יורם קראוס מספר כי כמעט כל בתי הספר בארץ נראים כאילו תכנן אותם אדריכל אחד ובאותו מפרט. 2-3 קומות, מסדרונות ארוכים ותקניים ברוחב 2.4 מטר, שלאורכם מסודרות בטור קופסאות צרות של כ-50 מ"ר כל אחת, וריח של בית ספר שהולך איתך שנים. ראית אחד – ראית את רובם.
אבל ברקע מתחיל להסתמן שינוי, מספר יורם קראוס. פה ושם ברחבי ישראל החלו לצוץ בתי ספר בעלי ניראות רעננה ומקורית, שונה לחלוטין מהמראה הפונקציונאלי והקר של בתי הספר בהם למדנו אנו. תפיסת "עיר החינוך'' שיושמה תחילה במצפה רמון, מספר יורם קראוס, "כבר אומצה גם בבת-ים ובטבריה. שם לומדים הילדים לא רק במבני בתי הספר, העיר כולה הופכת למרחב למידה – המוזיאונים, המתנ"סים, הגלריות, חוף הים והגנים. הילדים נרתמים למשימות בשכונות ובקהילה, מקבלים תמריצים לחדשנות, ליזמות ולחיבור בלתי אמצעי לעיר, לקהילה ולטבע."
אמנם נכון, מוסיף יורם קראוס, ששיטת הבניה הירוקה למרות יתרונותיה מחלחלת גם לתחום הבניה הפרטית בישראל באיטיות רבה, יחסית לארה"ב ואירופה. ואם בתחום הבניה הפרטית זה עדין לא תפס, אז כשמדובר על אימוץ עקרונות הבניה הירוקה בתחום בתי ספר הדבר קשה שבעתיים, אומר יורם קראוס.
נראה שתם הוויכוח על השאלה האם יש קשר בין עיצוב וציונים, כיום כבר אין ספק: בתי הספר הירוקים הם בתי הספר של המחר, שמחים יותר ומעוררי השראה המעניקים לתלמידים רצון, כוחות ושאיפות ללכת קדימה.