אני לא רוצה להיות יותר קוקסינל
מתוך ספרו של ד"ר זיו מאיר "שחזור גלגולים"
שרית הגיע לבושה בחצאית מיני אדומה, חולצה שחורה ונעלי עקב אדומים, חיוך על שפתיה. "סוף סוף הגעתי להחלטה" פתחה ואמרה. "כן מה החלטת"? שאלתי אותה בסקרנות. "החלטתי שלא להחליט", השיבה ברכות האופיינית לה. משום מה תשובה זו, העלתה בדמיוני את תוכניתו הבידורית מהעבר של אלי יצפאן בטלוויזיה, בה הוא משחק את התפקיד של אבנר – של להחליט שלא להחליט... אילו הייתי שומע זאת מהצד, הייתי בודאי סבור כי המטופל "מסתלבט" על המטפל, אולם מאחר והבנתי את בעייתו, חשתי כי הוא אכן בבעיה רצינית.
"את רוצה שאולי נפיל עץ או פלי"? שלפתי בהומור מטבע מהכיס... "לא לא, אני מתכוונת שנעשה את האפשרות השניה שהצעת בפגישה הקודמת, כלומר נראה לאן אגיע ולאן זה יוביל בסוף" הסבירה את כוונתה.
גלגול 1
ש. מה את רואה?
ת. אני יחפה, יש לי שערות על הרגלים, אני גבר.
ש. מה אתה לובש?
ת. מן סחבות, בגדים מעופשים ומסריחים.
ש. היכן אתה נמצא?
ת. אני בשוק, יש כל מיני דוכנים, ירקות ודגים.
ש. מה אתה עושה בשוק?
ת. אני רעב רוצה לאכול.
ש. אז מה אתה עושה?
ת. אני הולך לבעל דוכן הדגים.
ש. מי זה בחיים היום?
ת. אני לא יודע.
ש. מה קורה?
ת. הוא מחייך אליי ונותן לי שקית.
ש. מה יש בשקית?
ת. יש שם אוכל, חתיכת פיתה ובשר.
ש. מה הקשר בניכם?
ת. יש בנינו קשר מיני, הוא מקיים איתי יחסי מין.
ש. איזה סוג של יחסים?
ת. אני...(יחסים אוראליים).
ש. למה אתה עושה זאת?
ת. בתמורה לאוכל שאני מקבל ממנו.
ש. יש לך גם רגש כלשהו כלפיו?
ת. כן, אני שונא אותו על כך.
ש. בן כמה הוא?
ת. בערך חמישים.
ש. ואתה?
ת. בן שש עשרה בערך.
ש. וממתי היחסים בניכם?
ת. מאז שאני לבד.
ש. כמה זמן זה כבר?
ת. שלוש שנים בערך.
ש. למה אתה לא מוצא עבודה ומתפרנס בכבוד?
ת. כי אני לא יכול.
ש. למה אתה לא יכול?
ת. לא יודע, אני חש שאין עבודה בשום מקום בו חיפשתי. בכל מקום ניסו לנצל אותי..
ש. מה זאת אומרת?
ת. בכל מקום בו עבדתי ניצלו אותי, לא שילמו לי והיו כאלה שאנסו אותי.
ש. למה אנסו אותך?
ת. כי אני בחור יפה, ויש הרבה גברים שמחפשים בחורים צעירים.
ש. מה אתה מרגיש?
ת. אני מרגיש מאוד רע עם זה, הלוואי שהייתי בחורה.
ת. אם הייתי בחורה יפה כמו שאני בחור, אז לא היו אונסים אותי אלא היו מחזרים אחרי, הייתי מקבל מתנות, היו מתחתנים איתי ולא הייתי צריך לעבוד כלל, או לקיים יחסי מין בניגוד לרצוני כדי לקבל אוכל...(התייפח חרישית).
ש. באיזה שנה אתה נמצא?
ת. 1887.
ש. באיזה מדינה?
ת. בגרמניה.
ש. תתקדם לרגע המוות, מי מה מתת?
ת. הבן זוג שלי דקר אותי בבטן בסכין כי הוא קינא בי על שנפרדתי ממנו.
ש. מה חיית עם בן זוג, לא עם בת זוג בבגרותך?
ת. כן. היה גבר עשיר שלקח אותי אליו הביתה הוא דאג לי לכל.
ש. אבל לא רצית להתחתן עם אישה? להקים משפחה?
ת. כן רציתי אבל התנאים שבהם חייתי עם הגבר הזה לא איפשרו לי זאת, חוץ מזה שהיה לי איתו טוב, וחשתי בטחון.
ש. ומי אם כך דקר אותך?
ת. היה עוד גבר צעיר שהכרתי שרצה כל הזמן שאני אעבור לגור איתו.
ש. אתה מזהה מישהו מהם?
ת. כן, אני מזהה את הדוקר.
ש. מי זה?
ת. זה לקוח שלי בשם קוקו.
ש. יש לך לקוחות?
ת. כן.
ש. מי מה אתה מתפרנס היום?
ת. אני קוקסינל, אני מקיים יחסי מין עם גברים.
ש. רק עם גברים?
ת. לעיתים גם עם נשים.
ש. מה אתה מעדיף, נשים או גברים?
ת. תלוי בתקופה, פעם זה ופעם זה.
ת. כאשר רע לי אני מעדיף גברים, וכאשר טוב לי אני מעדיף נשים.
ש. מדוע?
ת. גברים נותנים לי תחושת בטחון ונשים אהבה.
ש. אם כך כאשר אתה זקוק לכסף אתה מעדיף גברים? או שזה לא משנה?
ת. כן, כסף קשור עם גברים ואהבה עם נשים.
ש. מה חשוב לך יותר, כסף או אהבה?
ת. אני חושב שקודם כל כסף ואחר כך אהבה.
ת. כי בלי כסף אין חיים, מתים מרעב...
ש. איך היית מסכם את התקופה?
ת. אני חושב שהיה לי טוב לעומת אחרים, זיו אני כבר עייף ורוצה לחזור.
לאחר ששרית התעוררה לחלוטין ספקה כפיים ואמרה, "זה מדהים, פשוט מדהים, אין לך מושג כמה שהדבר הזה נכון, זה כל כך אמיתי שאני לא מאמינה, ראיתי וחשתי הכל כל כך עמוק שזה פשוט לא יאמן, אתה יודע הלכתי פעמיים לכל מיני כאלה מתקשרות ומגלגלות אבל מעולם לא חוויתי חוויה כזאת מציאותית ועמוקה", "מה כן חווית"? שאלתי בסקרנות. שמעתי מהן סיפורים על עצמי ולמה אני כזאת, כל אחת סיפרה לי סיפור אחר, אחת טענה שניכנס בי שד וצריך לגרש אותו, היא רצתה לקבוע לי פגישות לצורך זה, אחרת סיפרה לי על גיל ילדות שנאנסתי והדחקתי זאת כל כך עמוק שאני לא זוכרת כלום ועוד כהנה וכהנה סיפורים" השיבה בביטול.
"זיו מה אתה חושב? התעניינה"? "הרבה לא צריך לחשוב את חווית בעצמך את החוויות וסיפרת לי אותם", השבתי בחיוך. "כן אבל אתה יכול לנתח לי את הדברים"? התעניינה.
"כפי שראית עד כה, הגדרת את הכסף כצורך ראשון במעלה וכצורך קיומי, כאשר הצורך הבא אחריו הוא אהבה.
קיום יחסים עם גברים נתפס אצלך כצורך קיומי, כפי שאמרת אין כסף אין אוכל אין חיים מתים מרעב, מאידך כסף נתפס אצלך כדבר אותו מקבלים מגברים, כמו גם היום. על כן מבחינתך למדת שקיום יחסים עם גברים הוא צורך קיומי, צורך הכי בסיסי הקיים שאילולי כן מתים מרעב, על כן צורך זה הוא הבסיס שלך לחיים, מאידך הצורך השני במעלה ובחשיבות מבחינתך הוא האהבה, האהבה נתפסת בעינך כאקט נשי, כמצב בו להיות עם אישה הוא לצורך קיום האהבה, על כן יש לך צורך להיות גם עם נשים מצד שני שהרי האישה מייצגת את האהבה. הדבר שכה חסר לך. אולם מאחר ואנו בראשית הדרך כדאי לראות כיצד הדבר יתפתח בהמשך משום שכך אכן תשתחרר מהצורך בלהיות קוקסינל, או דו מיני". שרית ישבה כל אותה העת ובהתה בי כמהופנטת, "אתה לא יודע כמה זה נכון ההסבר שלך" הפטירה בהערצה.
"עכשיו אני שמה לב שכל פעם שהייתי זקוקה לביטחון, חיפשתי גברים וכל פעם שהייתי זקוקה לאהבה, חיפשתי נשים. רק עכשיו אני קולטת את הדברים" המשיכה בהתפעלות...
לפגישה השניה הגיע שרית ללא איפור, ובלבוש פחות סקסי, היא - הוא היה לבוש במכנסי ג'ינס, חולצה הדוקה שהבליטה את החזה, תספורת "קרה", ללא איפור. היא נכנסה לקליניקה ומיד הפטירה, "אל תשאל, אני כל השלושה ימים מאז שהייתי אצלך חשבתי על מה שקרה, על מה שראיתי ואני חושבת שהגעתי להחלטה, אבל קודם אני רוצה לשאול אותך שאלה"? אמרה, "כן מה השאלה"? שאלתי אותה, " מה חשוב יותר אהבה או כסף"? שאלה. הבנתי את הכוונה המסתתרת מאחורי שאלתה זו ועמה את ההתחבטות בבעייתה.
"את בודאי יודעת כי שתי הדברים חשובים, אך לא ניתן לסווגם כ-מה חשוב יותר, כלומר ברור שבלי כסף לכאורה אין אמצעי קיום, אשר בלעדיו אין חיים, זאת לפחות ברמה התיאורטית, אולם בלי אהבה, לאנשים רבים לא היה כל טעם לחיים, כלומר הם חיים מהבחינה הביולוגית, אך לא חיים מהבחינה הרוחנית הנפשית, חיים כאלה הם חיים אומללים שנשאלת השאלה מה הטעם לחיים כאלה? על כן כמו שאמרתי קודם לכן, לא ניתן להשוות בניהם באופן כזה" השבתי לה. "צריך לראות כל מקרה לגופו" סיימתי את תשובתי.
"כלומר שאחד אינו יכול להתקיים בלי השני"? ניסתה לפרש. "לא, האחד יכול להתקיים בלי השני, כלומר אדם יכול לחיות בלי אהבה, או יכול להחליט כי דבר מסוים שהוא עושה מהווה עבורו סיפוק כמו אהבה. הוא גם יכול לעסוק בדבר שהוא אוהב, המשמש לגביו מושא אהבתו, הוא לא חייב לאהוב דווקא אדם זה או אחר, כל דבר שאדם עוסק בו הגורם לו לסיפוק יכול להוות מושא אהבתו", כלומר אתה מתכוון לתחליף לאהבה"? הקשתה שוב. "לא אני לא מתכוון לתחליף, תחליף זה משהו אחר במקום אהבה, אני מתכוון שהדבר אותו הוא עושה, הוא הוא מושא אהבתו, לא כתחליף אלא כדבר המהווה עבורו אהבה. קחי לדוגמא מדענים העוסקים במחקרים שונים, הם אפילו שוכחים לאכול, הם יכולים לשבת ולעסוק במושא מחקרם/אהבתם ללא מזון, הם שוכחים לאכול ועשויים להגיע לעיתים לאפיסת כוחות בשל כך, כאשר לכאורה המזון הוא הצורך הבסיסי ביותר, כאשר האהבה באה רק בעקבותיו, ואילו כאן המזון הופך להיות מיצרך משני לגביהם" הסברתי את דבריי.
"כאשר מדובר באהבה בין גבר לאישה, או בכלל בין בני זוג, האהבה מטבעה מוגבלת לזמן ולתנאים, אהבה מסוג זה יש להפרותה כל העת, על כן אנו גם נתקלים בהרבה מאוד גירושין, אולם יש סוגים שונים של אהבה, כגון אהבה ללא תנאי הנדרשת במצבים שונים של התפתחות רוחנית וכו', אהבה כזו אינה מוגבלת או מותנית בהפריה, מאחר והיא סוג שונה של אהבה שהבסיס שלה אינה מוגבל לזמן ולתנאים", סיימתי את דבריי.
"טוב, אם כך עכשיו אני מתחילה להבין מה קורה אצלי, לכן גם אמרת קודם שלא ניתן להשוות בניהם, בין הכסף לאהבה. אתה יודע עכשיו אני חושבת על כך, באמת יש הרבה מאוד אנשים עשירים שיש להם כסף שאינם מאושרים כלל, אפילו בין הלקוחות שלי אני מכירה כמה כאלה שבאים אליי די קבוע ומספרים לי את הצרות שלהם..." המשיכה שרית בעודה חוככת בדעתה ומפנימה את דבריי, היה לי חשוב שתבין את העניין, מאחר ובסיס "החלמתה" ובעייתה כפי שהבנתי, נעוץ במקורו בבלבול של פרשנות תת המודע שלה לנושא זה.
ת. כפות הרגליים שלי יחפות ואני שעירה.
ש. את גבר או אישה?
ת. אני גבר.
ת. בגדים קרועים ובלויים.
ש. איך אתה מרגיש?
ת. אני מרגיש רע, עצוב לי מאוד בחיים.
ש. למה עצוב לך?
ח. אני לבד.
ש. היכן המשפחה שלך?
ת. כולם מתו ברעידת אדמה.
ת. בשנת 1923.
ת. ביפן.
ש. מה בנוגע לקרובי משפחה?
ת. אין לי אף אחד.
ש. בן כמה אתה?
ת. בן חמש עשרה.
ש. והיכן אתה נמצא עכשיו?
ת. אני מסתובב באזור השוק.
ש. למה?
ת. אני רעב, כבר יומיים לא אכלתי כלום.
ש. אתה מחפש עבודה?
ש. מה אתה עובד?
ת. ...הפוגה אני עוזר בדוכן של ירקות אצל אישה אחת.
ש. אתה מכיר אותה מהחיים היום?
ת. כן זה החבר שלי שי.
ש. מה קורה שם?
ת. היא דוחפת לי ידיים לאבר המין שלי.
ש. מה אתה עושה?
ת. אני המום, לא יכול לזוז...(הפוגה קלה).
ש. מה עוד קורה?
ת. אני הולך איתה לביתה אחרי העבודה.
ש. מה קורה עכשיו?
ת. היא רוצה שאני אכנס איתה למיטה אבל אני ניגעל ממנה.
ת. היא שמנה ומכוערת.
ת. אני מתפשט ונכנס למיטה שלה.
ת. כי היא מאיימת עלי, שאם לא אכנס ואעשה מה שהיא רוצה, היא תזרוק אותי מביתה ולא תיתן לי אוכל או כסף.
ת. אני שוכב על הגב ונותן לה לעשות לי מה שהיא רוצה (דמעות זולגות מעיניו).
ש. מה קורה אחר כך?
ת. היא אומרת שאני לא מכבד אותה מספיק, ואני כפויי טובה.
ת. כי אני לא שיתפתי איתה פעולה ורק נתתי לה לעשות מה שהיא רוצה, לא גיליתי יוזמה.
ש. מה ענית לה?
ת. שאני צריך להתרגל ופעם הבאה אהיה יותר טוב.
ש. מה קורה לאחר מכן?
ת. אני חיי ועובד אצלה.
ש. תתקדם קדימה שנה אחת, מה אתה רואה?
ת. אני עדיין אצלה.
ש. תתקדם שנתיים קדימה מה אתה רואה?
ת. אני מחופש לאישה, אני עומד בפינת רחובות עם עוד מישהו.
ש. למה אתה מחופש?
ת. כי אני מחכה ללקוח שלי עשיר שאוהב אותי שאני מחופש לאישה.
ת. הוא מגיע בכרכרה, אני עולה למעלה כמו ליידי, הוא מנשק את ידי, אני מרגיש נעים וטוב איתו, הוא לא כופה עלי דברים.
ש. מה אתם עושים?
ת. אנחנו אוכלים במסעדה מפוארת כזאת, אח"כ אנחנו נוסעים לביתו.
ת. אנחנו מדברים קצת ונכנסים למיטה.
ש. למה אתה נכנס איתו למיטה?
ת. אני מקבל ממנו כסף עבור זה.
ש. אתה אוהב אותו?
ת. לא, אבל זו העבודה שלי, זה יותר טוב מלהיות אצל האישה בשוק.
ש. כמה אתה מקבל ממנו?
ת. אני מרוויח טוב אצלו, הוא גם נותן לי טיפ גדול, הוא מאוד אוהב אותי, רק אסור שידעו על היחסים בנינו, הוא אישיות חשובה.
ש. יש לך הרבה לקוחות?
ת. לא, יש הרבה אנשים מסוכנים, צריך להיזהר .
ש. בן כמה אתה עכשיו?
ת. בן שמונה עשרה.
ת. אני עייף, הייתי רוצה לחזור חזרה.
החזרתי אותו לחיים היום. "ואווי זה פשוט מדהים, מדהים..." משסיים להביע התפעלות שאלתי אותו:
ש. מה אתה מתכוון לעשות בעתיד?
ת. לא יודע, כרגע טוב לי ואין לי תוכניות.
ש. אתה רוצה להמשיך להיות כך זונה ממין זכר?
ת. זה נותן לי בטחון שאוהבים אותי ומשלמים לי הרבה כסף.
ש. אבל עם הזמן מתבגרים ...
ת. כן אבל אפשר לחסוך לימים קשים.
ש. מה אתה מרגיש לאחר שחווית את החוויות הללו?
ת. אני עוד לא עיכלתי זאת.
ש. אני רוצה שתחשוב על הדברים, תשחזר שוב ושוב את התמונות שראית בגלגולים, תיזכר בסיבה אשר בגללה באתה אליי, ובפגישה הבאה תגיד לי מה אתה מרגיש...
שבוע חלף עד אשר שרית הגיע שוב לפגישה. המראה שלה הפתיע אותי לחלוטין, זה היה שינוי דרסטי ביותר בין הפעם הראשונה בה הופיעה לבין הפעם הזו, היא הסתפרה קצר, הייתה ללא איפור, לבשה מכנסי ג'ינס וחולצה רחבה צהובה, דמותה הייתה הפעם נערית לחלוטין, אילו לא הייתי יודע מלכתחילה שזו היא, לא הייתי מזהה אותה כלל ביחס לפעם הראשונה. "קרה לי משהו מוזר סיפרה, הקול שלי כאילו נעשה גברי יותר" אמרה. "זה לא שרק אני שמה לב לכך גם אחרים העירו לי על כך" המשיכה. "איך את מרגישה עם זה"? שאלתי. "אני לא יודעת, לאחרונה גם כאשר אני עונה בלשון נקבה כמו עכשיו זה נראה לי מוזר, כאילו זה לא אני. אני מאז הפגישה השניה מרגישה שחלו בי כל מיני שינויים פנימיים, כל פעם שאני משוחחת עם מישהו אני צריכה להזכיר לעצמי שאני נקבה ולא זכר, אף פעם לא היה לי דבר כזה" סיפרה. "בבוקר הייתי קודם מקדישה זמן לעצמי ומתאפרת, כיום אני בכלל הפסקתי להתאפר, זה פתאום נראה לי מוזר מאוד להתאפר, כאילו משהו מזויף ולא טבעי, אני מרגישה שונה לחלוטין כאילו אני מזייפת או מתחזה למישהו שזה לא אני, יש לי מין משבר זהות פנימית כזה שקשה לי לתאר לך אותו, אבל עם כל יום שחולף אני מרגישה יותר ויותר שונה, אפילו עכשיו שאני מדברת בלשון נקבה אני כל הזמן חשה מזויפת, כאילו למה אני מדברת בלשון נקבה"? אמרה. תיאורה קצת הזכיר לי את האישיות מרובת הפנים, או מצבים סכיזופרנים שונים, "מה את זכר או נקבה"? שאלתי אותו. "אני זכר שרצה להיות נקבה כל הזמן", "מה עכשיו אתה רוצה"? "אני חושב שלהיות זכר, אני כמעט בטוח אבל אני לא יודע איך לעשות את השינוי הזה" הסביר. "ראשית איך קוראים לך"? שאלתי אותו, משידעתי רק את שמו כנקבה. "חיים" השיב (שם בדוי), "עכשיו חיים במה כרוך השינוי, מה הבעיה"? "מה אני צריך לעשות כדי להשתנות"? שאל.
ראשית התחלתה בעצמך את השינוי, המראה שלך כבר הפך להיות נערי, התחושות שלך משתנות לבד כפי שאתה מספר, תחושת הזיוף שאתה חש כאשר אתה מדבר כנקבה הן חלק מהשינוי שאתה עובר, הן אכן נכונות, הן זיוף ביחס למה שהיית קודם, מעכשיו התחל לדבר בלשון זכר, תדבר איתי עכשיו בלשון זכר, איך קוראים לך"? "חיים", ספר לי קצת על עצמך, היכן למדת? ....חיים תיאר לי את ילדותו, אולם בשל החיסיון אינני מעלה זאת על הכתב מאחר וקל מאוד יהיה לזהותו. אולם משתרגל עמי לדבר כגבר חש יותר בנוח, "אני פשוט נדהם מהשינויים החלים בי, מעולם לא הייתי מעלה על הדעת כי אזכה פעם להיות שוב גבר ולהקים משפחה, המשפחה שלי לא תאמין לשינוי הזה לעולם. הורי כפי שהבנת הם מאוד מפורסמים ומקובלים, תמיד הם התביישו בי וכאשר היו שואלים עלי קרובים וחברים שלהם, הם היו אומרים שאני נמצא בחו"ל". "יופי עכשיו הם יוכלו לספר שחזרת לארץ" הפטרתי לעומתו. "כן אתה יודע כמה הם ישמחו, בעיקר אימה שלי, אבא שלי אסר עליה להתראות איתי כל השנים, הוא פחד שלא ידעו על הבן שלו...."
חלק זה קשה לי לקבל, פעמים רבות נתקלתי בהורים המסרבים לקבל את בנם או ביתם בשל האגו האישי שלהם וכך מאבדים אותם לחלוטין...חבל שאותם הורים המצויים במצוקה אינם באים להתייעצות מקצועית, כך יכלו להסיר מעצמם ומהקרובים אליהם סבל רב.
ש. מה אתה רואה?
ת. אני רואה כפות רגליים של ילד.
ת. בן עשר.
ת. אני בחדר סגור.
ש. אתה בן או בת?
ת. אני בן.
ש. מה קורה בחדר?
ת. נעלו אותי בו.
ת. יש אנשים שמתעללים בי מינית.
ש. איך?
ת. הם מביאים אליי כל פעם מישהו שעושה בי מעשה סדום.
ת. זה כואב לי ואני רוצה למות.
ת. אמרו לי שאם אני לא אהיה נחמד לאנשים ירביצו לי כמו פעם שעברה?
ש. מה היה בפעם שעברה?
ת. מישהו ניסה לעשות בי מעשה כזה ואני התנגדתי וברחתי ממנו כל הזמן.
ש. ומה קרה?
ת. הם באו והרביצו לי מכות רצח, שבוע לא יכולתי לזוז מהמקום, התחננתי למות כל הזמן.
ש. מה קורה הפעם הזו?
ת. אני משתף פעולה עם הזקן הזה שבא, אני נותן לו לבצע בי מעשה סדום.
ת. זה לא כל כך כואב.
ש. תתקדם קדימה בשבוע, מה אתה רואה?
ת. אני נמצא באותו מקום, הם הבטיחו לי שלמחרת יוציאו אותי למקום יותר טוב.
ש. מה קורה למחרת?
ת. הם העבירו אותי לבית פרטי גדול כזה, הם רוצים שאלבש בגדי ילדה.
ת. הם אומרים שיש אנשים מכובדים וחשובים שאוהבים אותי בלבוש ילדה.
ח. אני לובש חצאית לבנה, הם מאפרים אותי בפנים קצת, אני לובש חולצה מבד משי אני חושב ומחכה.
ת. הגיע איש אחד מבוגר, לובש כזו מן מגבעת שחורה, הם מדברים איתו ומצביעים עלי, הוא מחייך ומניד את ראשו בחיוב.
ש. אתה מכיר מישהו מהדמויות האלה?
ח. לא.
ח. אני הולך עם האיש הזה לחדר, הוא נראה לי אדם נחמד. הוא שואל אותי אם אני אוהב לעשות את זה?
ש. מה אתה עונה לו?
ת. אני עונה לו שכן.
ש. למה? אתה באמת אוהב את זה?
ת. יכול להיות, זה הרגשה נעימה שמישהו אוהב אותך.
ש. היכן ההורים שלך, או המשפחה?
ת. הם כולם מתו בשואה, אני יחידי בעולם.
ש. מה קורה עכשיו עם האיש?
ת. הוא מרים לי את החצאית ומלטף אותי....
ש. זה לא כואב לך?
ת. לא, זה דווקא נעים לי.
ש. מה נעים לך, ההרגשה שאוהבים אותך או האקט המיני?
ת. שניהם. גם האקט המיני נעים לי.
ש. מה קורה בהמשך?
ת. הם מאוד אוהבים אותי ומכבדים אותי.
ש. מי?
ת. הבוסים שלי, יש לי הרבה לקוחות מרוצים, אני מקבל מהם גם כסף לממתקים כל הזמן, אבל הם מקפידים שלו אוכל יותר מידי, כדי שלא אשמין.
ש. תתקדם עשר שנים קדימה, מה אתה רואה?
ת. אני נמצא עם אותם אנשים, אנחנו חברים.
ש. מה אתה עושה עכשיו?
ת. אני לבוש כל הזמן בבגדי אישה, אני קוקסינל, אני גם מופיע במועדון בתור אישה.
ת. טוב לי, אני מרגיש מצוין.
ש. כיצד מתתה?
ת. היה לי בן זוג שקינא בי כל הזמן, הוא דקר אותי בגרון והתאבד.
חיים התעורר המום, "אני לא מאמין, אני ממש לא מאמין לסיפור של עצמי, אבל הדבר היה כל כך מוחשי, הרגשתי הכל כל כך עמוק, זה פשוט מדהים, מדהים..." קרה בהתפעלות.
"עכשיו אני מבין גם למה הייתי כזה כל הזמן, מגיל אפס מיום שאני זוכר את עצמי נמשכתי כל הזמן לבגדי נשים, לאיפור, לנעלי עקב, בהתחלה ההורים שלי קיבלו זאת בהומור, אבל ככל שגדלתי הדחפים האלה התגברו, אני כל פורים הייתי מתחפש לאישה, לליידי, או ליצאנית ועוד" סיפר בהתלהבות.
"עוד כמה טיפולים אתה חושב שאני צריך לעבור? התעניין. לדעתי בו נחכה קצת, נראה איך אתה מרגיש ואז נחליט, תהיה איתי בקשר בשבוע הבא ונראה" השבתי לו.
שבוע לאחר מכן חיים התקשר, "אל תשאל אני עכשיו גבר לכל דבר, הכרתי בחורה מאוד חמודה ועשיתי את זה איתה... הרגשתי מצוין לפני ואחרי, אני כל כך פחדתי מזה אבל הכל היה טוב" סיפר לי בהתלהבות...
לפירוט מסלולי לימוד ב מכללת ברק ראו במסלולי לימוד של מכללת ברק
www.barakcollege.com
ד"ר זיו מאיר פרפסיכולוג ונטורופט.