ניהול תקציב ברשויות המקומיות הינו אתגר לא פשוט. לדברי ד"ר יניב סהרוני, הקושי בניהול תקציב מאוזן, דבר שמתבטא במשברים חוזרים ונשנים בקרב לא מעט רשויות בישראל, נובע מכמה סיבות חשובות. בין הסיבות הללו ניתן לציין את המצב הפוליטי בישראל ובנוסף לכך - את המצב החברתי כלכלי הבלתי שוויוני בין אזורים שונים ברחבי הארץ.
פוליטיקה וניהול תקציבי
בשנים האחרונות, יותר מדי רשויות מקומיות, ביותר מדי הזדמנויות, היו קרובות לקריסה כלכלית. קל מדי לתלות את האשם בראשי הרשויות שלא הצליחו לשמור על איזון תקציב. אמנם ראשי הרשויות נושאים בחלק מהאחריות, אבל שורשי הבעיה נעוצים בפוליטיקה הארצית לא פחות מאשר בזו המקומית.
כדי להבין את הדברים נזכיר שלמרות שהרשויות בישראל הן גוף שלטוני נפרד (לפחות להלכה) ממשלת ישראל ומכנסת ישראל, הרי שבפועל במועצות יושבים חברי מועצה שרבים מהם פעילים פוליטיים וחברי מפלגות רשומים. הסבך הפוליטי הזה הביא בין היתר למצב שבו ישנן יותר מדי רשויות מהרצוי. באופן כזה, אין פלא שחלק הרשויות ימשיכו להיות בלתי יעילות וניהול התקציב שלהן ימשיך להיות בעייתי ולא מאוזן.
חזקים וחלשים
לטענתו של יניב סהרוני, בעיה מרכזית נוספת שמעיבה על ניהול התקציב ברשויות המקומיות נובעת מפער בין רשויות חזקות, כלומר כאלו שתושביהן נחשבים לבעלי מעמד סוציו אקונומי משופר, לבין רשויות חלשות יותר. רשויות חלשות, הן כאלו שתושבי הרשות מרוויחים פחות מבחינת שכר ממוצע. לרוב מדובר על רשויות שנמצאות בפריפריה - בצפון או בנגב, או כאלו שמאוכלסות בתושבים כגון חרדים או בני מיעוטים.
כאשר מוסיפים לכך את הקושי לצמצם את מספרן של הרשויות המקומיות מבחינה פוליטית, מגיעים למצב בעייתי. רשויות חלשות יותר מצליחות לגבות פחות ארנונה. כך - גם השירות לתושב ניתן ברמה נמוכה יותר לרבות בחינוך וברווחה. כך, דווקא אלה שזקוקים ליותר עזרה - מקבלים פחות משאבים.
כמה ניסיונות להביא לאיחוד רשויות נכשלו כישלון חרוץ. רשויות חזקות מעדיפות, מטבע הדברים, להתנהל כגוף נפרד מבחינה תקציבית מרשויות חלשות יותר שקרובות אליהן מבחינה גיאוגרפית. עד כה, נמנע השלטון המקומי מנקיטת צעדים תקיפים בתחום והדבר לא צפוי להשתנות במציאות הפוליטית הנוכחית.