכים הרבה מרחב ואוויר לנשימה. חיכוך עם אנשים אינו בא בחשבון עבורם. הם יעדיפו לקום ןלעזוב מאשר להתמודד. בד"כ הם אנשים גמישים פיסית והתנהגותית (מנטלית). המוטו שלהם: "חיה ותן לחיות", המושג "לזרום" שגור בפיהם מאחר וכל חיבור לרגש, בעיקר אם הוא שלילי ולא נעים, מיותר עבורם.
משולש הדריכה אצלם לא מאוזן כלל ועיקר ולכן רוב הכובד יהיה על האצבעות אשר יגיע מן העקב. הליכתם קפיצית ונמרצת ומאחר והקשת הגבוהה אינה מאפשרת כל חיכוך עם הרגשות שבבטן
הראש והחושים ירגישו את המהלומות שבנחיתה היטב. אנשים אלו עובדים הרבה לפי דחפים ואינסטינקטים. מדברים רציונאלית וצריכים להתחבר לרגשות במקום להרגשות , לפחדים במקום לדחפים וע"י כך לאזן ולעדן עצמם. הפעילות המומלצת עבורם תהיה זו אשר תעזור להם להתחבר לקרקע כגון: בישול, אפייה, עיסוי, טיפול בחיות מחמד, כיור בחימר, עבודה בגינה או עם עציצים ועוד... לגבי הרגש ניתן לעבוד עליו ע"י שירה וציור אינטואיטיבי.
הלוקס ולגוס: עצם בולטת מלפני הבוהן הראשונה (הגדולה). זוהי למעשה דפורמציה כלומר שינוי במבנה העצם. מאחר ועצם נבנית תחת לחץ, מאחר ונקודת הדריכה שמה יצרה עומס יתר, העצם התעבתה וזאת בכדי להגן על עצמה (ועצמותיה) שלא תישבר. זהו למעשה מנגנון הגנה של הגוף מפני פגיעה בו ובנו כאחד. בתחילה נוצרות יבלות אח"כ עור קשה שלעיתים צומח פרא וייעודו הוא לשמור על העצמות שלא ייפגעו. רק בשלב המאוחר יותר של החיים כאשר האדם הרגיל עצמו ואת גופו להליכה מסוימת או אז נוצרת דפורמציה בעצם שנועדה להגן וע"י כך לעגן ולארגן את הגוף למצב הקיים.
לרוב מי שלוקה בהלוקס ולגוס אלו הן נשים. דמויות אם ארכיטיפיות. נותנות מעצמן מעל ומעבר, מתקשות לקבל מאחרים וחשות בשורה התחתונה כי לא קיבלו תמורה בעד האגרה.
אזור החזה מקושר להנקה והענקה, ואכן הן נותנות ומעניקות ללא שובע אבל עם תנאים אלו ואחרים. ברגע שהן חשות מקופחות רגשית אזי נוצרת החסימה שמגבילה אותן בדרכן.
נשים אלו צריכות ללמוד את השיעור של לעשות לעצמן ובשביל עצמן מבלי להתחשב כל הזמן בדעת הסביבה.
ישנה בדיחה ידועה על אישה אשר בחרה שלא ללכת ללמוד 40 שנה ולעשות לעצמה. כאשר נשאלה מדוע זה נתמהמה, אמרה כי חיכתה שהילדים יגדלו. אלא שאז כאשר אלו גדלו, גם המשפחה שלהם גדלה ואז היו הנכדים הבאים בתור. כך שאישה זו הפכה לאימא וסבתא במשרה מלאה עד אשר קיבלה אישור חברתי ומוסרי כאחד לעשות לעצמה ולא רק לביתה.
הרווח שבהתנהגות הזו למעשה מסתתר מאחורי המחיר הרב שכביכול נאלצת הגברת לשלם, אולם בפנים עמוק בתת המודע שלה היא רוצה להרגיש נחוצה ושייכת. ברגע שהיא נחוצה היא גם רצויה בעיני עצמה ומי מאתנו לא היה רוצה להרגיש רצוי?
לנשים אלו בד"כ ישנן דפיקות לב מואצות, קשיי נשימה וזאת מאחר והנשמה שלהן כלואה בתכתיבים חברתיים של מותר ואסור. ובעיות של עצירות מאחר והקושי בלשחרר זהו קושי קיומי עבורן. גם בעיות בתפקודי בלוטת התריס או צרידות מתמשכת יכולות לצוץ אצל אישה זו. כמובן שגם העורף אשר מהווה את הצד האחורי של צ'אקרת הגרון יהיה נוקשה וכואב לעיתים קרובות.
נטייה קלה לגיבנת תיתכן מאחר והליכה זו גורמת ליציבה לקויה, כאשר רוב משקל הגוף נוטה קדימה.
היא תמיד תהיה מוכנה ומזומנה לכל. בראש ובראשונה היא נותנת למען ייראו ויראו.
לעת עתה אסיים מאמר זה מאחר וסקרתי את התסמינים העיקריים שכף הרגל עלולה ללקות בהם בשלב זה או אחר של האדם ההולך בשבילי חייו המפותלים ככל שיהיו.
הרגל מרגילה אותנו להרגלים ודפוסים מקבעים. באם נפקח עינינו ונתבונן סביב נבין כי השינוי הוא בר תיקון כל עוד אנו מהלכים על האדמה הזו.
אז תתרגלו מעתה לידיעה כי כל הרגל ניתן לשנות אם רק נרצה בכך בכל מאודנו.
במאמרים הבאים אפרט עוד קצת על האצבעות ומשמעותן לגבי ההולך עליהן.
תודה מקרב לב על ההקשבה ותשומת הלב,
שלכם רונית אילה טל.