אנו יודעים המון, אבל למרות שנדמה לנו ששמענו כבר הכול בנושא מסוים, פתאום מתגלים דברים חדשים כמו למשל על השוקולד פרה. בעבר, חשבנו כי שוקולד פרה הוא סתם עוד שוקולד טעים והנה, מסתבר שלשוקולד פרה יש גם ניידת. כן, ניידת. לא ניידת טיפול נמרץ אלא ניידת שוקולד. אז מהי הניידת? ומה עושה הניידת הזו?
מה עושה הניידת של שוקולד פרה?
הניידת של שוקולד פרה נוסעת בקביעות בכל רחבי הארץ. היא חונה ליד גני ילדים ובתי ספר, עוצרת ליד טרמפיאדות והחשוב מכל – היא מגיעה גם לבתי החולים. מה עושה ניידת שוקולד פרה? מחלקת שוקולד פרה לכולם. לבריאים ולחולים, לצעירים ולמבוגרים, לנשים ולגברים, לחיילים ולאזרחים וגם השוטרים אינם מקופחים. כל מי שמושיט ידו לעבר ניידת שוקולד פרה, זוכה לקבל חפיסה.
שוקולד פרה נוסע רק בניידת?
לא, שוקולד פרה נוסע בדרך כלל במשאיות סגורות וממוזגות, בהן הטמפרטורה מתאימה לשמירה על איכות השוקולד וטריותו. משאיות השוקולד מגיעות לכל פינה בארץ, החל מאילת הדרומית וכלה במטולה הצפונית. משאיות השוקולד מגיעות לעיר ולכפר, למושב ולקיבוץ, אל בתיהם של התושבים היהודים וגם לבתי המשפחות המוסלמיות, הנוצריות והדרוזיות. שוקולד פרה חוצה מגדרים ומגזרים, הוא טעים לכולם ואינו מבדיל בין איש לאשה, בין ילד למבוגר והוא חוצה עמים וגבולות.
לאן נסע שוקולד פרה בימי מלחמת העולם השנייה?
בזמן מלחמת העולם השנייה כאשר כוחות הברית הגיעו לחופי פלשתינה א"י, הלא היא ארץ ישראל של לפני קום המדינה, הם חשו צורך עז בממתקים, בעיקר בשוקולד. יתכן שאפשר היה לייבא מבריטניה שוקולד עבור הכוחות הבריטיים, אך עבור הכוחות האוסטרליים הדבר היה מסובך. שוקולד הוא מוצר רגיש שאינו עומד בחום ובשמש. באותם ימים הסחורה יובאה באוניות והשיט ארך ימים רבים והסכנה לאיכותו של השוקולד הייתה רבה. הפתרון שמצאו ראשי הצבא הבריטי היה צריכת שוקולד מתוצרת מקומית. מפעל עלית שהיה קיים כבר משנות השלושים של המאה העשרים קיבל את הזיכיון למכירת שוקולד לחיילים הבריטים. זמן קצר אחרי שנרכשו חפיסות שוקולד פרה עבור החיילים הבריטים הפך השוקולד ללהיט. כל חייל קיבל במנתו השבועית חפיסות של שוקולד פרה ובין החיילים התקיים מסחר בינאישי בשוקולד פרה.
כיצד חיזרו החיילים הבריטים אחרי העלמות הארצישראליות?
רוב היישוב היהודי בארץ סבל מחסרון כיס בימי מלחמת העולם השנייה ולא כל משפחה יכלה להרשות לעצמה לרכוש ממתקים. למרות זאת, מפעם לפעם נרכשה חפיסת שוקולד פרה כדי להמתיק את מרירות החיים בארץ. החיילים הבריטים שהתגעגעו מאד לארצם ניסו להפיג את בדידותם על ידי בילוי בבתי קפה ובמועדוני ריקודים. למרות התנגדותם של רוב אזרחי הארץ, הם חיזרו אחרי העלמות הצעירות ופינקו אותן במתנות שונות, כמו גרבי ניילון שכמעט לא ניתן היה להשיגן בארץ ובחפיסות שוקולד. כל חייל בריטי שכיבד את עצמו לא העז לצאת לבילוי הערב מבלי שתהיה בכיסו לפחות חפיסה אחת של שוקולד פרה, אותה יוכל להציע לאחת מעלמות החן שיפגוש במשך הערב. גם את לב האמהות ניסו החיילים הבריטים לרכוש באמצעות שוקולד פרה. כאשר הם התלוו לעלמת החן אל ביתה, הם הגישו לאם המסויגת חפיסת שוקולד עטופה בנייר חום וקשורה בגומייה. את השי המפתה הם הגישו כמובן תוך קידה עמוקה, כדי להביע את הערכתם גם לאם וגם לבת הנאווה.