מחלה נתפשת אצל רובינו כדבר לא נעים, לא טוב, מזיק ומפריע. לפי הגישה הליניארית של הרפואה המערבית עד לא מזמן ייחסו משמעות רבה לתסמינים ונתנו תרופות וטיפול ממוקד ונקודתי לאותן בעיות שצצו בגוף החולה. לשמחתי ולשמחתם של רבים אחרים בשנים האחרונות חלה האצה בתחום הגופנפש והגישה כיום היא הוליסטית כלומר מעגלית. בראייה כוללת של גוף, נפש, סביבה, חינוך, דפוסי אכילה שינה והתנהגות ועוד...
במאמר זה אתייחס כפי שבד"כ אני נוטה אל הפן הרגשי נפשי של האדם הסיבות והתוצאות שחברו יחדיו וגרמו למקור המחלה.
על פי האסכולה של הרפואה המשלימה כל איבר בגוף מייצג ומסמל עבורנו משמעות רגשית והתנהגות כך שברגע שישנה בעיה באיבר מסוים יש לבדוק את הפן ההוליסטי קודם כל מאחר ושם נמצא את שורש הבעיה. וברגע שנגיע וניגע בשורשי הכאב נוכל להשריש את הבעיה מן השורש. רק לפני שאמשיך ברצוני לציין בשבחה של הרפואה המערבית דהיום אשר מטפחת יותר ויותר את המושג רפואה מונעת ולמעשה נותנת מינוף (מלשון מנוף) וגיבוי לגישה ההוליסטית בדרך זו או אחרת.
ובכן, כפי שציינתי קודם לכן מאחר וכל איבר מייצג משמעות עבורנו נתחיל בראש ובראשונה מהראש. הראש מיצג את השכלתנות שבנו, החושים, הפנים היופי הקורן מתוכנו ועוד... ברגע שאדם נפגע בראשו כגון אירוע מוחי שיכול לנבוע או משטף דם במוח או מקריש דם, ההיבט ההוליסטי ידבר על פסק זמן רציני ביותר מהחיים האינטנסיביים שבו היה שרוי אותו אדם. אנשים רבים אשר חוו אירועים מוחיים לא נתנו לעצמם את הקרדיט לנוח ולא לעשות כלום. חייהם משולים היו לטורבו או אף לסופת הוריקן אחת גדולה.
מניסיוני כאשר עבדתי בבית החולים עם אנשים אלו מסתבר שכולם ללא יוצא מן הכלל חיו על טורים גבוהים ביותר. חלקם היו מכורים לעבודה, חלקם טסו הרבה סביב העולם במסגרת העיסוקים שלהם, רובם חיו חיים ציבוריים ופחות עשו לביתם ולעצמם. הקשר עם הרגשות היה מהם והלאה. המוטו שלהם היה כי צריך להספיק כמה שיותר במינימום זמן. החיים קצרים וחבל לבזבז זמן על שינה או מנוחה.
ישנו פתגם עממי האומר: "כי מי שאף פעם אינו מרשה לעצמו להיות חולה קצת מדי פעם – בסופו של דבר ימצא עצמו חולה מאד".
במילים אחרות, המחלות הגדולות הרציניות והכבדות קורות למי שלא חלה בקטן.
ידוע לי כי זהו נושא טעון וכואב מאד וכמובן שישנם גם ילדים קטנים אשר התיקון שלהם בעולם הזה הוא לעבור מסכת ייסורים קשה של טיפולים לצד המחלה. אולם באם נתייחס לאירועים בחיינו כאל שיעור שיש ללמדו נביט על המרחב ולא נקודתית נוכל להשכיל מן השיעור ואולי אף לתרום ולהיתרם ממנו.
כפי שנאמר "כל שיעור פותח שער למחר חדש".
לעיתים דרך המחלה אנו מקבלים תובנות לגבי עצמנו, מה המהות שלנו, למה הגענו הנה, למה המחלה הגיעה, מה אני ובני ביתי לומדים מכך. מה הטוב שאני בוחר להכניס לחיי. ואם זה רע אז מדוע המחלה פגעה דווקא בי. הגישה ההוליסטית מדברת על כך שאנו מזמנים לעצמנו את האירועים למה שקורה סביבנו, כל שכן גם המחלות.
וכעת אשוב לנושא הראש. ברגע שישנה פגיעה באיבר החשוב והחושב הזה, ומה לעשות שאלוהים העניק לנו אותו בבודד ולא בזוגות, כלומר אין לו תחליף.
זה אומר דרשני, הראש משול למנכ"ל ולבעל הבית של הגוף ושל מי שאנחנו. יש לעשות בדק בית רציני עם מי ומה שבחרנו להיות. לעיתים אנשים כאלו חווים את הקבלה מהאחרים דרך המחלה וזה השיעור שלהם ושל משפחתם. מלהיות במקום של שליט כל יכול המחלק סמכויות ופקודות לאחרים דרך החולשה והתלות הבסיסית ביותר. זוהי עבודה על אגו ועל כבוד. גאווה מול אהבה ונאמנות הנובעת מתלות. אכן שיעור לא קל וככל שהאדם ישכיל להבינו הוא יתגבר על המכשול שיצר בקלות ובמהירות רבה יותר מאשר אלו אשר ייפגעו מכך רגשית.
ישנם כאלו אשר נפגעים בפנים. פציאליס זוהי דוגמא לאדם אשר אוהב להיות בשליטה על המצב. בד"כ עובד בתפקידים ייצוגיים כגון הנחייה, משחק,פוליטיקה, דוגמנות ועוד... ברגע שעצב הפנים משותק אז גם החיים לפתע פתאום משתתקים ונוצרת דממה. בדממה הזו יכול האדם לעשות עם עצמו את בדק הבית שלו עם עצמו – רצוי מאד בעזרת אנשי מקצוע. הפן הפיסי ניתן בהחלט לטיפול ע"י טיפולי ברפואה המשלימה לסוגיה אולם באם לא יעבוד ולא יעבד אותו אדם את הצד הרגשי נפשי שבו היה מצוי ואשר גרם לפציאליס להיות תהליך הריפוי יהיה ארוך וממושך יותר וייתכן אף ריפוי חלקי בלבד של העצב.
בעיות אוזניים: האוזניים מייצגות את השמיעה כלפי חוץ. כמו כן גם את האיזון שלנו. ברגע שהשמיעה נפגעת אז אנו נתחיל להקשיב לקולות הפנימיים שבנו ולא רק לדברי הסתה ורכילות אשר מסיחים את הדעת. ובאם שיווי המשקל נפגע נבין כי יתכן ולא צעדנו בדרך הנכונה עבורנו וסטינו מהמסלול שאליו יועדנו. בכלל סחרחורות יצביעו על חוסר איזון ואיבוד שליטה. ברגע שאנו מאבדים שליטה וכיוון אז המצב כבר לא בידיים שלנו והמושכות עוברות לאחרים. לפעמים זה טוב לתת גם לאחרים את האחריות לנהל דברים עבורנו.
בעיות עיניים: מושגים כעין אלו, צרות עין, עין הרע ועוד... ממחישים עבורנו עד כמה משמעות העין היא חזקה לכולנו. הראייה זהו אחד החושים החשובים ביותר לאדם לצורכי הישרדות בטבע או בג'ונגל של החיים המודרניים. ברגע שחוש הישרדותי וקדמוני זה נפגע ונפגם או אז נתכנס בתוכנו להתבוננות פנימה. נפתח את האינטואיציה, נחדד את חוש השמיעה, הריח, המישוש, התחושה המשולבת דרך החושים הנוספים. כל זאת ע"מ להציל את עורנו בהמשך החיים. הרבה אנרגיה זורמת מהעיניים החוצה ומאחר ובאיריס העין ניתן לערוך אבחון מדויק ביותר של מפת הגוף ואיבריו הפנימיים ניתן בהחלט לומר כי בעיית עיניים הינה מערכתית ותצביע על מקורות נוספים. לדוגמא הסוכרת פוגעת בין היתר גם בראייה ופרוש המחלה הזו מדבר עם הצורך בהתחברות למתיקות של החיים, לאהבה לשמחה ולחמלה. ברגע שאין אנו מחוברים דיינו "לסוכר" של החיים דהיינו לאושר ולאהבה או אז נחווה סתימות במחזוריות החיים שזה כלי-דם, גפיים תחתונות אשר אמורות להצעיד אותנו בנתיבי האור ועיניים אשר אמורות להאיר את הדרך החשוכה לפעמים. מכאן נבין כי יש להשגיח בשבע עיניים על חוש הראייה החשוב כ"כ לכל אחד מאתנו באשר הוא.
שיניים: "החוק עם השיניים" ממחיש לנו עד כמה השיניים בעלות עוצמה. ברגע שהן מחוררות נוצרת חולשה וגם כאב וכידוע אין כמו כאבי שיניים למי שחווה זאת על בשרו. השיניים עצמן נמצאות בתוך תושבות בשר, הלו הן החניכיים. דימום ונסיגת חניכיים יעיד על מתח רב השרוי בגוף האדם אשר גורם לחריקת שיניים ולצחצוח אגרסיבי למדי שנוגס בחניכיים וגורם לנסיגה. המושג "לחרוק שיניים" מאד מוחשי הופך להיות בעת שנפגוש אדם מסוג זה. שיניים בריאות מעידות על עצמות חזקות ועצמה פנימית גבוהה. ככל שצבען לבן ובוהק יותר כך גם האדם המשויך אליהן קשור לאמת הפנימית שלו ולנטיות הלב והרוח.
אף: האף מסמל את המחוגה של הגוף. כעין קו אמצע. חוש הריח זהו חוש קדום ביותר אשר בא לאותת על סכנה מתקרבת כמו שריפה, גז, חנק ועוד... כמובן שגם ריחות של תבשילים טובים יעודדו אותנו לאכול בכיף ובתאבון. דבר הישרדותי לכשעצמו אוכל. הריח משול גם לזיכרונות מן העבר מודע ותת מודע. ברגע שאנשים מאבדים את חוש הריח והופכים לתתרנים הם למעשה מאבדים את הכיוון הפנימי של הנשמה שלהם. מעשנים כבדים לרב "שכחו" להריח וגם לנשום את החיים במלואם. הם ספוגים ברעלים של הדחקות וניקוטין אשר נדבק לגופם כמו זפת שחורה וממשיכים בחייהם עד התקף הלב הבלתי נמנע או האירוע המוחי, סרטן הריאה או הלימפה ועוד כיד הדמיון הטובה עליכם. בחירה חופשית של שלל המחלות הנובעות מנפלאות העישון. ידוע כמובן בהיסטוריה הרפואית והכלל עולמית כי ישנם "צדיקים" אשר עישנו כבד ונפטרו באושר ועושר בגיל מופלג אולם עדיין הסטטיסטיקה מדברת בעד עצמה.
ואף על פי כן נוע תנוע – עולם כמנהגו נוהג ואין חדש תחת השמש.
במאמר זה התמקדתי הפעם בראש ובאיברי החישה הנמצאים בפנים. מפאת קוצר היריעה אסיים להפעם. במאמרים הבאים אתמקד ביתר חלקי הגוף. טיפין טיפין. ואם מי מכם יצא נשכר בהבנתו מן הפרשנות ההוליסטית הרי שבאנו על שכרינו. כי שם המשחק כאן הוא מודעות. ובמקום להקריב עצמנו למדע נתקרב אל המידע ואל המידה הטובה המצויה בכל אחד מאתנו.
במקום לחוש קורבן של הנסיבות נתקרב אל עצמנו, גופינו ונפשנו. או אז נגלה את האור הרב המצוי בנו ובסובבים אותנו.
שפע בריאות שמחה ואהבה בלב,
לכל מי שאותנו סובב ואוהב.