שירה בת 42 גרושה עם שני ילדים הרגישה שהגיע הזמן למצוא בן זוג. שירה בחורה מקסימה, חכמה, שנונה, ונראית טוב החליטה לבדוק מה השתנה מאז הייתה רווקה, למה היא צריכה לשים לב ומה יכול לעצור אותה בדרך למציאת זוגיות חדשה.

ל- לחזור לשוק: איפה מוצאים גברים? לאחר שנים בקשר זוגי, אחרי שבגרנו מסביבה טבעית שבה ניתן למצוא קשר כמו- תיכון, צבא, לימודים, צריך להכיר את הדרכים והכלים באמצעותם נכיר אנשים חדשים. בהחלטה על מציאת זוגיות יש בחירה בדרך אקטיבית.

אנחנו מציעים:
ל"שדר"- לסביבה ולעצמי "אני פנוי ואני מחפש קשר". הסביבה קולטת את התשדורת ומגיבה.
לספר לכל מי שאנחנו מכירים שאנחנו מחפשים זוגיות ושאנחנו מבקשים שיכירולנו.
להרשם לאתרי אינטרנט להכרות. יש אנשים שמקבלים את התחושה של "שוק בשר" אבל אפשר לראות בזה חוויה, התנסות, הרפתקאה שבה ישנם הרבה כמונו שמחפשים קשר אמיתי.
לצאת למקומות בילוי. בחלק גדול ממערכות הנישואין אין את הרצון או הצורך לצאת לפאבים, בארים, מסיבות ריקודים. שם האקשן ולשם צריך ללכת.
לבחון ולשנות הרגלים: לא לאכול צהריים במשרד אלא לצאת למסעדה, לא לבצע הליכות על ההליכון בבית לבד אלא לצאת להליכות בפארק או בים.
להרשם לחוג: רק לבדוק שיש בו את המין שאנחנו מחפשים.

בדרך חזרה לשוק צריך לזכור שאם היינו ב"מקפיא" 10 שנים שפת ההכרות והקודים שלה השתנו. למשל אם מישהי פונה אליך באתר הכרויות שולחת "חץ" שאומר " אני רוצה ללדת את הילדים שלך" היא לא ממש מתכוונת לכך באופן מילולי.

החלק האחרון של חזרה לשוק הוא החלק הפיזי: צריך לבצע בדיקת מצאי- איך אני נראה, כמה קילוגרמים עליתי בעשור האחרון, תספורת, כושר, קצת טיפוח, ולעדכן את הגרדרובה. אנחנו רוצים שישימו לב אלינו ואנחנו גם רוצים להרגיש נחשקים . נושא זה דורש השקעה ועבודה. ולא הוא לא יקבל אותך עם רולים על הראש.

פ- פניות לקשר: החלטתי ל"לחזור לשוק" אבל האם אני באמת פנויה לקשר? האם אני מרגישה ש"זה בסדר" להמשיך הלאה?
הילדים שלי: מה עם תחושת האשמה וההתחייבות להקדיש מעכשיו את כל זמני לילדים. לא לגרום להם שוב אף פעם את עוגמת הנפש שנגרמה להם עקב הפרידה מאביהם. הרי הם ישר יראו עלי שאני נפגשת עם מישהו.
האקס: האם השתחררתי מה"אקס". האם אני פנויה להמשיך הלאה, האם סיימתי את כל חשבונות הנפש עם עצמי ואני חיה בשלום עם הקשר שנגמר, או שיש בי עדיין תקווה ( במקרה שאני הצד הנזנח, ולפעמים גם הצד שקיבל החלטה בהסכמה) שהאקס ירצה לחזור לקשר.

אנחנו מציעים: לבחון את השאלות האלו ולהמשיך במסע כשהתשובה ברורה לנו. אנחנו מזכירים שבהיבט של הילדים חלק מהיציאה מפרק א' הייתה על מנת שלילדים יהיה טוב יותר וזה קורה כשההורים מאושרים, אנחנו מאמינים שזוגיות חדשה וטובה מביאה לאושר.

ת- תמרור אזהרה: יצאתי מהקשר חבול ומצולק, נפשית ולפעמים גם פיזית ,(כספית), תהליך סיום הקשר ותוצאתו השפיעו עלי באופן קשה ופגעו בדימוי העצמי שלי, במחשבה על העובדה שכשלתי בקשר החשוב והמשמעותי ביותר שיצרתי ? בקשר שחשבתי, האמנתי, והרגשתי, שיהיה לנצח- התחושה שלעולם לא אצליח למצוא מישהו ושאשאר לבדי בעולם.

אנחנו ממליצים:לפני שמחפשים את בן זוג אני צריכה לעבוד על הדימוי והבטחון העצמי שלי. מי שלא מאמין בעצמו, חושב שהוא מוצלח, מעריך את עצמו, מקבל את עצמו, ומרגיש שמגיע לו טוב ? לא יוכל להעביר את המסר הזה, ו"למכור" את עצמו, לאחרים.

ו - ויתור: מהם הדברים בעצמי שאני מוותרת עליהם בעת חיפוש הזוגיות החדשה, מהם הדברים שאני מוותרת עליהם בבן הזוג שאותו אני מחפשת, ומהם הדברים שאני לא מוותרת עליהם בעצמי לעצמי ובבן הזוג.

אנחנו ממליצים: לאחר יציאה מהקשר לקחת פסק זמן לבדיקה עצמית, לחוות את הלבד, לחשוב ולנתח מה לא עבד בקשר הקודם, על איזה חלקים בי הייתי מוותר ועל איזה טעיתי שויתרתי. בן הזוג העתידי, בשונה מפרק א' שמהווה פוטנציאל, בגילאי ה-35 ומעלה הפוטנציאל כבר ברור והתממש (או שלא).

שאלה נוספת בסעיף הזה היא (לאחר שהקשבתי לעצמי) היא האם אני מכוונת ליצירת קשר עם גבר בסטטוס מסויים ואם כן באיזה סטטוס. רווק, גרוש בלי, גרוש עם... גרוש עם כמה ? גרוש עם ילדים קטנים?

ח - דפוס חוזר: בבחירת בן הזוג החדש כדאי ורצוי לשים לב לא לחזור על הטעויות שעשינו בבחירה של פרק א'. אפשרויות הבחירה הן בלתי מוגבלות אבל אנחנו מוצאים את עצמינו פעם אחר פעם בוחרים באותו הדבר. בהצגה של חיינו שבה אנחנו מגלמים את התפקיד הראשי אנחנו עוברים מסצנה לסצנה משנים את התפאורה את המוסיקה ואת שחקני המשנה אבל שוב ושוב נופלים לאותו בור ומגיעים לאותו סיום ואותן תוצאות.

אנחנו ממליצים: לדעת מה חסר לנו ובמה טעינו בפרק א' ולוודא שזה מה שאנחנו מקבלים בסיבוב שני. אם מה שהיה חסר לנו זה חום, סקס, בילויים, אווירה משפחתית, תחביבים משותפים, או כל דבר אחר צריך לדבר על זה ולראות שזה אכן קיים ושונה בסיבוב השני. אנחנו גם יודעים לנסח את הקווים האדומים שלנו בצורה הרבה יותר ברורה ואנחנו גם (מקווים) מודעים להם.

דף- דיכאון ופחד: דיכאון ופחד הם תוצאה ישירה של חווית הכישלון בפרק א'. לא תמיד משנה מה היה התפקיד שלי בסיום הקשר בין אם הייתי המפרק, או הנוטש, הבוגד, או הנבגד, או במקרים בהם ההחלטה התקבלה במשותף: הדיכאון של לעזוב את המוכר והידוע , גם אם הוא היה רע, הדיכאון לעבור ללבד, הדיכאון בגלל הפגיעה בילדים, הפחד להיפגע שוב להינטש שוב, לחוות שוב בגידה, הפחד להתחייב, הפחד הכלכלי, הפחד מתיוג חברתי, הפחד להיכשל שוב.

אנחנו ממליצים לעבוד על הטראומה ולפרק אותה, האם אנחנו יכולים לקבל התחייבות שהפחדים שלנו לא יתממשו? בודאי שלא. אנחנו היום בשלים יותר ומנוסים יותר ומקווים שהכלים שרכשנו כתוצאה ובמהלך פרק א' יצמצמו את מרחב הטעות.צריך ללמוד לא לפחד מהפחד, זה אויל קל להגיד אבל צריך לבדוק מה הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות כתוצאה מבחירה שגויה שוב. ראינו סרט שבו אומרים "כל פעם שהלב שלך נשבר לרסיסים הוא בעצם נבנה מחדש גדול יותר"

אחר - אחריות: נטילת האחריות לשותפות בכישלון בפרק א' היא הבסיס למציאת ויצירת זוגיות מוצלחת בפרק ב'. גם אם אנחנו בטוחים שבן הזוג אשם ב-100% בפרוק הקשר, יש לנו אחריות.
אני אחראי על חיי, ולא לא קורים לי דברים שאני לא רוצה אותם, כאלה שאני משקיף עליהם מהצד ונותן להם לקרות. אני בונה לעצמי את הזוגיות שאני רוצה להיות בתוכה. זוגיות היא בהגדרתה מערכת יחסים שבנויה - לא על - אלא מאינטראקציה. אם האינטראקציה לא טובה ננסה לשפר אותה ואם היא לא קיימת אזי אין זוגיות.

ההכרה באחראיות שלי לפרק א', מאפשרת לעבור לסיבוב שני מתוך ידיעה בסיסית שאני אחראי על הפרק החדש.

גילי בר ויעל דורון