בימים טרופים אלו של משבר גלובלי, בנוסף לאותם דברים שאנחנו לבטח שוכחות, כדי שנשאל עצמנו מתי לאחרונה עצרנו כדי לנשום רכות? יש כבר הבנה בסיסית אחת המשבר הוא גלובלי ומעורבים בו הצדדים כולם , נשים גברים וזעטוטים גם! כן, הטבע ממש קורא לנו הנשים להרדים את הצד הגברי שבנו ( או לפחות להאט פעולותיו).
על מנת לזהות איך הנשיות מתרחקת מאיתנו, פשוט מאד ,יש להסתכל על הכביש ולראות מה קורה שם...

יום רגיל בשבוע, אני מגיעה לחניון דחוס במרכז העיר , בחרתי לעמוד בצד להמתין בסבלנות לתורי , בעודי מחכה (מפעילה במודע את הצד הנשי) במקום לנסוע אחורה וקדימה לחפש, ליזום, החלטתי לאפשר לסבלנות לתפוס מקום בתוכי ובעודי שמחה במקום המאפשר הזה מגיחה לה נהגת ( יותר נכון" נהג") מיומנת, בסיבוב חורק תופסת מקום חנייה,שזה עתה התפנה , ניגשתי בעדינות אליה והסברתי שאני מחכה בצד בסבלנות למקום שיתפנה , כמובן, שהבנתי מיד שאין עם מי לדבר,שפת הגוף שלה היתה מאיימת מאד מה שהוסיף לכאב שלי, שהאישה בהריון כשלצידה ילד בגיל 3 המקשיב לצעקותיה ובוחן את שפת גופה.
בחרתי לשלוח לה אהבה ולהמשיך להמתין בסבלנות ותוך כדי עלו בי זכרונות ,על איך אני התנהגתי בעברי הלחוץ , לא רציתי כל כך לזכור אני מניחה שנזכרתי בצד הגברי אצלי שפעל מתוכי כל כך הרבה שנים באופן דומה או שונה (אפרט בהמשך) ושסרב לקול הנשי להשמיע את קולו.

אז מה לכל זה ולמשבר גלובלי או לתרגול יוגה נשית, יוגה נשית כמושג היא מבחינתי כלי עזר לפרימת דפוסי התנהגות. היוגה עצמה היא איחוד נסתכל על הטבע ונבין אין כל התאים בגופנו כולם בלי יוצא מן הכלל מתגייסים אחד למען השני למען פעולה ולו הקטנה ביותר בגופנו, התוצאה הסופית הרמוניה.
אנחנו הנשים בעצם ההתנגדות המודעת והלא מודעת לריחוק מהמהות הנשית שלנו מהוות סכנה למהותנו, לגופנו ,חשבי על כך לרגע מהי המהות הנשית אם לא - אהבה, חמלה, קבלה, רכות, אפשור, צפייה, סבלנות....כמה מתוך החיים שלנו אנחנו לא מאפשרות לעצמנו את החיבור העמוק כל כך עם האנרגיה הנשית ?
ובכן אני מתייחסת בכבוד רב לגברים בלעדיהם לא נדע עד כמה אנחנו נשים, בחקירה האישית שלי עיבוד מחדש של הצד הנשי גיליתי שזהו עוד פרט הנמצא בתחום האחריות שלי, אם חלילה איבדתי את הזהות הנשית שלי, זה שלקחתי על עצמי עוד משימות ועוד קצת שליטה ועוד קצת להוכיח(לעצמי או לסביבה ) שאני יכולה, שאני טובה שאני מצויינת, אני גם לא שוכחת שתמיד יש דוגמא נהדרת שם בתוכי : אימי שתחייה.
וברבות הימים נוכחתי לדעת שאני רחוקה מכך , פתאום אני שומעת את קולי בטונים, שלאוזן שלי היה גבוה מהלהכיל , פתאום אני חותכת בכביש וממהרת , לא מסתכלת , כמו סוס במרוץ דוהרת לאן ?

להשיג עוד תענוג עוד סיפוק עוד מימושעל לנשום בוודאי ובוודאי לא "שמעתי" ובטח ובטח לא על נשימה ה"משמיעה "קול נשי, זה שנמצא עמוק בתוכנו.
מליון סיבות טובות ולא טובות , ילדים בגיל ההתבגרות בן זוג רך יותר ממני ?אז איפוא האיזון , היכן כל היופי הנשי והעוצמה השקטה איזה מזל שיש בלוטת אדרנל שמהבהבת, איזה מזל שיש גיל 30 מיד אח"כ 40 ,(לא להתייאש גם גיל המעבר הוא לאלה ש"עוד לא עבר להן)

איזה מזל בכלל שיש משבר גלובלי או אישי, כי אז ליוגה יש מקום בחיים של כל אחת ואחת מאיתנו!(ואולי לא)
היוגה במובן איחוד, היוגה במובן של לעצור ולהבין ,שחוסר האיזון הוא במקור אצלנו באי חיבור לעומק הנשי שבתוך כל אחת ואחת מאיתנו, המקום היותר עמוק של להודות ביני לבין עצמי, אולי הלכתי לאיבוד אי שם בדרך בנסיון לרצות את כולם בניסיון להוכיח איזה סופרוומן אני יכולה להיות?
אני מזמינה אתכן הנשים להתחבט עם השאלה במהלך התרגול.
היום בהוראה שלי אני מרגישה את הרוך שעובר בתדר הפנימי מתוכי ואלי , את הנשים עצמן שכל כך צמאות ורגישות לקול הרך והשקט שזורם מעומק נשמתי תוך הרפיית מאמץ.
אני חווה את הנשים המתרגלות סביבי וכולי מתמלאת באור לאור הנוכחות הנשית שלהן , הרצון להקשיב לקולן הפנימי הרצון להתייחס באופן מודע למפרק הירך, לאגן, למסר של המחזור החודשי , התבונה הפנימית העמוקה שמתפתחת בעצם ההקשבה לצד העמוק החבויי, שאולי היה עד עכשיו רק כלי למילוי הוראות יצרן.
הגילוי , איזה רוך יש בגוף הנשי כשההתייחסות אליו באה ממקום של אהבה עצמית, חיבור, כמה פליאה והתפעלות ממחשבת הבריאה.

ימים שונים על פני החודש, המודעות לשינוי הקבוע , שאנו הנשים חוות יום לתרגול אינטנסיבי, יום תרגול רך ,דמעה, הצפה רגשית ,אהבה ,מוטיבציה ,חוויית הצלחה לנשום הכל לנשימה אחת, שפת אחת, נשיות
לא קל לנו הנשים , כאישה, הדרך אל היוגה רצופה נגיעות בנשיות הרכה , אמהות ללא גבולות , לצד הזנחה ,רפיון , מאמץ , רצונות סותרים.החיפוש אחרי זמן קצוב של שקט ביני לביני הוביל אותי לרצות לנשום, להוביל לחיפוש אחר משהו שאולי אבד במהלך השנים, אני שמחה שלא ויתרתי.
הריחוק ממנו נוצר מעצם המרדף היומיומי לספק רצונות של ילדי , בן הזוג , חברי , עבודתי, אימי, בלשון המעטה , הסביבה שלי כל חיינו מטבענו נברח מסבל ונרצה להשיג מקסימום תענוג , אז נכון טבע האדם לרצות לקבל, מה רע בלרצות לקבל קצת שקט? ממש אין רע , להפך אז יש את הקול פנימי שצץ אי שם מעומק האגן.
אז אלו חלק מהכלים המשרתים אותי מתוך היוגה בנשימה נשית:

בחרתי לעצור את המרוץ בעזרת ארגז כלים , הוא שם עבורי כשאני זקוקה לו.
נשימה(אודג'אי) היא אצלי די על אוטומט - לפעמים מתחילה כבר בדרך לשטיפת הפנים בבוקר ממשיכה תוך חיפוש הנעליים של בני היקר ועוד בהסעות בדרך לביה"ס. בפקק בדרך אל ...יש את איסוף המולהבהנדה

כן לא רק להטעין את הסלולרי , להטעין את האגן המקור שלי לחיבור גוף נפש , לטעון את האנרגיה הנשית את הרכות, טרם הפיכתי לעוד נהגת על הכביש שמדחיקה את מהותה.
גיליתי שיש בי כל כך הרבה עצמה (לא כח) ברוך הנשי המיוחד, למדתי להתייחס לכל יום במחזור החודשי בפליאה, למשל ליום ה14(אצלי הביוץ) יום נהדר לפגישות לתקשורת מעולה , כמובן, שביום זה אפשר לבקש על הדרך מבן הזוג באופן "יוצא מן הכלל", לחפש את הנעליים של הבנים להכין ארוחת בוקר ואפילו להזמין אותו לנשום אודגאי (זה עובד) , אין כל הבדל בינך לבינו באותו יום, הצד הנשי שלו בפעולה גם

אגב יציבות נינוחה אפשר להשיג בעוד המון תנוחות בחיים.
אז.... באה השפה, שפת היוגה לעזר, תודתי למורים שלי לנשיות כל אחת ואחד בדרכו המיוחדת : אימי , שלושת בני, בן זוגי, מורותי היקרות(ציפי נגב ומירה ארצי פדן ).
יוגה בהריון, ביקראם יוגה, פראנה יוגה

שפת היוגה המאגדת הכל למילון רחב , מילים שיוצרות מציאות.
עינת הדר – מלכה ממן
מורה ליוגה נשית ואינטגרטיבית