החלומות במזרח הרחוק: מסע הנדודים של הנשמה.

                                   מתוך ספרו של ד"ר זיו מאיר "משמעות החלום ופירושו"

 

הגישה למהות החלום במזרח הרחוק, שונה במידה מרובה מזו הרווחת במזרח הקרוב.

 

מסתבר, שההשקפה על מהות החלום, כרוכה במידה מרובה בתפיסה הכללית של העולם בתרבות ובדת: אכן, לדעת  אנתרופולוגים וחוקרי דתות קיימים כמה קווי אופי וסממנים המצביעים על הבדלים בין המזרח הקרוב לבין המזרח הרחוק, זאת בשל השוני בתפיסת בני האדם את האלים. במזרח הקרוב נתפסו האלים כאלים אישיים, המשפיעים באופן ישיר על חיי הפרט ומתערבים בגורלו, על כן הטקסיים והמצוות תכליתם להשפיע על האלים ביחסם לאדם הפרטי.

 

לעומת זאת במזרח הרחוק, האדם עושה מאמץ להתקרב אל האלים, או להתמזג אתם. בתפיסה זו, האלים הם בעלי אופי פחות אישי, הם אינם מתערבים בגורל האדם הפרטי מתוך כוונתם הם. כך בתפיסה זו מהות החלום היא יותר אקטיבית, האדם לא ישן ללא כל פעילות, אלא האדם עצמו בחלום נודד למרחקים, כך הוא חווה את החלום. כלומר הוא אקטיבי בחלומו, חלק מהאדם הישן שאינו גלוי מכונה נשמה, העוזבת באופן זמני את גופו של  האדם הישן בגוף האסטרלי ויוצאת למסע הרפתקאות.

 

החלום הוא למעשה, אותם אירועים וחוויות, שהנפש או הרוח שיוצאת מהגוף בזמן החלום חווה במסעותיה, בו בזמן שהגוף הפיסי של החולם שוכב במקומו, ראו לכך הרחבה בספרי "גוף נפש והפרעות אכילה".

 

השקפה זו  רווחת גם בימינו בתרבויות רבות.

 

במהלך מסע הרפתקאות, עשויה הנשמה לנהל מסע ומתן, כן יכולה הנשמה להתנגש עם נשמות אחרות הנודדות של אנשים אחרים הישנים באותה עת, או של כאלו שאינם בחיים.

 

לפי גישה זאת, נחשב כמסוכן להעיר את הישן באופן חיצוני ומלאכותי משנתו, שמא בעת ניתוק הקשר, תאבד נשמת האדם הנודדת את גופו. מאותה סיבה נאסר, בכמה מקומות בהודו, לצבוע את פניו של הישן וכן להעתיקו ממקומו תוך שינה, פן יפריע הדבר לנשמה  לזהות את מקום מוצאה- הגוף ממנו נדדה.