שילוב של צוות ניהולי פנים-ארגוני וייעוץ חיצוני יוצר שילוב בין היכולת לבנות ולהבין תיאוריה טובה, ולהשתמש בה כדי לפרש את העובדות והמציאות וכדי להכין תוכנית פעולה, מצד אחד, לבין כושר הביצוע והיישום של התוכנית הלכה למעשה, מצד שני. צוות כזה צריך לכלול אנשים משני סוגים: כאלה שמכירים את התיאוריה, מבינים אותה ואולי אפילו בנו אותה בעצמם, ולעומתם כאלו שיש להם התכונות והיכולת להכריע במהירות, אינם פוחדים מסיכונים ויש להם היכולת לבצע. מובן שרצוי שלכל אחת מהקבוצות תהיה גם הבנה בתחומים של הקבוצה האחרת: בוני התיאוריות צריכים להיות עם נסיון של יישום בשטח, ואילו המיישמים צריכים להיות עם היכולת להבין את המשמעות של התיאוריות ומה ניתן ללמוד מהן.
לשימוש בסיוע של יועץ אסטרטגי יש תרומה נוספת לארגון, מעבר להקניית התיאוריה ויישומה:
(א) לעתים קרובות אין לקברניטי הארגון הזמן הדרוש לשם תכנון לטווח ארוך, הם מוטרדים מלחצי הניהול השוטף, וקשה להם להתפנות לחשיבה יסודית ושיטתית ביחס לטווח הארוך ("הבעיות הבוערות דוחות את הבעיות החשובות"), יועץ חיצוני, שאיננו צריך לטפל בבעיות המיידיות, מתמקד רק בנושאי התכנון האסטרטגי ו"מכריח" על-ידי כך את קברניטי הארגון לטפל בנושאים אלו.
(ב) יועץ חיצוני אינו מעורב רגשית בהחלטות ובתוצאותיהן, ולפיכך הוא יכול לשקול אלטרנטיבות שונות באופן אובייקטיבי וניטרלי יותר.
(ג) יועץ חיצוני, המתמחה בתכנון אסטרטגי, שולט במתודות שיטתיות של תכנון וניתוח, מתודות אשר יושמו כבר במקומות אחרים בעבר, ואשר השימוש בהן יגדיל את סיכויי הצלחתו של התכנון.
(ד) לעיתים מצריך התכנון האסטרטגי איסוף מידע מגורמים חיצוניים, כגון: לקוחות או מתחרים, ואלו יספקו מידע אמין ובלתי מוטה לגוף חיצוני, שאינו קשור לארגון, יותר מאשר לנציגים מטעם הארגון.
עם כל היתרונות הללו, מובן שהיועץ החיצוני אינו יכול ואינו אמור להחליף לחלוטין את אנשי הארגון עצמו, והאחרונים חייבים להיות שותפים מלאים לתהליך.