מן הסתם לא מדובר רק על חפץ שמשמש אותנו כדי לראות כמה טוב אנחנו נראם או אם לא פספסנו נקודה מסוימת בגילוח. ישנם עוד לא מעט שימושים עבורו, החל משימושים לבטיחות (כמו ברכב למשל), לצרכים מדעיים (במיקרוסקופ, כדי לרכז את קרני האור למשל) וגם באיתות למרחקים, במדפסות לייזר, בטלסקופים ועוד. עם זאת, בתרבות ככל הנראה רוב האזכורים מתייחסים לאלו שבהם אנחנו בוחנים את עצמנו ואת ההופעה החיצונית שלנו.
מראות בראי התרבות
מקור האמונה התפלה לפיה מראה שבורה מביאה מזל רע הוא באמונה שהבבואה שלנו מתגוררת בה והינה בעלת אישיות משל עצמה. אי לכך, שבירה של ראי מסמלת שבירה של חלק מעצמנו. בבתים יהודים רבים מכסים את כל מה שיכול לשקף אותנו כיוון שנשמת המת עדיין מסתובבת בבית ויכולה להופיע לה מאי שם. כפי שציינו, בעבר על מנת לשקף את הבבואה שלנו היינו עושים שימוש במקווי מים. נראה שהאזכור הראשון למעשה הזה, כלומר לשימוש במים על מנת לבחון את עצמנו נמצא באגדה היוונית על נרקיסוס יפה התואר שהתאהב עד כלות בדמות שנשקפה אליו מהנחל ולא הצליח להתנתק ממנה מרוב שהייתה יפה.
סופרים רבים משתמשים במוטיבים של מראות בספרים שלהם. המפורסם ביותר הוא אולי לואיס קרול שכתב את הספר "עליסה בארץ המראה". הסופר מיכאל אנדרה ידוע בזכות ספרו ראי בתוך ראי וכמובן שאתם מכירים את הספר הסיפור שאינו נגמר שהוא בסך הכל עיבוד לספר שלו ושם המוטיב הזה חזק ביותר. בימינו ניתן להזכיר את הארי פוטר שם הראי משקף את משאלות ליבו של המתבונן. ניתן ללכת קדימה ואחורה בזמן ולמצוא שוב ושוב את ההשתקפות שלנו. המגן המלוטש הוא זה שעזר להרקולס להרוג את מדוזה שכל המביט בה הפך לאבן ואיך ניתן לסקור מראות לאורך ההיסטוריה מבלי להזכיר את דוריאן גריי מאת אוסקר ויילד שכל אימת שהביט בראי ראה את עצמו צעיר ויפה בעוד שתמונתו הזדקנה לה לאיטה.
אזכורים נוספים בספרות העולמית
ניתן עוד להזכיר בנשימה אחת את הספר "עשו" של מאיר שלו שמחזר אחרי אהובתו עם ראי גדול מידות, את ספרו המפורסם של טרומן קפוטה "מוזיקה לזיקיות" בו מתוארת מראה שמשמשת ציירים להרגעת העיניים שלהם ואת המחזה המפורסם "הדיבוק" עם משל הראי. אנחנו מקווים שנהניתם מהסקירה הקצרה שערכנו בשבילכם ושמעכשיו זולת עצמכם, תראו גם את ההיסטוריה הארוכה שלהן בתרבות שלנו.