דעה רווחת (ומוטעת) היא שמטרת העל של ארגון עסקי צריכה להיות רווח, או השאת ערך לבעלי המניות. הגישה הזאת שמה דגש רק על אחת מתוך מספר רב של קבוצות מחזיקי עניין בארגון עסקי: בעלי המניות. חוץ מבעלי המניות יש עוד מספר קבוצות מחזיקי עניין, שהארגון צריך לדאוג לשביעות רצונם:העובדים המנהלים הלקוחות המלווים הקהילה ואפילו הממשלה
בכדי שכל אחת מהקבוצות הללו תהיה מרוצה ותמשיך לתרום לקידום הארגון, חייבים לחלק את ה"עוגה", כלומר ההכנסות, בצורה אופטימלית כדי שכולם יהיו מרוצים. זוהי למעשה המטרה שצריכה להוביל את גיבוש האסטרטגיה של הארגון. ברגע שאחת מקבוצות מחזיקי העניין, כולל בעלי המניות, מקבלת נתח גדול מדי מהעוגה, סביר להניח שקבוצות אחרות יתעוררו ויפעלו לשנות את החלוקה. למשל, אם העובדים מרגישים שהם לא מקבלים משכורות או תנאים מספיק טובים, בזמן שבעלי המניות זוכים לדיבידנד גבוה, הם ישבתו. אם הציבור או הממשלה מרגישה שחברה היא רווחית מדי, יפעלו להעביר חוקים ותקנות לשנות זאת (ראו מה שקורה היום עם חברות הסלולר והבנקים). הדבר אף הוכח באופן אמפירי. מחקר שבוצע על ידי חוקרים באוניברסיטת Thunderbird לגבי 520 חברות ב-17 מדינות מצא שחברות שבהן ההנהלה שמה את הדגש והמטרות על רווחים, השיגו תוצאות פחות טובות מחברות אשר הדגישו את האיזון בין הווחים לבעלי המניות, העובדים, הלקוחות ואף הקהילה ואיכות הסביבה. להלן לינק למאמר על המחקר:http://knowledgenetwork.thunderbird.edu/research/2009/12/02/unrequitedprofit/בתור חברה לייעוץ אסטרטגי, אנו לוקחים בחשבון את כל מחזיקי העניין בתהליך ומנסים לבצע אופטימזציה של חלוקת "העוגה" בין כל הגורמים.