חיזוי מחלות ועתידות  בחלום

מתוך ספרו של ד"ר זיו מאיר "משמעות החלום ופירושו"

 האפשרות בדבר חיזוי העתיד באמצעות החלום, מוצגת ברעיון המכונה חלומות פרודרו- מיים, או בעברית חלומות מקדימים, מבשרים. הרעיון מופיע כבר אצל אריסטו, המסתמך בדבריו על גדול רופאי יוון העתיקה היפוקרטס.  הרעיון הוא, שבשעת השינה נחלשת או אף נעלמת תפיסת הגירויים החיצוניים, על כן קיימים בזמן השינה תשומת לב דווקא כלפי גירויים פנימיים, כלומר תשומת הלב היא למצבו הגופני של הישן עצמו. כך תשומת הלב מתבטאת  בתודעת הישן, בצורה חריפה הרבה יותר מאשר בשעת העירות, כאשר שינויים החלים במצבו הפיסי של הישן, יקבלו עתה תשומת לב. על כן הניחו היפוקרטס ואריסטו בעקבותיו, שסימפטומים של מחלות שונות, מתבטאות בחלומות זמן רב לפני שהחולה הבחין במחלתו באופן ברור בשעת העירות. מכאן, שיש ליחס לחלומות ערך רפואי דיאגנוסטי ולחפש בתכנם, רמזים למחלות גופניות העלולות להתפתח מאוחר יותר.  רמזים למחלות עשויים לבוא באופן ברור כסימפטומים של מחלה מסוימת, או באופן עקיף בדורש פרוש.

הרעיון מסביר מדוע נתפס החלום באופן מוטעה שעשוי לבשר עתידות בתחום הבריאותי. בנוגע ל"עובדה", שקיים חיזוי עתידות בחלום גם בתחומים אחרים. כך מציע אריסטו רעיון נוסף: הוא טוען שאותם דימויים המופיעים בחלום, עשויים לשמש נקודת מוצא למחשבות, הרהורים ורעיונות בהקיץ, לאחר שהחולם התעורר משנתו. מחשבות, הרהורים ורעיונות כאלה, עשויים לכוון לבסוף את ההתנהגות האדם, כשלכאורה כאילו בחלומות נחזה העתיד. בפסיכולוגיה המודרנית נחזה תהליך זה לפעמים בשם : "הנבואה המגשימה את עצמה".

כלומר, הכוונה לכוח המחשבה, הגורם לדברים להתרחש, אכן בספרי "הרייקי האוניברסלי" וב"גוף ונפש", דנתי רבות בכוח המחשבה, אולם כאן אצטט קטע מחקרי מתוך הספר המלמד על אנרגיית המחשבה:    

"חוקרים/ פסיכולוגים  שונים עסקו ועוסקים בחקר החשיבה, אחד מנציגיה הבולטים של האסכולה הביהייביוריסטית הוא החוקר ווטסון.

על פי הגישה הביהייביוריסטית (ההתנהגותית), המונח חשיבה אין מקומו במילון הפסיכולוגי הבהייביוריסטי, שהרי אם הפעולה מתרחשת בנפש, אין מקומה בפסיכולוגיה, שהיא תורת ההתנהגות.

אפשרות נוספת הייתה להצטמצם לחקר הגילויים ההתנהגותיים של החשיבה, הניתנים לתצפית ישירה. באפשרות שניה זו בחרו חוקרים בהייביוריסטים רבים ובהם גם ווטסון.

הם ביקשו לאתר את גילוייה ההתנהגותיים של החשיבה במקום כלשהו בגוף,  שהרי אם החשיבה הנה פעולה התנהגותית ולא  "אירוע נפשי", עליה לבוא לידי ביטוי במקום כלשהו בגוף האדם.

יש לציין כי  מעבר לעניינם של החוקרים בשאלה היכן בדיוק בגוף מתרחשת החשיבה, הם עסקו בפועל בלימוד הדרך שבה בעלי חיים ובני אדם פותרים בעיות.   

כאשר הכיר ווטסון בסופו של דבר במונח "חשיבה", הוא טען כי האדם החושב מדבר למעשה לעצמו, על כן הגדיר את החשיבה כדיבור פנימי, דיבור ללא קול.

אם החשיבה היא אכן דיבור ללא קול שיער ווטסון, יש לה וודאי ביטוי בשרירים הקשורים בדיבור ובאותם שרירים שפעולת החשיבה מכוונת אליהם.

ואומנם, במחקר שערך אדוארד  ג"ייקובסון נמצא קשר בין חשיבה לפעילות שרירית: בעת שנבדקים נתבקשו לחשוב על הרמת חפץ כבד בידם השמאלית, נרשמו שינויים חשמליים בשרירי הזרוע השמאלית שלהם:  כאשר נתבקשו על ידי החוקר לדמיין משהו, נתגלתה פעילות חשמלית מוגברת בשרירים שסביב לעיניהם.

חוקר אחר, לואיס ויליאם מקס הניח, כי אצל חרשים-אילמים, שלמדו לקיים תקשורת בעזרת ידיהם, תופיע  בעת החשיבה פעילות שרירית לא בשרירי הפה הקשורים בדיבור, אלא בשרירי הידיים.

ואכן הוא מצא, כי בעת שניסו לפתור בעיה ואפילו בעת שחלמו, הופיעה פעילות חשמלית מוגברת בשרירי ידיהם.

הניסויים של ג"ייקובסון ומקס הוכיחו אפוא, כי בשעת חשיבה מופעלים השרירים באותם אברי הגוף הקשורים למושא החשיבה.

אולם, האם ניתן להסיק מכך, כי החשיבה עצמה אינה אלא פעילות שרירית?

על השאלה, האם החשיבה אינה אלא פעילות שרירית, אפשר, למרבה הצער, להשיב רק בדרך עקיפה:  מה יקרה אם תסוכל כל אפשרות לתנועה גופנית: האם תיתכן חשיבה בתנאים כאלה?

על עומקה של סקרנותם המדעית של הבהייביוריסטים תעיד אולי העובדה, כי ניסויים מסמרי שיער מעין אלה נערכו אכן נערכו.

באחד מהם התנדב רופא מרדים, לשמש כנבדק ולפתור בעיה במצב שאינו מאפשר כל תנועה שרירית. בהסכמתו הוזרק לגופו סם משתק, "קוררה".

הסם משתק רק את העצבים המוטוריים שבגוף ואת מערכת העצבים המרכזית.  הנבדק הצליח לקלוט את הבעיה ואף לפתרה.

בניסוי נוסף, מאוחר יותר, הוצגה למתנדב, שגם הוא שותק כולו למשך זמן הניסוי, מידה של בעיות היסק פשוטות. בעת הניסוי לא היה יכול כמובן הנבדק להשיב על השאלות, אך מיד לאחר שחלפה השפעת הסם, השיב עליהן, משמע, הוא הצליח לחשוב בעת הניסוי.

ניסויים אלה הפריכו את ההנחה, כי הפעילות השרירית הינה גורם הכרחי לקיום החשיבה.

מאידך הוכיחו כי הפעילות המחשבתית יוצרת אנרגיה המפעילה את השרירים כל עוד אינם משותקים ואילו לשרירים אין השפעה על החשיבה.

כלומר למחשבה יש כוח אנרגטי מעבר לחשיבה עצמה היכולה אף להפעיל דברים פיזית...."

לפירוט מסלולי לימוד ב מכללת ברק ראו במסלולי לימוד של מכללת ברק 

www.barakcollege.com