הערכת מצב של שוק הסלולר בישראל

שוק הסלולר הוא שוק בארץ הוא שוק אוליגפוליסטי, בו מתפקדות החברות בו כמונופול של קבוצה, שבה תנודות המחירים לצרכן נעשות במקביל ובתיאום עם המתחרות, ולכן פוגעות בתחרות הנדרשת. 3 החברות הגדולות נראות למראית עין כזהות כמעט לחלוטין, כמעט ולא ניתן להבחין בהבדל מהותי בין אחת לשנייה. לכל אחת מהן מספר לקוחות דומה (2-2.6 מיליון לקוחות לכל אחת מהן), הן מציעות לצרכן שירותים, הדומים במרכיביהם, שנבדלים לרוב בסממנים חיצוניים בלבד ושמתומחרים לצרכן במחירים כמעט וזהים.

כשחברה אחת פונה בשירות חדש לציבור אזי גם השנייה מיד נכנסת לאותה נישה (ניתן לראות זאת בשירותים המתקדמים ללקוחות הפרטיים כמו שירותoboxlive  לצעירים או למשל בשוק האבטחה הסלולרי שנפתח לקהל העסקי ע"י פרטנר ושיצר התעניינות ע"י מתחרותיה). שלושתן מפעילות מערך תפעולי הדומה הן בהיקפו והן באופן תפעולו, בסלקום מועסקים כ3000 עובדים הפזורים ב360 נקודות מכירה וכן 30 מרכזי שירות, פלאפון לעומתה מעסיקה כ4000 עובדים הפזורים ב100 מוקדי מכירה ו38 נקודות שירות ומכירה ופרטנר מעסיקה גם כן כ3500 עובדים ב200 נקודות מכירה ו35 מרכזי שירות פרונטאלי. אפילו ניקיון המשרדים דומה אצלהם.

עקב ריבוי חסמי המעבר ללקוחות המכשירים הסלולרים בישראל, נוצרה בארץ מציאות תחרותית נוחה מאוד לחברות הסלולר ורעה מאוד בהתאם לצרכן. עד לא מזמן ניתן היה לומר באופן ברור כי הצרכן הישראלי נתון ברשתה של חברת הסלולר באופן טוטאלי, לדוגמא ניתן לראות, שכל שנה, רק 11 אחוז מלקוחות הסלולרי בארץ בוחרים נוטשים את הרשת למתחרה, כלשם השוואה, בבריטניה עומד השיעור על 28% ובארה"ב 30%. לכן ניתן לומר שענף הסלולר בישראל היא ענף בלתי תחרותי בעליל שלא כמו ענף הובלות או ענף שליחויות למשל, אין הבדל של רב בין המפעילות הגדולות, כך שנתח השוק של כל אחד מהם כמעט וזהה לאחר, ולכן הופכים אנו, מרצון או מחוסר ברירה, ללקוחות נאמנים, לחברת הסלולר שלנו. ניתן לראות שישנם מחסומי יציאה בלתי עבירים, ל4 המתחרות בענף הסלולר, מה שהופך אותן לחברות במועדון לכל החיים, "אין יוצא ואין נכנס" (כמו שעון יד), המצב השנוי במחלוקת נגזר מהתוקף הממשלתי, שקיבלה כל אחת מהן ומכמויות הכסף העצומות שהן השקיעו, במגוון רחב של תשתיות ארוכי טווח.

עוד פרמטר שמשפיע על האין תחרות, בענף הוא, צמיחתו הדורסנית של ענף הסלולרי, דבר שגרם למתחרות להוריד הילוך, בידיעה שכל אחת תזכה בנתח שמן מהעוגה שבשוק, דבר שגרם להאטה בהורדת המחירים. הנתון שמאושש את המצב האבסורדי, ושמראה שמאז שנכנסה פרטנר לשוק הסלולר, הגיעה התחרות בענף לשפל המדרגה, הוא שמ97 עד 03, עלו מחירי תעריפי הסלולר בשיעור נומינלי של 40% - כ-10% ריאלי. עם זאת יש לומר ששנת 2007 הביאה עמה בשורה גדולה לצרכני השירות הסלולרי בישראל.

במהלך השנתיים האחרונות חוקקו מספר חוקים שהביאו להגדלת התחרות בענף הסלולר ולהסרת חסמים אשר פגעו בזכויותיו של הצרכן. ראשית כל חוקק חוק ניוד מספרים אשר שינה את חוקי המשחק ואיפשר לכל צרכן בישראל לעבור ממפעילה אחת לשניה  תוך שמירת מספר הנייד הישן. הדבר היווה חסם גדול עקב היקשרותם של הלקוחות למספר הנייד. חוק נוסף שחוקק בכנסת הביא להגבלת סכום הכסף אותו ניתן לגבות עבור שיחה בנייד בהתאם לזמן המדויק בו דיבר הלקוח. בנוסף עומדת הצעה להגביל את ההיקשרות המקסימלית של לקוח לחברת סלולר למקסימום של שנה וחצי במקום שלוש שנים. בנוסף הצליח משרד התקשורת לפקח על מחירי השיחות שנגבים על ידי חברות הסלולר בישראל. על כן ניתן לראות כי שוק הסלולר משנה את פניו והופך יותר תחרותי והוגן עבור הלקוחות הישראלים.