כאשר אנחנו חושבים על חיים בכפר, דימויים פסטורליים למדי עולים בראשנו. נוף מרהיב, אויר צח, מרחבים ושקט – כל אלה הם יתרונות ברורים של חיים מחוץ לעיר. יחד עם זאת, אזורים כפריים עשויים לסבול ממטרדי רעש וריח, רק שמטרדים אלה יהיו מסוגים אחרים ביחס למה שניתן לראות באזור עירוני. ריח לולים, למשל, עשוי להיות מטרד של ממש לאנשים הגרים בקרבת מקום.

ריח לולים נובע בדרך כלל מהצטברות של לכלוך, שאריות אוכל וגללים על רצפת הלול. אם הרצפה מכוסה בחומר סופג, כגון קש או חציר, אז גם הריחות ייספגו בו, ויתפזרו עם הרוח לכל הכיוונים. קשה אובייקטיבית להגיע לרמת נקיון כזאת שתבטיח שלא נחוש בריח לולים במרחק מסוים.

ריח לולים הוא סוגיה מוכרת. משרד החקלאות הוציא חוברת הנחיות מיוחדת בנושא של הסדרת לולים, בו קובע את המרחקים המינימליים של לולי הטלה ושל לולי הודים ופטם מקו אזורי המגורים. המרחק המינימלי של לולי הטלה חדשים מקו אזורי המגורים צריך להיות 50 מ', ואילו המרחק המינימלי של לולי הודים ופטם חדשים מקו אזור המגורים עומד על 100 מ'. כמו כן, קובע משרד החקלאות את הצפיפות המקסימלית של הלולים בחווה.

על אף הנסיונות להסדיר את נושא הלולים ולמנוע את מטרדי הריח והרעש הידועים, רמת אי הודאות בנושא נשארת גבוהה למדי. כאשר מדובר בלולים קיימים, שאינם עומדים במרחקים הנדרשים, המסמך מפנה לקבלת יעוץ מקצועי של מומחה בנושא ריחות ורעשים (יועץ סביבתי).  למעשה, גם עמידה במרחקים הנדרשים ובצפיפות הנדרשת לא מבטיחה היעדר של ריח לולים או מטרדי רעש אופייניים. לכן בכל מקרה מומלץ לפנות לקבלת יעוץ בנושא מניעת מטרדים.

כאשר מדובר בתכנון של אזור כפרי חדש, או בבחירת מיקום עבור חוות הלולים, ניתן להתחשב במשטר הרוחות ולבחור מיקום כזה בו ריח הלולים לא יגיע אל אזור המגורים. יחד עם זאת, כאשר מדובר באזור קיים ומיושב, נדרש לטפל בריח על ידי שימוש במוצרים קיימים לנטרול ריחות.

לסיכום, ריח לולים הוא אחד הדברים שמסוגלים להרוס את כל ההנאה מהשהייה באזור כפרי. מומלץ לקבל יעוץ מקצועי מיועץ סביבתי המתמחה בטיפול במטרדי ריחות ולפעול לנטרול הריח.