לא כל מה שנוצץ הוא זהב יהיה עוד כותרת מעוררת השראה לספר המחייב הזה של אליסטר מקלין. מקלין לוקח אותנו ברחובות אמסטרדם, שם המראה החיצוני מטעה ומסתיר באותה מידה שהוא חושף מציאות מלוכלכת שהיא של אלימות והתעללות בסמים שבה דמויות מכובדות לכאורה הן הכל מלבד אידיאליות.

בעוד שנקודת המבט שלה על אמסטרדם עשויה להיות מעט מיושנת כפי שפורסמה עוד בשנת 1969, עם זאת, פשע ושימוש בסמים נותרים דאגות דוחקות אפילו מנקודת מבט עכשווית תמלול הרצאות.

העלילה מתמקדת די ישירה כפי שהיא מתרכזת במומחה לסמים של האינטרפול, פול שרמן, שמגיע במשימה כלשהי לאמסטרדם. מהי המשימה הזו בדיוק אף פעם לא מתברר לגמרי, אם כי כמה קטעים מלאי אקשן מאוחר יותר הוא מגלה כמה פושעים העוסקים בסחר בסמים. אנו חושדים כי חברו ג'יימס דוקלוס שנהרג בצורה הכי לא נוחה בהתחלה הוא איכשהו חלק בלתי נפרד מכל המשימה הזו, שכן היה לו מידע למסור לשרמן, מה ששוב, באופן הכי לא נוח, הוא לא יכל שכן הוא נפטר ממנו לפני שהצליח עשה כך.

עם זאת, אנו מקבלים פרספקטיבה על כמה דמויות כמו הכומר גודבודי או השוטר ואן גלדר, שלמרות שהם לכאורה מכובדים הם למעשה פושעים. ה'גיבור' שרמן אם אפשר לקרוא לו, הוא דמות די מיואש ודי מגושם כמו הטנק ממלחמת העולם השנייה שעל שמו הוא נקרא. אולם יש לו את הסגולה שהוא מסוגל לרמות את המוות פעם אחר פעם. שותפותיו כמו מגי שמחוללת אל מותה אינם ברי מזל. אחרי שאמרתי את זה, לא ממש הצלחתי לראות את הטעם בכך ששתי נשים מלווה את שרמן במה שברור שהיא משימה מסוכנת, גם אם לא תמיד ברור מה בדיוק המשימה הזו אמורה להיות. יש גם כמה מקרי מוות לכאורה חסרי טעם בדרך מלבד זה של מגי, ולא הצלחתי להבין מה בדיוק הטעם בכך שכל כך הרבה אנשים יפוג, למרות שאומרים להם בצורה די נוחה בדרך שזה נובע מ"חוסר היעילות" של שרמן תמלול שיחה.

גם לא ברור מאוד מה בדיוק היחסים של שרמן עם שתי הנשים השותפים שלו, גם ללא ספק עובדי האינטרפול, שכן ברור שזה לא אחד של שווים ואפילו לא אחד של "ראשונים בין שווים". יש רמז לרומנטיקה שמתאים להתפתחות של שרשרת אירועים מרושעת למדי, אם כי אולי לא בלתי צפויה בהתחשב בכך שאנו מודאגים באופן ברור מסמים ופשע בעיר מערבית מודרנית לכאורה. ואכן מה שמדהים ב"בובה על שרשרת" הוא כמובן שהוא אינו ספציפי לאזור וניתן באותה מידה לתמלל אותו לכל סביבה קוסמופוליטית מודרנית אחרת שבה מעורבים סמים ופשע.