הקדמה
מאמר זה מבוסס בעיקר על הממצאים המפתיעים של ד"ר האמר, אשר גילה ופיתח את "הרפואה החדשה" או בשמה המלא כיום "הרפואה הגרמנית החדשה" (GNM). מידע רב נוסף על הרפואה החדשה ניתן למצוא במאמרים אחרים של המחבר באתר זה ובאתרים אחרים. במאמר זה משולבים גם ידע והבנות ממקורות אחרים והוא מפרט את הגורמים לאוסטיאופורוזיס וכן דרכי ריפוי טבעיות.
מה גורם להתפתחות אוסטיאופורוזיס?
אוסטיאופורוזיס הוא מצב בו העצמות איבדו כמות גדולה של תאים. במצב זה העצמות חלשות יותר מהרגיל ועלולות להישבר בקלות. התופעה המכונה "בריחת סידן" היא חלק מהתהליך המוביל לאוסטיאופורוזיס.
לפי התפיסה המקובלת ברפואה הרגילה וברפואה המשלימה, הגורמים העיקריים לאוסטיאופורוזיס קשורים בעיקר לירידה ברמת האסטרוגן אצל נשים, גיל, נטיה גנטית, תזונה לא מתאימה, חוסר פעילות גופנית, שימוש בתרופות שונות הפוגעות בספיחת הסידן לגוף, חומציות נמוכה של הקיבה, מחלות מעיים שונות ומחסור בויטמין D.
לפי התגליות של ד"ר האמר, אשר גילה ופיתח את הרפואה החדשה, הגורם העיקרי להיווצרות אוסטיאופורוזיס הוא מצב מתמשך (קונפליקט/טראומה/כישלון כלשהו וכו') אשר מתפרש ע"י האדם במודע או שלא במודע כתחושה חזקה של ירידת ערך עצמי (יע"ע). תחושה זו יכולה להיות כללית ("נכשלתי בכל מה שעשיתי", "כל מפעל חיי ירד לטימיון", "הפכתי לחסר תועלת לחלוטין") או ספציפית לגבי אירוע מסויים, תחום מסויים, כישלון במבחן או משימה ספציפית וכו'.
אבחון של אוסטיאופורוזיס בעצם אחת בגוף אינו בהכרח סימן שיש אוסטיאופורוזיס גם בשאר העצמות. סוג הטראומה/קונפליקט מכתיב באילו עצמות יתפתח האוסטיאופורוזיס. עוצמת הקונפליקט ומשכו מכתיבים את מידת אובדן תאי העצם.
להלן מספר דוגמאות:
•- גולגולת ועמוד שדרה צווארי - קונפליקט/טראומה של יע"ע (ירידת ערך עצמי) אינטלקטואלי. דוגמאות: כישלון לא צפוי במבחן חשוב, מישהו בייש אותנו אינטלקטואלית בפומבי, פסק דין לא הוגן לחלוטין כנגד מישהו מקורב לנו וכו'.
•- כתפיים וראש עצם הזרוע (הומרוס) - קונפליקט יע"ע הקשור לתחושת כישלון ביחסים עם אנשים הקרובים לנו. זה מלווה בד"כ גם ברגשי אשמה. דוגמאות:כאשר הבעיה מופיעה בכתף ימין:אצל אישה שמאלית - זה קשור לאמא שלה או לילדיה ("נכשלתי כאם. לבני היתה תאונה כי הייתי בלתי זהירה").אצל גבר שמאלי - קשור לאביו או לילדיו ("נכשלתי כאב. לבני היתה תאונה כי הייתי לא זהיר").אצל גבר או אישה ימניים - קשור בד"כ לבן/בת זוג או לשותפים קרובים ("אשתי עזבה אותי כי נכשלתי כבעל").כאשר הבעיה מופיע בכתף שמאל:אצל אישה שמאלית - קשור בד"כ לבן הזוג ("אני לא יכולה לסלוח לעצמי שגרמתי לבעלי להיראות כה טיפש").אצל אישה ימנית - קשור לילדיה או לאמא.אצל גבר ימני - קשור לילדיו או לאביו ("תמיד העדפתי ילד אחד והזנחתי את השני. כל ההאשמות נגדי מוצדקות").
•- כפות ידיים ואצבעות - קונפליקט יע"ע הקשור למיומנות/גמלוניות (ידיים "שמאליות"). קשור בד"כ בכישלון לבצע משהו הקשור בפעולת הידיים.דוגמאות:"חתכתי את עצמי כי השתמשתי בסכין בצורה שלומיאלית"פסנתרן: "פישלתי בגדול בקטע השיא בקונצרט. אני לא מסוגל לבצע קטע זה"
•- עמוד השדרה (במיוחד החלק המרכזי) - קונפליקט/טראומה של יע"ע המשפיע על כל האישיות. תחושה חזקה של יע"ע כללית ("עבודת חיי, כל מה שהשקעתי למען הילדים, ירד לטימיון", "אני לא יוצלח, חסר תועלת, שום דבר בחיים לא מצליח לי", וכו').
•- חלק תחתון של עמוד השדרה - קונפליקט יע"ע הקשור לחוסר תמיכה. תחושה חזקה של חוסר תמיכה מצד בן/בת הזוג, חברים, עמיתים, הבוס וכו'.
•- צוואר עצם הירך - קונפליקט יע"ע הקשור לתחושה של אי יכולת להחזיק מעמד או לבצע משהו.דוגמאות:אצל ימניים:ירך ימין - "אני לא מסוגל/ת לקדם את הפרוייקט הזה בעבודה"ירך שמאל - "הבן שלי מוציא אותי מהכלים. אני לא מסוגל לטפל בזה יותר"אצל שמאליים:ירך ימין - "אני לא מסוגלת להכיל את העובדה שבני לא יקודם"ירך שמאל - "אני לא מסוגלת להשלים עם בעלי. הוא פגע בי יותר מדי"
תהליכים פיזיולוגיים:
ההשערה היא שמטרת הטבע בתהליך שנגרם כתוצאה מטראומה חזקה של יע"ע היא ליצור בסופו של דבר עצם חזקה יותר ממה שהיתה בתחילת התהליך.
כל עוד הטראומה/קונפליקט לא נפתרו והשפעתם נמשכת - יש אובדן תאי עצם וייתכן גם אובדן תאי מח העצם. מיקום אובדן התאים וקצב התהליך תלוי בסוג ועוצמת הקונפליקט. בשלב זה, הנקרא "השלב האקטיבי של הקונפליקט", עלולה להיות אנמיה אמיתית - ייצור מופחת של כדוריות דם אדומות. זהו השלב בו ההשפעה הדומיננטית בגוף היא של מערכת העצבים הסימפתטית.
אם הקונפליקט של יע"ע חזק מאד, תהליך דלדול העצם יכול להיות מהיר ובמקרים מסויימים הוא עלול להגיע ממצב של עצם תקינה למצב של אוסטיאופורוזיס תוך כשבועיים.
כאמור, ככל שהקונפליקט אינטנסיבי יותר וממושך יותר, כך רמת דלדול העצמות תהיה חמורה יותר.
ברגע שנפתר הקונפליקט או עברה השפעת הטראומה נפסק תהליך פרוק תאי העצם ומתחיל שלב הריפוי הכולל תהליך בניה מחדש של העצם או העצמות שנפגעו. ה"שחקנים" העיקריים בתהליך שיקום העצם הם חיידקים וכן תאי דם לא בשלים (בתחילה לויקוציטים ואח"כ גם אריתרוציטים) המיוצרים בכמויות גדולות ע"י מח העצם. תאים אלה אינם מסוגלים להתחלק ולהתרבות בעצמם ולכן הם אינם יכולים להיות תאים סרטניים. תאים אלה מתפרקים בקלות ע"י הכבד וכל כמות עודפת שלהם מסולקת מחוץ לגוף תוך מספר ימים. מח העצם משתקם גם הוא וייצור כדוריות הדם התקינות מכל הסוגים חוזר לרמתו הרגילה.
במשך כל שלב הריפוי נמצא החולה תחת השפעה של מערכת העצבים הפאראסימפתטית. זה גורם בין היתר להרחבה משמעותית (לפעמים עד פי 5-4 מהרגיל) של כלי הדם וצינורות הלימפה. הנפח העודף של צינורות הדם מתמלא ע"י סרום (נסיוב) הדם. המספר האמיתי של תאי הדם הרגילים המיוצרים במח העצמות נשאר נורמלי, אך מכיון שנפח הנוזל בצינורות הדם גדל מאד יראו בבדיקת דם רגילה כאילו יש מחסור בכל סוגי תאי הדם.
בתחילת שלב הריפוי יש מחסור אמיתי בטסיות (טרומבוציטים - תאי דם החיוניים לצורך תהליך קרישת הדם במקרה הצורך) ולכן יש בשלב זה סיכון מוגבר לדימומים פנימיים וחיצוניים. סכנת הדימומים קיימת גם בהמשך שלב הריפוי מאחר והריכוז היחסי של הטסיות בנוזל הדם המורחב הוא נמוך מהרגיל.
התהליך הטבעי התקין של שיקום העצם עשוי גם לכלול עיבוי של השכבה החיצונית של העצם מתחת לפריוסטאום (מעטה העור העוטף את העצם), וזה עשוי להתפרש ע"י הרופאים כגידול סרטני - אוסטאוסרקומה.
גידולה מחדש של העצם גורם למתיחת הפריוסטאום וזהו השלב הקריטי ביותר מבחינת האפשרות להופעתם של שברים ספונטניים.
כאשר מושלם תהליך שיקומה של העצם מסולקים אל מחוץ לגוף כל תאי הדם הלא בשלים שנשארו, כלי הדם חוזרים לנפח הרגיל שלהם וכל מערכת הדם חוזרת לתפקוד רגיל.
תהליך שיקום העצם עשוי להימשך חודשים רבים והוא עלול להיות רצוף בעצירות ונסיגות, אם חוזרת מדי פעם השפעת הקונפליקט המקורי או קונפליקט חדש הקשור ביע"ע.
אבחונים רפואיים:
א. בשלב האקטיבי של הקונפליקט (כל עוד אנחנו תחת השפעה אקטיבית של הקונפליקט/טראומה):
- אוסטיאופורוזיס - אם בדיקת צפיפות העצם נעשתה על אותה עצם או עצמות שנפגעו.
- אנמיה
- אפשרות לרמה גבוהה של סידן בדם
- אפשרות לרמה גבוהה של סידן בשתן
ב. בשלב הריפוי - שלב שיקום העצם:
- בתחילת שלב הריפוי: אנמיה (מיעוט תאי דם אדומים), לויקופניה (מיעוט תאי דם לבנים) ותרומבופניה (מיעוט טסיות). זוהי אבחנה שהיא בד"כ מוטעית, בגלל התרחבות כלי הדם כפי שהוסבר למעלה.
- בהמשך: עליה חדה במספר תאי דם לבנים לא בשלים. מבחינת התפיסה הרפואית המקובלת זהו סימן ללויקמיה.
- אם תהליך הריפוי הטבעי נמשך ללא הפרעות, תתגלה בהמשך עליה חדה גם של תאי דם אדומים לא בשלים ("הלויקמיה מחריפה" כביכול).
- תיתכן הגדלה של הטחול
- תיתכן הגדלה של הכבד
סימפטומים אפשריים:
א. בשלב האקטיבי של הקונפליקט צפויים להופיע הסימפטומים הרגילים שקשורים להשפעת טראומה או קונפליקט:
- חוסר שקט. משהו מטריד מאד את האדם.
- ירידה בתיאבון
- קשיי הירדמות ושינה
- קור בכפות הידים והרגלים
- עייפות רבה
- יש תיאבון טוב ואין בעיות הירדמות ושינה
- תחושה של מחלה, חולשה, לא מרגישים טוב. ייתכן חום
- ייתכנו גם סימפטומים זמניים הקשורים לתהליכים הקורים במקביל במוח כמו כאבי-ראש, סחרחורות, בחילות
- כאבים חזקים מאד כתוצאה מהתמתחות הפריוסטאום, בעקבות גדילתה מחדש של העצם
- אפשרות להופעת דלקת פרקים - כאשר הפגיעה בעצם היתה קרוב למפרק אחד או יותר.
- אפשרות לפריצות דיסק - כאשר הפגיעה היתה בעמוד השדרה.
מדוע האוסטיאופורוזיס נפוץ יותר אצל נשים בגיל המעבר ולאחריו?
התהליכים שעוברות נשים בגיל המעבר ולאחריו גורמים לרבות מהן להרגיש פחות יפות, פחות מושכות, פחות סקסיות, פחות נחוצות. במקרים רבים זהו גם הגיל בו הילדים גדלו ועוזבים את הבית, וחלק מהנשים עלולות להרגיש שכבר אין צורך ממשי בהן. אצל רבות יש ירידה (לפחות זמנית) בדימוי העצמי ובתחושת הערך העצמי. ככל שתחושה זו של ירידה בערך העצמי חזקה יותר, כך תהליך דלדול העצמות יהיה חזק יותר.
האסטרוגן גורם לכך שלאישה יהיה מראה צעיר יותר ושהיא תהיה מושכת יותר. נשים אשר מקבלות טיפול הורמונלי חליפי, חוזרות להיראות ולהרגיש כמו לפני גיל המעבר, הדימוי העצמי משתפר, ולכן גם דלדול העצמות פוחת או נעצר. אך הטיפול ההורמונלי החליפי אינו מומלץ כיום לאחר שהסתבר שהוא גורם לבעיות ותופעות לוואי שונות.
מדוע האוסטיאופורוזיס הופך למחלה כרונית?
לפי ההבנות של הרפואה החדשה, תהליך דלדול העצם אינו מחוייב המציאות, וגם כאשר יש כבר אוסטיאופורוזיס, אפשר לגרום לכך שהעצם תתחזק ותשתקם מעצמה באופן טבעי, בכל גיל.
הבעיה היא שרב החולים אינם מודעים לגורמים הרגשיים של המחלה ולכן הם לא מתמודדים עם גורמים אלה. התוצאה היא התנדנדות בין מצב של השפעה אקטיבית של הקונפליקט (או טריגרים שונים שמעוררים את השפעת הקונפליקט) לבין שלב ריפוי שלא הושלם וחו"ח. כך קורה שהאוסטיאופורוזיס מתקדם לאורך השנים במקום להתרפא. במקרים מסויימים תהליך זה גורם להיווצרות גיבנת, עקמת, עיוותים באצבעות הידיים ועוד.
מאחר שרב האנשים לא יודעים ולא מודעים לקשר בין קונפליקט של יע"ע לתהליך דלדול העצמות, הם לא עושים תהליך מודע שמטרתו היא להתגבר על הטראומה או הקונפליקט שגרמו לירידה החריפה בדימוי העצמי או בתחושת הערך העצמי.
משמעותו של תהליך כזה היא קודם כל לפתור את הקונפליקט, אח"כ ללמוד כיצד לא לתת לו לחזור ולהשפיע עלינו, או למזער ככל האפשר את השפעותיו. זהו למעשה תהליך של התפתחות אישית במידה מסויימת ושל חיזוק תחושת הערך העצמי. תהליך זה אינו קל והוא דורש במקרים רבים לעשות שינויים בהרגלי החיים, שינוי בעיסוק, התחלה של דברים חדשים, מציאת מטרות חדשות ומשמעויות חדשות ולפעמים אפילו שינויים בתפיסת העולם.
ככל שתחושת הערך העצמי האמיתי עולה ומתחזקת (ואין הכוונה כאן ל"ניפוח" האגו), כך צפוי ששיקום העצמות יהיה מהיר יותר.
בדיקת צפיפות עצם
תהליך דלדול העצם אינו תהליך רציף, והוא משתנה בהתאם להשפעת הקונפליקט של יע"ע על החולה. בדיקת צפיפות עצם מראה את מצב העצמות ביום הבדיקה, וע"י השוואת התוצאות לבדיקה הקודמת ניתן לראות את המגמה הכללית לאורך זמן. אך בדיקה זו אינה אומרת אם עכשיו (ביום הבדיקה) מתרחש בנו תהליך של דלדול עצם, בניית עצם או ללא שינוי.
צפיפות העצם נמדדת בדרך כלל בזרוע, בעמוד השדרה ובצוואר הירך. כפי שהוסבר למעלה, תהליך של דלדול עצמות עשוי להיות מקומי בלבד, כך שיתכן מצב בו יש דלדול עצמות במקומות אחרים, אך הבדיקה לא תמצא כל בעיה.
ישנה בדיקת מעבדה פשוטה אשר יכולה להראות לנו אם אכן מתרחש כעת תהליך של "בריחת סידן". זוהי בדיקת שתן בה אוספים את כל השתן במשך 24 שעות ובמעבדה בודקים את הכמות המוחלטת של הסידן בשתן.
לפי חלק מהמחקרים גוף האדם יכול לספוח בממוצע 150-200 מ"ג סידן ביום מהמזון.
ברפואה הרגילה מקובל כיום לחשוב שרמת סידן תקינה בשתן ביממה נעה בין 1 ל-4 מ"ג סידן לכל 1 ק"ג משקל. כלומר, אצל אדם השוקל 80 ק"ג, הרמה התקינה של סידן המופרש בשתן במשך יממה היא בין 80 ל-320 מ"ג.
לפי הגישה המחמירה יותר (האומרת שאדם יכול לספוח מכסימום 200 מ"ג סידן ביום), אדם כזה השוקל 80 ק"ג אשר מצאו אצלו כמות של יותר מ-200 מ"ג סידן בשתן, מאבד למעשה יותר סידן מאשר הוא מקבל.
לפי הגישה הגמישה יותר, רק כאשר כמות הסידן בשתן תהיה מעל 320 מ"ג, יפורשו התוצאות כמצב של "בריחת סידן".
דלקת מפרקים
דלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis) היא ביטוי לתהליך ריפוי ושיקום של העצם, באותם מקרים בהם דלדול העצם קרה קרוב למפרק מסויים או מספר מפרקים. כאשר מתרחש תהליך של שיקום העצם מתרחבת העצם קצת והתרחבות זו מותחת את הפריוסטאום (שכבת העור העוטפת את העצם). מתיחה זו של הפריוסטאום היא בד"כ מקור הכאבים.
שיגדון (Gout) היא דלקת מפרקים הקורית כאשר מתרחש באותו זמן גם תהליך של אצירת נוזלים בגוף כתוצאה מפגיעה באבוביות הכליה. תהליך זה גורם לעליה ברמת חומצת שתן בדם וגבישים של חומצת השתן עלולים להצטבר במפרקים.
(מידע מפורט יותר על דלקות מפרקים ניתן למצוא במאמר נפרד על נושא זה).
המלצות טיפוליות:
הטיפול העיקרי הוא המודעות של החולה לגורמי המחלה ועבודה פנימית שלו לגלות מה גרם לתחושת יע"ע, ומהם הטריגרים שעלולים להפעיל שוב תחושה זו. חשוב שהחולה ילמד את עצמו בעזרת עבודה של מודעות כיצד לא לאפשר לאותם טריגרים להשפיע עליו שוב, או לפחות להקטין את השפעתם ככל האפשר. אם משהו גורם למתרפא שוב לתחושה חזקה של יע"ע זה עוצר או מעכב את תהליך הריפוי ועלול לגרום לו להתארך מאד.
המלצות כלליות נוספות לטיפול:
מאמר זה מוגש כמידע בלבד וההמלצות שבו אינן מהוות התוויות רפואיות. הכותב אינו רופא ובכל מקרה יש להיוועץ ברופא מוסמך.
מקורות:
http://www.learninggnm.com/documents/sbs-bonecancer.html
http://www.learninggnm.com/documents/osteoporosisarticle.html
Scientific Chart of GNM. 2007, ISBN: 978-84-96127-29-6
GNM Seminar One
The Osteoporosis Solution, by Carl Germano, ISBN: 1-57566-391-0
Conquering Pain, by Peter Kulish,
ד"ר לרפואה אלטרנטיבית, מרצה ומטפל ברפואה משלימה.מתמחה בייעוץ וטיפול תומך בחולי סרטן ומחלות אחרות.משלב את הידע של הרפואה החדשה עם רפואה פונקציונלית, קינסיולוגיה, תזונה ותוספים, מגנטותרפיה, הילינג, תרמוגרפיה ועבודה המשלבת גוף ונפש.מידע על הרפואה החדשה באתר: www.healthychoice21.comאתר תרמוגרפיה: http://www.thermomed.bizאימייל: [email protected]טל': 04-6619118