מכינה לעיצוב  - כאן נלמד וכאן נפרט את ההבדל בין קיר לעמוד ומה שביניהם:

עמוד תפקידו לשאת את הגג. נכון שקירות יכולים אף הם לשאת את הגג אך אין זה תפקידם. ולמעשה הם עושים זאת בצורה בזבזנית יחסית לעמודים. בניגוד גמור לעמוד,תפקידו העיקרי של קיר הוא לתחום חלל ,אילו השמים בבסיס האדריכלות קירות ולא עמודים מדגישים בכך את תפקידה כתוחמת חלל ומפחיתים למעשה את חשיבות המבנה היציב שלה.

אך כל עוד קירות אלו הם מסיביים ועשויים אבן הם יכולים לתמוך בגג באופן יציב. וכמובן הם בעצמם יציבים שכן הם נושאים את עצמם.אך הבה נראה מה קורה כאשר מקצינים את מהותו של הקיר כתוחם חלל ומדחיקים לחלוטין את מרכיב היציבות.

ננסה להסתייע בשני היסטוריונים חשובים האחד זמפר. והשני לוזיה. השונים זה מזה. זמפר בונה את האדריכלות מארבעה אלמנטים: האח, הגג, הטרסה והחלל - התחום. זמפר מקנה עדיפות לחלל התחום כמרכיב הבסיסי ביותר.

זמפר ממקם את האורגינל של האדריכלות - ושל האמנות בכלל - באריגה. טענתו, אריגת שטיחים והשימוש בהם כמגדירי חלל קודמת לקיר המסיבי. למבנה המחזיק שטיחים אלו תפקיד שולי בלבד בהגדרת החלל ובהפרדת החלל של הפנים מהחוץ.

הקונסטרוקציה המחזיקה את השטיחים אינה אלא פיגום. ואין לה יחס ישיר ליצירת החלל.כך גם ביחס לקירות המסיביים שהסיבה ליצירתם, היא הגנה וקיבוע של החלל, אך אין להם ולמושג החלל כל שייכות רק לשטיח מהות הקשורה ביצירת החלל כשלעצמו. כאשר לא היו גורמים נוספים יצרו צורך בבניית קירות מסיביים הרי שאילו נשארו כמילוי פנימי ובלתי מורגש בלבד. שהיה משני ביחס למעטפת החיצונית של הקיר היוצרת את החלל עצמו.

האמנות מתאפשרת כאשר האובייקט מתנתק באופן מסוים מהממשות האקטואלית הסובבת אותו. לוזיה הצליח  לנתק את הבקתה שלו מהממשות על ידי כך שהוא עצר אותה לפני שהיא הושלמה. למבנה בלתי גמור או הרוס ישנה היכולת להתנתק מהעולם האקטואלי וליצור סביבו עולם אחר זה שיהיה - זה שהיה - או זה שאפשרי בלבד.

הבעייתיות אצל לוזיה שלבסוף נאלץ להוסיף לבקתה קירות, שאם לא כן היו הרוח, הקור ושאר מרעין בישין (ההפרעות) מבחוץ ממשיכים להטריד את בעליה אלא שלאחר שהבניין התמלא בקירות , הדרך להמשיך ולהכלילו בתחום האמנות הייתה באמצעות תוספות מיותרות - לטעמו של לוזיה - תוספות המיוחסות אצלו לשיגיון.

זמפר הופך דווקא את החלק השגיוני למהות. העודף-הטיח, הצבע-הוא האדריכלות. הבעיה היא כי אין מה שיחזיק אותם. המהות של הקיר היא כאמור לתחום חלל בלבד.

הקיר של זמפר הוא קיר מהותי טהור. הוא מורכב משיגיון פני השטח שלו בלבד. אך גם כאן קיימת בעייתיות רבה, הקיר הצטמצם לכדי מהות, אולם הדבר גרם לו לקרוס הוא אינו מסוגל להחזיק את עצמו אפילו זקוק לפיגום מודחק בכדי לעמוד. עמוד יכול להתקיים ללא קיר, כלומר ללא הפונקציה של סגירת חלל, אולם קיר אינו יכול להתקיים בלי עמוד.

השטיחים אצל זמפר עוטפים חלל פנימי חם המואר על-ידי האח המשמשת כמרכזו. המשטחים העוטפים את האח עשויים מהאור החושף אותם ולא מהחומר המשמש כפיגום גרידא. בכדי לכלול את האדריכלות באמנות מתעלם זמפר מאספקט קיומי חשוב של האדריכלות עצמה - היותה כבדה ושייכת לכובד החומרי. הוא מפשיט את האדריכלות לא רק מאספקטים של ממשות ובכך מנתק אותה מהאקטואליה ומאפשר לה לפתח עולם דמיוני חדש, אלא גם מהאספקטים שלה עצמה ובכך מאבד משהו ממאפייניה. בעודו עוטף את מקור האור עצמו, מתרגם זמפר את האדריכלות שסביב מקור האור לציור. בכל זאת אדריכלות אינה ציור. זמפר מכווץ את המשמעות לתוך המשטח, אבל אין הוא יכול להתעלם לחלוטין מהצורך החומרי להחזיק משטח זה.

השטיח המצויר אינו סתם ציור וכך גם הטיח. עד כמה שזמפר מנסה להדחיק את הצורך בתמיכה של הבניין ולצמצם את האלמנטים המחזיקים לכדי פיגום (דקיק) ובלתי מורגש, כמו יתדות של אוהל קרקס, עדיין נותר פיגום זה המצריך צידוק תיאורטי. תיאוריה כזו הינה מיותרת למעשה כאשר עוסקים בציור של ממש. גם הנסיון לכווץ את המשטח אינו מושלם - המשטח עשוי אריג או טיח בעל עובי.

התיאוריה של המשטח האדריכלי, ויהיה זה מקושט או מצויר, לא יכולה להתעלם, בניגוד לתיאוריה של הציור, מהעובי של החומר היוצר משטח זה.

יוצא אפוא כי אף שמהות האדריכלות הוגדרה כתיחום של חלל וזמפר כתאורטיקן של פני השטח, הרי שהאלמנט הבולט בסיפורו הוא דווקא הפיגום הנסתר-המבנה המודחק.

אצל לוזיה לעומת זאת,האדריכלות מבוססת לכאורה על צורך, ראינו כיצד המהות המבנית באופן ברור והשיגיון בעקיפין. הם אילו המודגשים. במיתוס של זמפר הבא למסור את סיפורו של השגיון יוצאת לאור דווקא חשיבותו של המבנה.

מאת:

בנצי (ציון) לוי מייסד "שורשים" מכינה לעיצוב ואדריכלות.

בניה ירוקה בישראל

בדק בית מחיר