פרידה

מתוך הספר "החלום והפרעות שינה" של ד"ר זיו מאיר.

ליכה לישון היא פרידה משמעותית בין התינוק להורים. לעיתים קרובות מתעוררים קשיים בתהליך, אם משום שבתקופות מסוימות התינוק מפתח חרדת פרידה או נטישה מסיבות "השמורות עמו",  אם משום שלהורים רבים יש קשיים משלהם בתהליך. חרדת פרידה מתחילה להופיע לרוב רק בגיל שמונה או עשרה חודשים. הורים רבים מדווחים על הפרעת שינה בעקבות פרידה משמעותית, כגון: החלפת מטפלת או חזרה של האם לעבודה.

במחקר שנעשה על קופים התברר, כי כתגובה לפרידה של קופים צעירים מאימם, או מקופים שגדלו איתם, מתרחשים שינויים והפרעות בקצב הלב, ובטמפרטורת הגוף, פגיעה בתפקודיה של המערכת החיסונית והגברת הפרשת הורמון המופרש בזמן לחץ. כמו כן, נמצאו הפרעות שינה שהתבטאו ביקיצות מרובות, שינויים בשנת חלום (עלייה במשך הזמן עד שנת החלום וירידה במשך זמן שנת החלום) ושינויים אחרים בגלי המוח בשינה.

ילדים בני שנתיים עד חמש שנולד להם אח, נרדמו מהר יותר ובילו זמן רב יותר בשינה ובעיקר בשינה עמוקה כשאימם הייתה בבי"ח. למרות זאת, הם הקיצו יותר ובכו יותר במהלך הלילה. במחקר שבדק תינוקות וילדים שאימם הייתה בכנס מדעי נמצא שיש פגיעה במדדי שינה אצל ילדים שעבורם זו פרידה ראשונה משמעותית. תינוקות אלו בילו זמן מועט יותר בשינה ובשינה עמוקה ובכו יותר. לאחר שהאם חזרה, השינה חזרה לקדמותה מייד ללא שינויים מתמשכים בשינה. אצל תינוקות שהתנסו פעמים רבות בעבר בנסיעות של אימם לא היו השלכות של הנסיעה על המדדים שנבדקו.

היכולת להירדם לבד קשורה מהותית ליכולת להרגעה עצמית וליכולת להיות לבד. היכולת להיות לבד מתייחסת להרגשה פנימית של הילד שהוא מרגיש בטוח בצורה פנימית ועמוקה ואינו תלוי באחר משמעותי כדי להתקיים רגשית. עקב כך, תינוק ישן יותר טוב קרוב להוריו.

השינה המשותפת של תינוק והוריו עונה על צרכים הדדיים של קירבה ובטחון. בשנה הראשונה לחיים נראה ששינה משותפת באותה מיטה היא מצב טבעי שפסק להתקיים רק בחברה המערבית. נמצא שבשנים הראשונות של החיים, ילדים ישנים היטב כשהם במיטה של ההורים. מצד שני נוצרת בעיה של היפרדות לאחר מכן, כפי שתקראו בהמשך. 

תינוקות וילדים צעירים נעזרים כידוע בחפצי מעבר ובתופעות מעבר בשלב ההרדמות. חפץ מעבר יכול להיות דובי, מוצץ, שמיכה או כל חפץ אחר שהילד קשור אליו ומשתמש בו בתהליך של הרגעה עצמית. כך הילד יכול להרגיע את עצמו ללא עזרת אחרים. תופעות מעבר הן פעילויות של הרגעה עצמית. נדנוד של התינוק הוא אמצעי כזה להרגעה. התינוק לומד להפיק תנועות כאלו בעצמו לצורך הרגעה עצמית לפני השינה.

גם פגים נהנים מפעילות ריתמית של חפצים: פגים שקיבלו דובי נושם (עם מדחס אוויר) היו איתו במגע רב יותר לעומת פגים עם דובי רגיל. לאחר השחרור מהפגייה הם היו בעלי דפוסי שינה בשלים יותר, כשהגיעו לגיל לידה מלא, לעומת הפגים עם דובי רגיל. במחקר אחר נמצא שתינוקות שהיו במגע עם דובי נושם בילו זמן רב יותר בשינה שקטה, חייכו יותר בשנת חלום ובכו פחות.

תינוקות נרגעים בתגובה לצלילים או תנודות הדומים לדופק הלב או לדפוס הנשימה של האם. תינוקות מוצצים מוצץ בתנועות קצובות בתגובה ללחץ. התנועות הקצובות מסייעות להם להירגע. רוב הילדים משתמשים בתנועות קצובות בשלב מסוים בחייהם בתהליך ההרדמות. לעיתים הפעילות היא כה עזה עד שהיא מדאיגה את ההורים. בדרך-כלל מומלץ לתת לילד להשתמש בדפוסים האלו, אבל להגן עליו שלא ייפגע. למשל, ריפוד במקום בו הוא חובט את ראשו.

ויניקוט דיבר על היכולת של התינוק להיות לבד ועל חפץ מעבר שמסייע לו בכך. נמצא שתינוקות שישנים בצורה רצופה נוטים יותר למצוץ אצבע ולהשתמש בחפץ מעבר. 45% מבני הארבע השתמשו בחפץ מעבר ו7% בגיל ארבע-עשרה. בנות השתמשו בו יותר. ילדים שנרדמו ללא נוכחות ההורה השתמשו בחפצי מעבר יותר מאשר ילדים שנרדמו בנוכחות ההורים. אצל כמעט ממחצית הילדים יש תנועות קצביות של הגפיים, הראש או הגוף כולו. בישראל, 80% מהתינוקות והילדים הצעירים נרדמים תוך מציצת בקבוק, מוצץ או אצבע. זהו אחוז גבוה ממה שמקובל בספרות.

חשיבות הטיפול:

בעבר נטו לחשוב שהפרעות השינה חולפות עם הזמן ואינן משאירות את חותמן. כיום ידוע שהפרעות שינה עלולות להמשך לאורך זמן ולפגוע בילד ובמשפחה. 41%-84% (תלוי במחקר) מהילדים שסבלו כתינוקות מהפרעת שינה ממשיכים לסבול מהפרעת שינה גם בגיל שלוש.

הפרעות שינה שאינן מטופלות עלולות להביא לחסך שינה מצטבר שיפגע בתפקודו של הילד במשך היום ועלול להשפיע על התפתחותו הגופנית, הנפשית והשכלית.

·     הפרעות שינה חמורות עלולות לעכב או לפגוע בגדילה.