כפי שאתם יודעים, כל ילד מתפתח בקצב שונה וכל ילד מוכשר בתחומים אחרים ומתקשה באחרים. למרות שהשאיפה היא לתת לכל ילד את המרחב האישי הנחוץ לו להתפתחות בקצב שלו, ישנם תסמינים מסוימים שיכולים להעיד על כך שהילד שלכם סובל מלקות מסוימת. מטבע הדברים הורים רבים מסרבים להכיר בכך שהילד שלהם סובל מהפרעות התפתחותיות קוגניטיביות ובשל כך הילד לא מקבל את היחס ואת הטיפול לו הוא ראוי.

לעתים קרובות ילד שסובל מההפרעה שמכונה דיסגרפיה יפתח דימוי עצמי של ילד מרושל או לא מסודר ובמקרים אחרים יפתח דימוי עצמי של ילד עצלן או לא משקיע. הדימוי העצמי של הילד שלכם מושפע במידה רבה מהמסרים שאתם משדרים לו במודע או שלא במודע. אי לכך, חשוב להיות ערים לתסמינים הנפוצים על מנת להעניק לילדכם את היחס לו הוא ראוי ולבעיה ממנה הוא סובל את תשומת הלב המתאימה.

דיסגרפיה על קצה המזלג

מדהים לגלות שגם בימינו אנו, עוד לא נמצא המקור העצבי או הגנטי שמוביל לתופעה. כמו כן אנשי מקצוע רבים נוטים שלא להבחין בין דיסגרפיה לבין דיסלקציה משום שלעתים הן חולקות את אותם הסימפטומים ובמקרים מסוימים מופיעות במקביל באותו הילד. הביטוי הכללי של הדיסגרפיה הוא כתב יד קשה מאוד לקריאה ובלתי ברור, מאמץ רב וקושי בכתיבה בכתב יד ושגיאות כתיב מרובות ולעתים בלתי שגרתיות.

ישנן מספר קטגוריות ותתי קטגוריות להפרעה הזו אבל המשותף לכולן באופן גורף הוא הזמן הרב והריכוז העצום שהאינדיבידואל צריך להשקיע בכתיבה וכמות שגיאות הכתיב. במידה ואתם מזהים תסמינים אלו אצל ילדכם בגיל שבו הוא אמור כבר לכתוב באופן חופשי יחסית, ייתכן וכדאי להגיע עמו לאבחון מקצועי.

אבחון מוקדם ככל האפשר

קצרה היריעה מלהכיל את כל טכניקות הטיפול המקובלות, אבל דבר אחד בטוח, ככל שהטיפול יתחיל מוקדם יותר, כך ניתן יהיה להקל במידה רבה יותר את התסמינים. באופן כללי מומלץ לחזק את בטחונו העצמי של הילד, למגר את הסטיגמה לפיה שגיאות כתיב מעידות על טיפשות או עצלות, ליידע את בית הספר על הבעיה ולוודא כי ילדכם מקבל תוספת זמן בבחינות ולדאוג כי לא יורדו לו נקודות בגין שגיאות כתיב.