מיכאל תבור ²

משה ליכטמן בוחר ב- 11.9.2006 להציע בגלובס תפילת אשכבה, דווקא לענף הערכות השווי. העילה פסק דין של בית המשפט בתביעה שהוגשה לגבי מכירת בינוי ושיכון במחיר נטען כנמוך מדי.
מר ליכטמן כותב: "לידיעת הכלכלנים ומעריכי השווי של חברות נדל"ן וחברות בכלל: באותה הזדמנות איבד המכשיר הקרוי הערכת שווי מהרלוונטיות שלו, בוודאי בנסיבות של מכירת החברה".

איני בא להתווכח עם פסיקת בית המשפט שכבודה במקומה עומד, נוכח הנסיבות של קונה יחיד במחיר שהוצע, אולם מה לכך ולמסקנות מרחיקות הלכת המוצעות במאמר.
נכון, רבים רוצים לנעוץ את קולמוסיהם המחודדים, בלעג, בענף הערכות השווי, בשל היומרה לקבוע ערך תיאורטי למה שהשוק אמור לעשות, אולם, האם זוהי תפקידה של הערכת השווי?
גם אני המתפרנס בין היתר מעבודות אלו, עמדתי נבוך מול הערכות שווי שפורסמו על ידי קולגות לצרכים שנראו כתפורים על פי מידת המזמין. אין ספק שבכל מקום בו קיים שיקול דעת, יחיו בצוותא שיקול דעת גרוע עם שיקול דעת מקצועי, שיקול דעת הוגן עם שיקול דעת מוטה.
בעיות של שיקול דעת אינן נחלתן הבלעדית של מעריכי השווי, אלא הם חולקים אותם עם רופאים, שופטים ועיתונאים, קציני צבא ומשטרה ומנהלים. כמה רופאים מקבלים החלטות בארה"ב על ניתוחים מיותרים, רק משיקולים של רווח אישי? (הערכות מדברות על למעלה מ-50% מהניתוחים, היעלה על הדעת לפסול בשל כך את נחיצות הניתוחים?)

תפקידם של הערכות השווי להיכנס במקום שבו אין מחיר שוק או לתת אינדיקציה לטובת עסקה. ככלות הכל המתודה של היוון זרמי מזומן מבוסס על אותה תיאוריה כלכלית המשמשת אבן יסוד לכל ההחלטות הפיננסיות.

הערכות השווי מבוססות על איסוף מידע , תחזית לעתיד וניתוח. מי בדיוק עושה עבודה טובה יותר, חזאי מזג האוויר? אגף המודיעין של צה"ל? הפוליטיקאים ערב בחירות?, או אולי פרשני העיתונות? כולנו בני אנוש המנסים להשתמש במתודה מקצועית ולהוסיף על הידוע את הנעלם, על פי מיטב הערכתנו ולהגיע למסקנות, ככל שידינו משגת.

במקרה דנן, עמד בפני בית המשפט, ניסיון של פוליטיקאי לעצור תהליך שוק, על ידי הערכת שווי מוזמנת, ניסיון שכולו טעות, הגם שניתן לקבוע כי התנהלות שקולה יותר של חיים רמון( קורה לחיים רמון שהוא טועה בשיקול הדעת) במקרה המתואר, היו עשויים להפיק ערך רב יותר ממכירת חברת שיכון ובינוי. אולם זוהי חכמה לאחר מעשה. ניתן לקבוע קביעות דומות גם לגבי המחיר ששולם על בנק דיסקונט, כיל, ועוד כהנה וכהנה עסקאות ציבוריות. אולם העובדות הבסיסיות הם כדלהלן:
הערכת השווי באה במקום בו אין ערך שוק ונדרשת קביעת שווי אובייקטיבית. לדוגמא גילוי דעת 15 ו-20 המחייבים כעת חישוב ערך בר השבה והערכת נכסים הנמצאים במאזנים מבלי שהם עומדים למכירה. יתרה מזו, גם בעת שנכס עומד למכירה רצוי כי המוכר יקבל הערכת שווי על מנת לדעת היכן להתחיל את המו"מ. בלי הערכה מקצועית הוא משול למי שיוצא לדרך בטבע ללא מצפן ומפה.
לעיתים מדובר בשותפים שלא מגיעים לעמק השווה במכירת חלקו של האחד למשנהו, הכיצד יציעו איש לרעהו הצעות אם לא תהיה להם הערכה מקצועית לגבי שווי חלקם? המעריך במקרה כזה הוא בורר המשתמש במתודה כלכלית אובייקטיבית.

ניתן להראות עוד כהנה וכהנה דוגמאות, אולם המשותף בין כולם כי הערכת השווי אינה באה במקום ערך השוק, אלא בהעדרו ולעיתים אף כסיוע לו. כך שתנוח דעתם של המספידים. אפשר לדחות את סידורי ההלוויה וגם פסיקת בית המשפט לא באה על מנת לשים מצבה על הענף החיוני הזה. ביישום הכלכלי.

¹ מיוחס למארק טוויין כשפורסמה ידיעה על מותו.
² הכותב הינו מנכ"ל חברת ייעוץ המבצעת הערכת שווי לחברות.