אין ספק כי העניין המכריע והחשוב ביותר בבחינה הפסיכומטרית הוא הציון המושג בה. ציוני פסיכומטרי נעים בין 200 ל- 800 נקודות וקובעים במידה רבה את קבלתם של מועמדים אל מוסדות להשכלה גבוהה ולמגמות המבוקשות על ידם. באופן עקרוני, ככל שהציון בבחינה גבוה מהממוצע כך ייפתחו בפני המועמד עוד מגמות ואפשרויות לימוד, ואילו ציונים גבוהים במיוחד אף יובילו במקרים מסוימים לוויתור על הדרישה לבגרות מלאה.

היחסיות של ציוני הפסיכומטרי

חשוב לדעת כי מבחן פסיכומטרי הינו מבחן יחסי בו מאוזנות ומושוות תוצאות מועד מסוים עם תוצאות מועדים קודמים, וזאת בעזרת כלים סטטיסטיים מתקדמים של המרכז הארצי לבחינות והערכה. מטרת היחסיות היא למנוע מקרים של מועדים קשים יותר בעלי ציונים נמוכים בהשוואה למועדים קודמים, ולהיפך. יש לציין כי היחסיות איננה פוגמת או גורעת מציונו של הנבחן הבודד, אלא מונעת מצבים של חוסר איזון בגובה הציונים בין המועדים השונים. כך למשל, נבחן הנדרש להתמודד עם בחינה בעלת ניסוחים או תרגילים קשים מהרגיל עדיין יקבל ציון יחסי התואם למועדים קודמים.

ציוני הבחינה

מרבית הנבחנים מודעים לחלוקת ציוני פסיכומטרי שבין 200 ל- 800 נקודות, כלומר לציון הכולל של הבחינה. ואולם, חשוב לדעת כי מלבדו ניתנים גם ציונים נפרדים לכל פרק, כלומר למילולי, לכמותי ולאנגלית, כאשר ציוני כל פרק נעים בין 50 ל- 150 נקודות, ומפורטים בציון הבחינה שנשלח לנבחן ולמוסדות השונים. הציונים הנפרדים משמשים בין היתר לקביעת רמת האנגלית של המועמד, ובאם הינו זכאי לפטור מלימודי אנגלית במהלך לימודיו לתואר ראשון. כמו כן, מגמות ריאליות רבות כמו הנדסה או מדעי המחשב, מקנות חשיבות מיוחדת לציון בפרק הכמותי כחלק מתנאי הקבלה שלהן.