מה מטריד אתכם בהתבוננות בצמד התמונות הללו??

מה גורם לכם להתמקד דווקא בתמונה אחת??

בשתיהן מופיע אותו סידור השולחנות באופן מדורג וחביב.

בשמאלית – מתחתי קו המפריד באופן ויזואלי את התמונה ל- 2 חלקים זהים.

באחרת – מתחתי את הקו לאורך מסמרי החיבור של רצפת העץ עליה סדורים השולחנות.

כך זה עובד אצל בני האדם  – העין האנושית מחפשת את "הסדר" את "ההתאמה", את "השוויון", כל דבר שיגרום לנו לביטחון ואמונה בתגובה המיידית והאוטומאטית שלנו.

למעשה כל החושים שלנו מאורגנים כך שיוכלו לתת לנו "תמונה" מדויקת של המצב בו אנו מצויים בכל רגע נתון. החושים שלנו הם חלק מהמרכיבים הנדרשים לנו לפיתוח דימוי עצמי חיובי, מקדם ושיתרום לפיתוח האישי שלנו.

איפה אנחנו נפגשים ב- א-סימטריה בגופינו, במערכות שלנו?

יש לנו צד ימין וצד שמאל, יש לנו חלק קדמי וחלק אחורי, חלק עליון וחלק תחתון ויש לנו זוגות איברים שלעיתים אינם סימטריים הן במיקומם המדויק בגופנו ו-הן בתפקוד שלהם. האיברים הפנימיים ממוקמים באופן מורכב ומרתק בתוך החללים הפנימיים, אך אינם סימטריים, השרירים השונים שלנו ועוד.

יש לכולנו צד מועדף לתפקוד הפונקציונאלי – כתיבה, יד דומיננטית, צד עליו נרדמים, הצד הפעיל יותר בלעיסה ועוד...

עיניים – עין אחת תמיד קטנה במעט מהאחרת. אחת רואה טוב יותר מהשנייה.
אוזניים – לא תמיד זהות בצורה ובמיקום. לעיתים קיים הבדל באיכות השמיעה.
נחיריים – לא תמיד זהים בצורתם. מתקיימת דרכם כניסת אויר שונה בזמנים שונים של היממה.
לסתות – הלסת העליונה היא חלק מהגולגולת והלסת התחתונה מנותקת ממנה.
ידיים – הבדל קטן באורך ובגודל כף יד אחת, יד דומיננטית.
רגליים – רגל השענות לעומת רגל פועלת ועוד...

ד"ר משה פלדנקרייז עוסק רבות בדימוי עצמי. הוא כתב על כך ודיבר על כך ברבים מאוד מהשיעורים ומההרצאות שהעביר. הוא טוען שדמות עצמנו מורכבת מארבעה חלקים שונים הלוקחים תמיד חלק בכל פעולה: תחושה, הרגשה, מחשבה ותנועה וכולם כאחד מתקיימים במצב שבו אנו ערים.

תחושה: ריח, מישוש, ראיה, שמיעה וטעם ואליהם הוא מצרף את החוש הקינסתטי – התמצאות במרחב, הזמן והקצב.

תחושה: ריח, מישוש, ראיה, שמיעה וטעם ואליהם הוא מצרף את החוש הקינסתטי – התמצאות במרחב, הזמן והקצב.

הרגשה: מלבד הרגשות השכיחים; שמחה, עצב, כעס, גם הרגשת ערך עצמי, נחיתות, דיכאון, שאפתנות, חוסר סובלנות, רגישות מוגברת ועוד.

מחשבה: הפונקציות השכליות כגון: הבחנה וניגוד בין ימין ושמאל, טוב ורע, נכון ולא נכון. הבנה ויכולת ההבנה, מיון, הבחנה בסדרים, לדעת מה חשים ומרגישים, לזכור ועוד.

תנועה: בזו יש לכלול את כל שינויי המצב והיחס של האברים בזמן ובמרחב, כלומר גם הנשימה, האכילה, השתייה והדיבור, פעימות הלב, מחזור הדם, העיכול ועוד.

ד"ר משה פלדנקרייז מונה תשע סיבות לטובת השימוש בתנועה כאמצעי ללמידה מחדש:

1. מערכת העצבים בעיקרה עוסקת בתנועה.
2. קל יותר להבחין באיכות התנועה.
3. ניסיוננו בתנועה גדול יותר.
4. יכולת התנועה חשובה לעיצוב ערך עצמי.
5. כל פעילות שרירית היא תנועה.
6. התנועה משקפת את הנעשה במערכת העצבים.
7. התנועה היא יסוד התודעה.
8. הנשימה היא תודעה.
9. בהעלם תנועה נשמט הבסיס למחשבה ולתחושה.

שיעורים רבים בשיטת פלדנקרייז עוסקים בתנועה השונה המתקיימת באיברים "הכפולים". בתנועה השונה, בתחושה השונה וביכולת שלנו, המורים, להנחות את התלמידים במהלך השיעור ליצור התאמות ביכולות התנועה.

שיעורים רבים בקבוצה = מודעות באמצעות תנועה  = ATM - Awareness Through Movement,  בשיטת פלדנקרייז מתחילים בסקירה כללית של הגוף. לאורכו. לרוחבו. בנפחים שלו.

אחר כך מתבקשים התלמידים לשכב על צד אחד ולבצע מהלך כל שהוא.

את המהלך מבצע כל תלמיד על פי יכולתו. המורה מפנה את תשומת לב התלמידים לאיכות ביצוע הפעולה, לתחושה באזורים שונים תוך ביצוע מהלך התנועה, מה משתנה בגוף בין תנועה לתנועה והיכן.

אחרי מספר חזרות על המהלך התלמידים מתבקשים לשוב ולשכב על הגב או בשפת הפלדנקרייז "לנוח".

אחר כך מחליפים את צד השכיבה.

ממשיכים במהלך דומה או זהה.

ושוב באים לשכיבה על הגב – לנקודת ה"ניוטרל" ממנה התחלנו ואליה נוכל להמשיך להתייחס בכל פעם מחדש.

כך על פי השלבים השונים של השיעור. כשבסיומו – בפעם האחרונה שנשכבים על הגב ושוב עורכים סקירה כללית של הגוף – כל חלק בגופינו "מדווח לנו" על תחושה שונה בתכלית השוני מן ההתחלה.

במילה "מנוחה" בה נעשה שימוש רב בשיטת פלדנקרייז טמון הפרדוקס.

לנו – אנשי הפלדנקרייז ברורה המנוחה כמקום וזמן להתחיל לפענח ולהבין את ההבדל שחל כתוצאה מהפעולה על צד אחד.

האם ההשפעה נוגעת באותו הצד?

האם ההשפעה באותו הצד לכל האורך?

האם האיברים הקרובים משתתפים בחוויית השוני או גם האיברים הרחוקים?

האם השתנתה איכות הנשימה?

ואם באתי לשיעור היום עם כאב מסוים – האם חל שינוי בעצמת הכאב?

אין סוף לשאלות אליהן ניתן להתייחס בזמן המנוחה  בעוד שאנשים בציבור הרחב נוטים להציג את זמן המנוחה באופן של "...שיטת תנועה לזקנים. כל הזמן ישנים שם"....

בחזון שלי – יבינו הספקנים כי ברגעים של מנוחה לאחר ביצוע מהלכים מונחים, תוך הפניית שימת הלב לאזורים השונים, מגיעה תובנה גדולה מאוד של הבדל בין חלקי הגוף והצדדים השונים. חוויות של תלמידיי מגלות לי כי אין אדם אחד דומה בתחושותיו לאחר. אין אדם זהה לחברו בתחושותיו ובפענוחן.

ואם "נוריד את התיאוריה למגרש" וניקח את כל הרעיונות שהעליתי על חוסר הסימטריה הבסיסי שלנו והטיעונים שהבאתי לכך שאנו מחפשים את הסימטריה באופן תת-הכרתי – למי אתם חושבים תתאים שיטת פלדנקרייז?

ובכן קוראים יקרים – שיטת פלדנקרייז היא הבסיס לכל דבר שאנו עושים בכל מצב, בכל יום, בכל רגע נתון.

היא מאפשרת לנו לחזור לתנועה טבעית.

היא מאפשרת לנו לשכלל את יכולתנו התנועתית מבלי להביא אותנו להתמודד במקומות בעלי אתגר יוצא דופן – כך שכאשר נזדקק ליכולת מיוחדת היא תימצא לנו – מתוכנו.

השיטה נמצאה כיעילה במיוחד לקטנים וגדולים.

לתינוקות בכל שלבי ההתפתחות ובעיקר לתינוקות שמתקשים לעבור את אבני הדרך ההתפתחותיות, לילדי גנים ובית ספר, לבני נוער, לנערות הסובלות מעקמת, לאנשים אחרי ניתוחים, לאנשים הסובלים מכאבי גב ולכל אדם המבקש לשפר את איכות חייו.

אני ממליצה להצטרף לשיעור אחד בשבוע בקבוצת פלדנקרייז קבועה.

אני ממליצה לחפש את המורה המתאים לכם,  שקולו נעים לאוזניכם,  שהמילים בהן הוא משתמש מדברות אליכם.

לסיום – בואו הצטרפו אלי לתרגיל קצר שיאפשר לכם לחוות בהתנסות אישית את חוויית ה-א-סימטריה.

• התרגיל מזמין לתרגל את צד ימין. אם הצד המועדף עליכם הוא שמאל – בצעו את התרגיל כפי שיהיה לכם נוח.

חלצו נעליים. ובואו להתיישב בקדמת הכיסא באופן בו שתי כפות הרגליים שלכם תהיינה מונחות ישרות על גבי הרצפה או השטיח.

הבחינו שראשכם מונח באופן נוח מעל עמוד השדרה ושאתם יושבים על שתי עצמות המושב. הידיים יכולות להיות מונחות באופן חופשי על גבי הירכיים, כשהכפות מופנות כלפי מעלה והאצבעות רכות.
התבוננו קדימה.

ועתה – תנו לאוזן הימנית שלכם להתקרב לכיוון הכתף הימנית. שימו לב, כי ההנחיה היא "לכיוון". בצעו את התנועה באופן קל ונוח ורך, ביחד עם הוצאת האוויר מהראות. העיניים ממשיכות להביט ישר. האף פונה קדימה. חזרו על התנועה 5 פעמים. ועצרו לרגע.

שובו לתנוחת המוצא בישיבה. שוב העיניים פונות קדימה. כך גם האף. ועתה תנו לכתף הימנית שלכם להתקרב לכיוון האוזן הימנית. חזרו גם כאן על הפעולה 5 פעמים, באופן שיהיה משולב עם הנשיפה. ועצרו לרגע.

שובו לתנוחת המוצא, (ישיבה, עיניים, אף) ועתה אפשרו לאוזן הימנית ולכתף הימנית להתקרב זו לכיוונה של זו. חזרו גם כאן 5 פעמים על התנועה. השתדלו לשמור עיניים ואף קדימה. אפשרו לעצמכם לבצע את התנועה ביחד עם הוצאת אוויר. ועזבו.

עכשיו אזמין אתכם לחזור לתנוחת המוצא ולאפשר לאוזן השמאלית ולכתף השמאלית להתקרב זו לכיוונה של זו. רק לבדוק. לא להתאמץ.

מה הדבר שהכי בולט לכם בהבדל שבין הפעולה בצד השמאלי לפעולה בצד הימני??