התחדשות עירונית היא תהליך תכנוני-כלכלי מקיף שמטרתו לשקם ולפתח מחדש אזורים ותיקים ומתדרדרים בערים. מדובר בגישה הוליסטית המשלבת שדרוג תשתיות פיזיות, שיפור המרחב הציבורי, חיזוק מבנים מפני רעידות אדמה, והגדלת היצע הדיור באזורים עירוניים. בישראל, התחדשות עירונית נתפסת כפתרון אסטרטגי לנוכח המחסור בקרקעות לבנייה, הצורך בצמצום הזחילה העירונית, ושדרוג המרקם העירוני הקיים.
התחדשות עירונית כוללת מספר מסלולים מרכזיים:
חוק הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, שנחקק בשנת 2016, יצר מסגרת משפטית מקיפה לקידום ולהסדרת תהליכי התחדשות עירונית בישראל. החוק הקים את הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, הפועלת תחת משרד הבינוי והשיכון, ומגדיר את סמכויותיה ותפקידיה.
מטרות מרכזיות של חוק ההתחדשות העירונית:
החוק כולל הוראות מפורטות לגבי הסכמות דיירים הנדרשות לקידום פרויקטים (רוב מיוחס של בעלי הדירות), מנגנוני הכרזה על מתחמים להתחדשות עירונית, הגנות לאוכלוסיות מיוחדות (כגון קשישים), והסדרים כלכליים ומיסויים המעודדים יזמים לפעול בתחום.
בשנת 2022 נחקק "חוק המארגנים" (תיקון מס' 7 לחוק), המסדיר את פעילותם של מארגני עסקאות התחדשות עירונית ומגן על דיירים מפני התקשרויות בלתי הוגנות.
בדיקת היתכנות היא שלב קריטי בכל פרויקט התחדשות עירונית, המתבצע בטרם קידום הפרויקט. מטרתה לבחון האם קיימת כדאיות כלכלית, תכנונית ומשפטית לביצוע הפרויקט.
בדיקת ההיתכנות כוללת מספר מרכיבים:
בדיקת ההיתכנות מאפשרת לכל הצדדים (דיירים, יזמים ורשויות) לקבל החלטה מושכלת האם להמשיך בקידום הפרויקט, ואם כן - באיזה מסלול.
ניהול התחדשות עירונית מתייחס למכלול הפעולות הנדרשות להוצאה לפועל של פרויקט, מרגע הייזום ועד להשלמתו. זהו תהליך מורכב הדורש שיתוף פעולה בין מגוון גורמים: רשויות מקומיות, גופי ממשלה, יזמים, אנשי מקצוע (אדריכלים, מהנדסים, שמאים, עורכי דין) והדיירים עצמם.
מרכיבי ניהול התחדשות עירונית:
לאור מורכבות התהליך, חוק ההתחדשות העירונית עודד הקמת מינהלות עירוניות וחברות עירוניות ייעודיות שתפקידן לקדם ולתכלל פרויקטים של התחדשות עירונית.
למרות התקדמות משמעותית בתחום, התחדשות עירונית בישראל עדיין מתמודדת עם מספר אתגרים מרכזיים:
קושי בהשגת הסכמות מצד כלל הדיירים, בפרט באזורים שבהם אוכלוסיות מגוונות עם צרכים שונים. החוק מתמודד עם כך באמצעות מנגנוני הכרעה המאפשרים קידום פרויקטים גם ללא הסכמה מלאה.
עלויות גבוהות של פרויקטים, בפרט באזורי פריפריה בעלי ערכי קרקע נמוכים. המדינה מפעילה מסלולי סבסוד ייעודיים לאזורים אלו, ומעניקה הטבות מיסוי משמעותיות.
צורך בהגדלת זכויות בנייה משמעותית לשם הבטחת כדאיות כלכלית, לעתים על חשבון עומס על תשתיות ושירותים ציבוריים. החוק מחייב הכנת מסמכי מדיניות עירונית להתחדשות עירונית שיבטיחו פיתוח מאוזן.
חשש מדחיקת אוכלוסיות ותיקות ומעוטות יכולת ("ג'נטריפיקציה"). החוק כולל הגנות מיוחדות לאוכלוסיות פגיעות, כגון דיירי דיור ציבורי, קשישים ובעלי מוגבלויות.
התחדשות עירונית בישראל היא כלי מרכזי במדיניות הדיור והתכנון העירוני, המאפשר חידוש המרקם הבנוי הקיים תוך הגדלת היצע הדיור והעלאת איכות החיים העירונית. חוק ההתחדשות העירונית יצר את המסגרת המשפטית הנדרשת לקידום תהליכים אלו, תוך איזון בין האינטרסים של כלל השחקנים - יזמים, דיירים, רשויות מקומיות והציבור הרחב.
על אף האתגרים הרבים, קיימת מגמת התפתחות חיובית בתחום, עם גידול במספר הפרויקטים ושיפור תהליכי העבודה. המשך פיתוח מנגנונים יעילים, שיתוף ציבור משמעותי והגברת הוודאות הרגולטורית, יאפשרו את מימוש הפוטנציאל המלא של התחדשות עירונית כמנוע צמיחה עירוני וכמענה למצוקת הדיור בישראל.