מי שנדרש לגשת לבחינת המיון באנגלית יכול לעיתים לבחור בין מבחן אמי"ר למבחן אמירם. בעוד הראשון הינו מבחן ידני הדומה באופיו לפרק האנגלית במבחן הפסיכומטרי, מבחן אמירם נערך באופן ממוחשב ואדפטיבי. חשוב לציין כי על אף שרמת הקושי בין שתי הבחינות נחשבת זהה, בחינת אמירם מעמידה תנאים נוקשים יותר בהשוואה לבחינת אמיר.

מבנה הבחינה

כמו מבחן אמיר, גם מבחן אמירם מורכב משלושה פרקים המכילים שאלות רב בררתיות, בהן מוצעות מספר תשובות אפשרויות שמתוכן צריך לבחור. פרקי הבחינה כוללים שאלות מסוג השלמת משפטים, ניסוח מחדש והבנת הנקרא, ומיועדים לבדיקת יכולותיו של הנבחן בשפה האנגלית בתחומים אלו.

ההבדלים שבין בחינת אמיר לאמירם

למרות שרמות הקושי נחשבות לזהות, קיימים הבדלים מהותיים במבנה ובאופן ההתייחסות אל מבחן אמיר ואמירם.  ההבדל ראשון מצוי בעובדה שבבחינת אמירם אין אפשרות לחזור אחורנית ולתקן תשובות לשאלות שכבר נענו, וגם אי סימון של תשובה בבחינה זו נחשב למענה שגוי. הבדל חשוב נוסף הינו אופן חלוקת הזמנים, כאשר במבחן אמיר מוקצה זמן כולל של עשרים וחמש דקות לכל פרק, ואילו במבחן אמירם עשרים וחמש הדקות מחולקות בין כל השאלות ועומדות בממוצע על שתי דקות לשאלה  כמו כן, בבחינת אמירם אין אפשרות לצבור זמנים במידה שעניתם מהר מהזמן המוקצב לשאלה.

מבחן אדפטיבי

הבדל מהותי נוסף בין מבחן אמירם לאמיר הינו שהראשון נערך באופן ממוחשב ואדפטיבי, כלומר שהשאלות מותאמות לרמת ידיעותיו של הנבחן. הבחינה מתחילה ברמת קושי בינונית ובמידה שהנבחן משיב נכונה הוא עולה לרמה קשה יותר, אך אם הוא טועה בתשובתו רמת הקושי של השאלה הבאה יורדת. לבסוף, יש לציין כי בשל אופייה הייחודי של הבחינה כמות השאלות בה הינה קטנה יותר מזו של מבחן אמיר.