דיכאון וחרדה הן בעיות לא קלות, המציבות את הסובל מהן בדילמה אמיתית של חשיפה חברתית. קשה "לצאת מהארון" כאדם הסובל מדיכאון, פחות בשל הדיכאון עצמו ויותר בשל הסטיגמות החברתיות. נראה שלאנשים קל יותר להודות בכאב גופני, בקושי פיזי, מאשר בקשיים הנחשבים נפשיים בלבד. אנשים מתקשים יותר לספר לחבריהם שביקרו אצל הפסיכיאטר, מאשר לספר על ביקור אצל רופא המשפחה.
בחיינו טריגרים רבים, כמו לחץ ומתח בעבודה, אשר עלולים לעורר תופעות של דיכאון וחרדה, גם אם תמיד האמנו כי "לנו זה לא יקרה". במרבית המקרים, אדם הסובל מדיכאון זקוק לתמיכה משולבת, תרופתית וטיפולית, כדי שיוכל לתפקד, להרגיש טוב יותר ולשפר את שביעות רצונו מחייו. בני משפחה, חברים, עמיתים לעבודה ומכרים הם חלק חשוב מתהליך ההתמודדות ואפשר ורצוי להיעזר בהם.
ד"ר טלי וישנה, פסיכיאטרית בכירה בקופת חולים כללית, מפריכה כמה מיתוסים שדיכאון וחרדה מתהדרים בהם, שיקלו על ההתמודדות עם החשיפה ובקשת התמיכה: