ההבחנה העיקרית בין עיתונים (עיתון איכות וטבלואיד). ההבחנה העיקרית בין עיתונים (עיתון איכות וטבלואיד).

גודל העמוד. העיתון הגדול (הבוקר) הוא עיתון על גיליון שלם והעיתון הטבלואיד הוא חצי גיליון. גם הגיליון הגדול הוא לא סטנדרטי גם מחשבים ניידים מראים זאת . יש תהליך שנמשך מזה 20 שנה של כיווץ הגיליון (ברוחב) כי זה לא כ"כ נוח. עיתוני האיכות הפכו להיות קטנים בתקופה האחרונה. הגודל הסטנדרטי הוא קצת יותר גדול מהטבלואיד הקטן.
ספארקס וטולוץ'-
1. הם עושים הבחנה בין שני מימדים:
מרחב ציבורי מול מרחב פרטי, פוליטיקה כלכלה וחברה, סקנדל, ספורט ובידור. זו הבחנה על בסיס תוכן. מהם הנושאים העיתון מכסה ומטפל. תהליך של טבלואידיזציה- כל העיתונים הופכים לטבלואידים. העיתונים הרציניים עוסקים בנושאים של פוליטיקה, כלכלה, חברה, ביטחון. לעומת זאת, העיתונות הטבלואידית (פופולארית) היא בעלת אופי יותר בידורי ולכן עוסקת יותר בספורט, סקס, בידור.
גם בעיתונות רצינית יש ידיעות רכות בנושאי סקס, בית, כתבות צבע וגם בטבלואידית יש ידיעות קשות- המינון הוא שונה לחלוטין.
2. מרחב ציבורי ומרחב פרטי- אפשר לכתוב על אולמרט במישור הפרטי ואפשר על מהלכיו המדיניים. אפשר לעסוק בספורט במשמעות חשובה או לעסוק בדברים יותר פיקאנטיים. ההבחנה היא מאוד ברורה בין המרחב הציבורי לפרטי. אין פה דיכוטומיה. יש רצף של עיתונים שונים לאורך הציר:
1. במקום הגבוה ביותר של העיתונות האיכותית עומדים קודם כל נושאי המרחב הציבורי (פוליטיקה, כלכלה וחברה). למשל- הארץ, הניו-יורק טיימס.
2. מתחתיה באה העיתונות החצי-רצינית היא בעלת יותר נושאים של סקנדל, סקס, בידור וכו' אך היא עדיין עוסקת במרחב הציבורי. למשל- הגרדיין הבריטי.
3. רציני-פופולארי. עוסק יותר במרחב הציבורי (למשל- דיילי מייל) אך גם בנושאים הלא-רציניים.
4. העיתונות הטבלואידית- מה שקונים בסטנדים. למשל- הסאן הבריטי, עיתונות שעוסקת בנושאים הקלים, בחיים הפרטיים שלאנשים, צהובונים.
5. סופר מרקט טבלואיד- בוכרים אותם בסופרים בארה"ב והם עוסקים בנושאים של רכילות, כוכבים וכו'.
ישנה למעשה הבחנה בין תרבות גבוהה לתרבות בינונית:
מאז ומעולם היתה הבחנה ואמצעי התקשורת מחדדים את ההבדלים. מעצם השמות של תרבות איכותית מול עיתונות עממית. נשמע קול של העדפה אחד על השני (מכובד מול פשוט). לכן גם חקר התקשורת התייחס כך לנושא הזה. ההבחנה היתה של גובה- הכי נמוך זה צהוב. למעשה זה יותר עמוק מההבחנה הפשטנית הזאת.
עמוס רואה, בעמ' 53, מנתח את התזה הישנה שמבדילה בין שני הסוגים, בין לימודי סינית ו- לימודי צרפתית לטובת העיתונות האיכותית. הוא הופך את הקערה על פיה.
מה טוב בעיתונות האיכותית- כבר בעצם שמה אנו אומרים שהעיתונות האחרת היא לא איכותית. מה אפיין בעבר את העיתונות האליטיסטית?
-היא מעבירה חומר חשוב, לעומת ההמונית היא קלת דעת- מספקת מידע חלקי, אספקט ולארי, את פני השטח.
- האיכותית משרתת את הצורך במידע (פונקציה קוגניטיבית), לעומת ההמונית שמספקת גירויים, ריגושים, חוויות, בידורית. אמצעי התקשורת ההמוניים מספקים את שני הצרכים.
- האיכותית היא נושאת באחריות חברתית ציבורית, מודעת לנושאים שהחברה צריכה להתמודד איתם, כמו עשירים עניים, כאלה שגרים ב וילה בקיסריה לעומת ההמונית אין לה אחריות. היא נענית לבקשות השוק והרחוב וגם ל- חברת שליחויות , תפקידה לבדר את קוראיה.
- העיתונות האיכותית תורמת למעורבות חברתית ופעילות ציבורית של יחידים וקבוצות בחברה לעומת ההמונית שעושה את הפעולה ההפוכה- פאסיביות, אקספסיזם, התנתקות מהמציאות.
- האיכותית היא בעלת גישה ביקורתית, מבקרת את המוסדות, כלב שמירה של הדמוקרטיה. ההמונית היא חוגגת, מאשר את הקיים, מחזקת תפיסות קיימות, תומכת בממשל ובסדר החברתי.