אין ספק כיום, שכדור הארץ שייך, לכל הפחות בחלקיו היבשתיים, לאדם. ממעוף הציפור, השטחים היבשתיים של כדור הארץ חושפים בניינים רבי קומות עצומים, אורות שהודלקו במצוות האדם, כבישים רבים עם מכוניות כמלוא העין וכן הלאה. מעבר לכך, בני האדם כבר השכילו להשתמש בשמים, וכעת גם ממעוף הציפור ניתן להבחין באנשים בגודל מלא - יושבים במטוס מהיר מציפור וחזק ממנה לאין ערוך, ופעמים רבות – גם גבוה ממנה. אכן, האדם עושה בכדור-הארץ כבשלו, בעוד שאר מיני בעלי החיים הגדולים כלואים במתקנים מגודרים, מעשה ידי האדם (לראייה, אפילו באפריקה, הסוואנה הענקית – הקרוגר פארק – מגודרת). עם זאת, על אף הצלחתו החד משמעית של האדם בתחומים רבים, עדיין הוא נותר חסר אונים – באופן יחסי – אל מול חרקים ומזיקים.

ניצחונם של החרקים – שלב ראשון

יש לציין את זאת – החרקים הם לא פראיירים, ולא מסכנים. האדם הורג בהם בקנה מידה מאסיבי, אך סכנת ההכחדה לא אורבת לרובם יותר משהיא אורבת לאדם עצמו. אדרבא, מן הידועות היא שהחרקים מסוגלים להתקיים גם במקומות בהם פצצת אטום הטילה חורבן מוחלט. השלב הראשון בניצחונם של החרקים, הוא עצם קיומם. גם לאחר שהשמיד קשת רחבה של מיני בעלי חיים, עדיין האדם לא הצליח לחסל את אוכלוסיית החרקים. היתושים עוקצים את עורו, המקקים בונים להם בית בביתו, הזבובים מציקים לו – ואלה הם המעט שמן המעט. ההדברה – ניסיון נוסף של האדם לשלוט באוכלוסיות של פרטים שאינם בני מינו – לא מקרבת את האדם לפתרון הבעיה, יותר משאידוי מלאכותי של מים מקדם אותו בהעלמת הים מפני האדמה. החרקים הם כאן, ועל פי כל הראיות, הם כאן כדי להישאר.

ניצחונם של החרקים – שלב שני

במקומות בהם החרקים לא תוקפים את האדם ישירות, הם תוקפים את בני בריתו. הטרמיטים שמים לאל תבואה שהצטברה משך זמן רב, מכרסמים בעץ שהאדם השתמש בו לבנייה – וזאת מבלי להזכיר קשת רחבה של מזיקים אחרים לשדות. נוסף על כך, פרעושים, קרציות או תולעים עושים שמות בבני בריתם הנאמנים של האדם – הכלבים והחתולים. הכלב, שהוא ככל הנראה בן הברית הוותיק ביותר של האדם, עומד חסר אונים אל מול צבאותיהם. האדם מנסה לעזור לו כמיטב יכולתו, אך פתרון הבעיה הוא זמני וגבולי. במונחים הלקוחים ממלחמתו של האדם בעצמו, אפשר לנו לומר שהפן הזה בלחימה של החרקים באדם, עשויה להזכיר לוחמה א-סימטרית – כאשר אויבך חזק ממך, אינך יכול להשיב לו באותו מטבע. עליך לנהוג בערמומיות, ולהשתמש בכלים לא כוחניים – כמו מהירות, כמו הסוואה. עם שהאדם ככל הנראה אינטליגנטי יותר מהחרק – מוכרחים להודות שהאחרון לא מוותר בלי מלחמה.

והרי התחזית

לעתים החרקים מצליחים להרוג בבני האדם – אך קורבנות האדם במלחמה הזו לא ראויים להיספר, ביחס למספר החרקים האסטרונומי שנופל חלל מדי יום. החרקים הם האנדרדוג הקלאסי – הם מכוערים מהאדם, טיפשים ממנו, קטנים ממנו. אין שום סבירות שבמלחמה בין החרק לאדם, האדם ייצא מופסד. עם זאת, כפי שהוזכר, החרק עמיד יותר מהאדם בפני מפגעי קרינה, כמו גם משינויי אקלים – וכך, ניתן להעריך שהחרקים יצפו בנפילתו של האדם – ניצחון האנדרדוג.