גיל ההתבגרות הוא אחד השלבים המאתגרים בחייו של אדם. כל גיל בא כמובן עם האתגרים והקשיים שלו, אבל בגיל ההתבגרות המצב ההורמונאלי בגוף כל כך משוגע שכל התמודדות הופכת להיות הרבה יותר מורכבת ומציפה. זהו שלב מאוד רגשי, מאוד אמוציונאלי, סערת רגשות קשה היא לרוב עניין כמעט יומיומי, אצל רוב המתבגרים. ולמי קשה ההתמודדות הזו כמעט כמו למתבגרים עצמם (אם לא יותר)? כמובן, להוריהם. אחת הבעיות בגילאים הללו היא שההקשבה יורדת, השפעת ההורים מצטמצמת ואפילו מקבלת תפנית שלילית (רבים המתבגרים שרואים את ההורים כאיזו מרוּת מפלצתית ובלתי אהודה בשנים אלו). אז איך אפשר לעזור לנוער האהוב שלנו בבית לעבור את השנים האלו במינימום סבל? אחת התשובות היא כמובן לטפל בנושא הדימוי העצמי שלהם.
דימוי עצמי אצל נערים ונערות: מפלצת או מלאך?
דימוי עצמי בגיל ההתבגרות יכול להיות הקלף הקובע בהמון מצבים, האם הנער שורד אותם בטוב או נכשל בהם ברע. ומה קובע טוב או רע? בעיקר הרגשות והתחושה שנשארים אחר כך שלא לדבר על הבחירות האישיות שלוקח הנער בתוך הסיטואציה. מתבגרים בעלי דימוי עצמי גבוה יותר יוכלו לעמוד בפני פיתויים שונים שליליים שניצבים בלי סוף בגילאים האלו. שכן החלטות נלקחות ממקום נקי יותר ופחות מושפע. מי שבטוח בעצמו, פחות יהיה צריך את אישור החברה במעשיו. באופן טבעי, אלו הבטוחים בעצמם גם הופכים פעמים רבות להיות הלידרים, המנהיגים בסביבה החברתית בה הם נמצאים. חישבו כאילו הנער או הנערה מנוהלים מבפנים על ידי מפלצת (דימוי עצמי נמוך) או עלי ידי מלאך (דימוי עצמי גבוה). כך גם ייראו ההחלטות.
הנזקים של דימוי עצמי נמוך
כאמור אחת ההשלכות הגרועות ביותר שיש לדימוי עצמי נמוך אצל מתבגרים אלו הבחירות ההרסניות שהם עלולים לעשות בסיטואציות שונות. חוקרים בתחום למשל מצאו קשר הדוק ובלתי מעורער בין אלימות בבית הספר שמתפרצת לרוב אצל אותם נערים ונערות לבין הדימוי העצמי הנמוך שלהם. יש כמובן דרכים לבדוק ולהבין מנער או נערה כיצד הם תופסים את עצמם, מה יושב בנפשם ובראשם וכך להסיק איפה ממוקם הדימוי העצמי שלהם ואיך הוא מבלי משים עלול לנהל אותם ולהוביל אותם לכיוונים לא טובים.
מומלץ להורים ולמחנכים להיות ברמת מודעות מאוד גבוהה לנושא וכך גם להצליח להשפיע עליו ולהכניס את ההשפעה החיובית הזו לחייו של המתבגר.