"בארץישראל כאשר אדם נושא אישה שואלים אותו כך: מצא? כמו שכתוב מצא אשה מצאטוב, או מוצא? שנאמר מוצא אני מר ממות את האשה" מסכת יבמות סג' יום החתונה, הכנות, התרגשות, כמיהה, סידורים אחרונים בשמלה ובשיער, זרוהרבה תפילה שהערב הזה יזכר ולא רק ב DVD ובעיקר תקווה גדולה שזוהי רקיריית הפתיחה לחיים זוגיים פוריים, מחזקים ואינטימיים, לפחות כמו שהיתה עדעכשיו החברות. אם כך, לא ברור בכלל מדוע אומרת לנו הגמרא ללכת לחתן ולשאול אותו שאלה כזוחצופה - מצא או מוצא? למי שטרם ירד לעומק החוצפה -האם זכית ב-"מצא אישהמצא טוב" (משלי) או אולי כדברי שלמה המלך בספר אחר שלו, קהלת, הגרלת דווקאמשהו לא טוב ו"מוצא אני מר ממוות את האישה"? מילא, לשאול את השאלה אחרי 20 שנה, אבל ביום החתונה????? ובכן, כלל חשוב ביהדות מלמד אותנו שלתורה יש 4 דרכי פירוש והתייחסותהנקראים: פרד"ס (פשט, רמז, דרש, סוד) ושבכדי להבין כל טקסט או מצווה ביהדותעלינו לחפור עמוק, מעבר לדרגת הפשט כדי לגלות את הרבדים האינסופייםהגלומים בתוכה, כמו שרמזו לנו חז"ל בפסוק מתוך מסכת אבות: "הפוך בה והפוךבה דכולא בה". אין מציאות בכדי להבין את עומקה של שאלת המציאה ברצוני לצטט את כוהן הניהול המודרני,פיטר דרוקר, שאמר ש"הדרך הטובה ביותר לחזות את העתיד - היא ליצור אותו".בקריאה ראשונה באמת משפט יפה, אך כשחושבים עליו לעומק - נופל לו האסימון אטאט, ואנו נשארים עם תיק כבד של אחריות על חיינו, עתידנו ורגשותינו. ומהלגבי הזוגיות? בעבר הלא רחוק, פילוסופים ופיזיקאים כאחד (קנט, ניוטון, ועוד) חילקו את העולם לשני חלקים: א. הדבר כשלעצמו ב. המתבונן קרי, מחוצה לי ישנה מציאות אובייקטיבית שעומדת בפני עצמה ואני, כסובייקט, לעולם לא אדע, מה מתרחש בה. היא חיצונית לי. מים רבים זרמו בנהר הפילוסופיה והמדע מאז, והיום שואלים כך: האם המתבונן,במבטו, משפיע על המציאות? האם יש בכוחה של המחשבה לברוא מציאות? היום אנו יודעים שהגישה הישנה הרסנית. למה? כי כל זמן שאחשוב שיש משהואובייקטיבי שמתנהל מחוצה לי -אבחר להישאר קורבן של המציאות. אחשוב שחיינראים כמו שהם נראים ולי אין שליטה עליהם, זהו "הדבר כשלעצמו", ואיך אוכללשנותו? אשתי הרי היא האשמה היחידה בהכל. השינוי בחשיבה מתחיל בהבנה שאיןמחוצה לנו דבר מלבד מה שבראנו. אז מה בסופו של דבר, מצא או מוצא? נדמה לי שהתשובה הפנימית, על דרך הסוד, היא - הבעל מחליט! אין דבר כזהמציאות, כל אחד הרי רואה באותה "מציאות" לכאורה אובייקטיבית, את הריפלקציהשל התבניות והתפיסות שלו ולכן, אומר לנו שלמה המלך, שהבין כידוע, הרבה יותרממני בענייני נשים, שזה בכלל לא משנה מי זו אשתך - היחס שלך אליה הוא זהההופך אותה מאבן מציקה ומיותרת ליהלום יקר ומשמעותי. דוגמא: האם הנסיונות ההדדיים של בני הזוג לשנות אחד את השני מצליחות? בדרךכלל לא, נכון? בדרך כלל אני אומר לעצמי שאני מעיר לאשתי בלי סוף כדי לעזורלה. בפועל מתברר שזה רק מרחיק בינינו. אני רואה בה את השלילי שבה, לפעמיםאפילו החיובי נעלם ואני נשאר רק עם העין שרואה שחורות. זאת אומרת במקוםלמצוא את הטוב (ויש טוב. הרבה) אנחנו בשלב מסויים בוחרים להסתכל על הרע עדכדי כך שלא רואים שום דבר אחר. לא יעבור זמן רב עד שתשאל השאלה הפנימיתהנ"ל - איך אני יכול לאהוב אישה כזו? מסקנה מהדוגמא: תמצא בה טוב, תפנה את תשומת לבה אל הטוב שבה ותקבל טוב "מצאאישה מצא טוב", אבל אם תראה בה את הרע - זה מה שיהיה "מר ממות" סיכום אז מי זו אשתך? היום היא כיפית, מעניינת, מרגשת, ומה מחר? אחרי הלידות וכובד החיים? ומי זה בעלך? היום הוא מחזר ומשקיע, ומה מחר? נותן לנו החכם באדם, דווקא ביום חתונתנו טיפ לחיים, טיפ שגורם חיים. גן עדןאו גיהנום - תראה בבן הזוג טוב - יתגלה הטוב שבו - תראה רע ומר - יתגלוהצדדים המרים ממוות. הכוח בידיים שלך! בהצלחה! הכותב הינו מרצה בחכמת הקבלה ומאמן אישי וזוגי
משה שרון | 054-6970455 | קבלה