מיקרוביוטה – מערכת העיכול – יעקב עזרא

מערכת העיכול הינה צינור ארוך המאפשר את קליטת המזון, פירוקו וספיגתו לצורך הפקת אנרגיה ובניין הגוף ופליטת פסולת המזון, שאינה דרושה לגוף, בצורת צואה. המאפיין את מערכת העיכול היא חשיפתה לחלל החיצון ומגעה הישיר עם הסביבה החיצונית כולל עם מיקרואורגניזם (פרוקריוטים) בעוד שמרבית האיברים בגופנו הינם סטריליים.

הדעה המקובלת לגבי המיקרו פלורה של המעי הייתה שהמערכת מכילה רק כ-200-300 זני חיידקים בלבד ושתפקידם בשמירת השווי משקל הינו מוגבל.

הממצאים בבדיקות המיקרוביולוגיות הדגימו שמערכת העיכול מאוכלסת בצפיפות ע"י 10 בחזקת 14 מיקרואורגנזים, המהווים ביומסה של ק"ג וחצי (60% מהמסה היבשה של הצואה), אשר משולבים בפעילות מטבולית ואימונית יותר מאשר האיבר המטבולי החשוב בגופנו-הכבד. מערכת זו קרויה כיום מיקרוביוטה.

מרבית המיקרואורגניזם ממוקמים בעיקר לאורך המעי הגס ובחלק הדיסטאלי של המעי הדק, אבל ניתן לזהות מיקרואורגניזם לאורך כל המעי.

תפקיד המיקרוביוטה

הגישה המטגנומית לימדה אותנו לא רק לגבי המגוון הגדול של המיקרואורגניזם שמאכלסים את המיקרוביוטה, אלא גם לגבי הפוטנציאל הגדול התפקודי של איבר זה שכולל את משק האנרגיה, יצירת וויטמינים (ביוטין, ויטמין K ופולאט), פירוק מלחי מרה ועידוד ספיגה של ברזל, סידן ומגנזיום. השימוש בבדיקת ההרכב הגנטי של המיקרואורגניזם מכונה כיום "מערכת מטבולית" ומבוססת על יצירת קשר בין פוטנציאל מטבולי לשינויים הנצפים בהרכב הגנטי של המיקרואורגניזם בעקבות הופעת השינויים המטבוליים.

המודל החשוב לבדוק תפקיד מטבולי של מיקרוביוטה הוא מודל של עכברים, שגדלו בתנאים ללא חיידקים. עכברים אלו, ללא גירוי חיידקי במעי, מגיעים למשקל גוף נמוך לעומת אותם העכברים שגדלו בתנאים נורמאליים בסביבה עם מיקרופלורה תקינה. העובדה שלחיידקי המעי יש חשיבות גדולה בניצול משק האנרגיה במעי הגס והממצא שלחיידקי המעי באנשים שמנים יש יכולת לנצל את האנרגיה מהתזונה ביעילות יתר לעומת חיידקי המעי, ברזים, הביאה את החוקרים לבדוק את הרכב החיידקים גם במצבים מטבוליים שונים כמו: סוכרת, כבד שומני ואטרוסקלרוזיס. מסקנתם הייתה של מיקרוביוטה יש חשיבות גדולה במשק האנרגיה. החיידקים מספקים את האנרגיה הנדרשת לקיומם ולפעילות של תאי רירית המעי הגס (קולונוציטים) ע"י פירוק ותסיסה של פחמימות מורכבות שאינן נספגות ואינן מתפרקות במערכת העיכול שלנו (כמו:עמילן, גליקאן, פוליסכרידים).התוצרים הסופיים של פירוק זה הוא ספקטרום רחב של חומצות אורגניות ובעיקר חומצות שומן קצרות כמו בוטיראט, סוקסינאט ופרופריונאט, המספקות כ- 5%-15 מהאנרגיה היומית שלנו. לחומצות השומן הקצרות הנוצרות מפירוק הפחמימות המורכבות יש תפקיד גם בהתפתחות, גדילה והתמיינות של תאי המעי. לאפיתל המכסה את מערכת העיכול שטח של למעלה מ- 300-400 מטר רבוע והוא מהווה את המגע הראשוני בין המארח לסביבה. מבחינה טופולוגית חלל המעי הינו חיצוני לגוף האדם והוא מאוכלס בצפיפות ע"י אנטיגנים זרים ומיקרואורגניזם רבים.

מערכת ההגנה של הגוף אמורה למנוע חדירה וזיהום ע"י מיקרואורגניזם זרים והחשוב יותר להכיר ולזהות את החיידקים הסימביוטיים החיוניים כאמור לגדילה, להתפתחות ולמטבוליזם שלנו. האפיתל מספק את קו ההגנה הראשון הן כמערכת סנסורית והן כמערכת הגנה פעילה. שכבת האפיתל מכילה מספר תאים המסוגלים לזהות ולהבדיל בין המיקרוביוטה הטבעית לבין מיקרואורגניזם פולשים כמו: תאי אפיתל ותאים ייחודים: תאי M  ותאים דנדריטים האמורים לזהות את החיידקים השונים ולהפעיל בהתאם את מערכת החיסון המולדת הלא ספציפית המפותחות במעי.

המיקרוביטה במצבי חסר ומחלה

מקובל ברפואה המודרנית לחשוב שהשיפור העיקרי בבריאות האדם במאה-מאתיים שנה אחרונות קשור בשיפור בתנאי החיים, שיפור בסניטציה ובבריאות הציבור. מאידך כיום ברור שלא כל חשיפה למיקרואורגניזם כרוכה בהכרח בהשפעה רעה ומזיקה לגופנו. כבר ב-1986 הוצעה "היפותזת ההיגיינה" הטוענת שחוסר חשיפה מספקת למיקרואורגניזם כרוכה בעליה בשכיחות של תופעות אלרגיה בגיל מבוגר, הפרעות אטופיות, מחלות אוטואימוניות, אסטמה, טרשת נפוצה ומחלות דלקתיות של המעיים. בנוסף מצטברות עדויות אפידמיולוגיות שחוסר חשיפה של המעי בגיל הצעיר לחיידקים "מוכרים" יכול לשנות את שווי המשקל של מערכת החיסון, ולכן באוכלוסיות ברמת חיים גבוהה יותר השכיחות של מחלות אלו גבוהה יותר.

לסיכום

העניין במיקרוביוטה של המעי תופס מומנטום הן קליני והן מחקרי בהבנת הפיסיולוגיה, מערכת החיסון ובפתוגנזה של מחלות כמו בפוטנציאל הטיפולי והמניעתי של מחלות שונות כמו מחלות מעי, מחלות חיסוניות והשמנה

יעקב עזרא מומחה לרפואה נטורופתית (לטיפול בתחלואות שונות, דיאטות ותזונת ספורטאים). לפגישת יעוץ בקליניקה: 0528567140 www.HealthNFit.org    www.diet2all.net