בלוטת התריס (הנקראת גם בלוטת המגן, ובאנגלית thyroid) ממוקמת בבסיס הצוואר והיא מעורבת ומשפיעה על תהליכים רבים בגוף ע"י שלושה הורמונים שהיא מפרישה. להלן רשימה חלקית של תהליכים המושפעים ע"י הורמוני בלוטת התריס:

-          ויסות קצב חילוף החומרים בכל תאי הגוף וכן ויסות חום הגוף.

-          התפתחות גופנית ושכלית תקינה אצל תינוקות וילדים, כולל השפעה על גדילת העצמות והתפתחות השרירים

-          ייצור חלבונים שונים, פירוק סוכרים ופירוק שומנים

-          קצב פעימות הלב ומהירות זרימת הדם

-          התפתחות תקינה של מערכת העצבים בעובר ובתינוק, ופעילות תקינה של מערכת העצבים אצל מבוגרים.

-          פריון ויצירת חלב אצל נשים וסדירות המחזור החודשי.

אחד ההורמונים המיוצרים בבלוטת התריס הוא קלציטונין, שתפקידו לווסת את רמת הסידן והזרחן בדם. אך בכתבה זו נדון בעיקר בשני ההורמונים האחרים שהבלוטה מייצרת, אוגרת ומפרישה והם t4 (תירוקסין) ו-t3, המכילים יוד, שהוא חיוני לתפקודם. הפרשתם של הורמונים אלה לדם מווסתת על-ידי בלוטת יותרת המוח (היפופיזה), בעזרת ההורמון tsh. ברב המקרים, כאשר רמת ה-tsh בדם תקינה, גם רמת ה-t4 ו-t3 בדם תהיה תקינה. לכן, כדי לחסוך כסף, מסתפקות קופות החולים בד"כ בבדיקה של ה-tsh בלבד. אך חשוב לדעת שישנם מקרים בהם בדיקת ה-tsh תהיה תקינה, ואילו בדיקת ה-t4 ו/או ה-t3 תהיה לא תקינה. מעבר לכך גם יתכן מצב בו יש בעיה בבלוטת התריס, אך זה עדיין לא מתבטא בבדיקות.

הבעיות בבלוטת התריס מתבטאות בשני מצבים עיקריים: תת-פעילות ופעילות יתר.

תת-פעילות של בלוטת התריס (היפו-תירואיד):

זהו מצב המתבטא במחסור בהורמונים t4 ו-t3 בדם וסובלים ממנו 5-10% מהאוכלוסיה (ואולי אף יותר). סימפטומים רבים יכולים להצביע על מצב זה. לא אצל כל אדם מופיעים כל הסימפטומים, ורבים מהם גם מתפתחים לאט, כך שלא תמיד שמים לב אליהם. להלן עיקר הסימפטומים:

-          השמנה. עליה במשקל למרות חוסר תיאבון ומיעוט אכילה. תווי פנים מתעבים.

-           עור יבש קשקשי ומעובה

-          עייפות, חולשה וחוסר אנרגיה, רצון לישון וחוסר סבלנות, המקשים על ביצוע התפקוד היומיומי.

-          איטיות במחשבה ובתפקוד. חוסר ריכוז

-           עצירות ההולכת וגוברת

-           לחץ דם נמוך. לפעמים יתכן לחץ דם גבוה

-           דיכאון

-           בעיות במחזור – אמנוריאה

-          טמפרטורת גוף נמוכה. רגישות לקור. הרגשת קור גם כאשר לאחרים חם

-          נשירת שיער, שיער גס, התפצלות השיער, וכן שבירות ציפורניים

-           אנמיה

-          ירידה בליבידו

-          עלייה ברמת הכולסטרול והטריגליצרידים בדם

-          אדישות ואיבוד עניין בסביבה, בעבודה ובכל הסובב.

-          הקול מתעבה ונעשה צרוד

-          הרגשת נימול באצבעות, הרגשת נוקשות בגפיים ובשרירים.

-          נפיחות ידיים ורגליים (לא בצקתית)

-          חולשה בשרירים וכאבי שרירים.

-          כאבי פרקים וקשיות בפרקים (עלולים לטעות במצב ולחשוב על ראומטיזם)

-          כאבי ראש בבוקר

-          פגיעה בתפקוד הכליות

-          קצב לב נמוך

-          קוצר נשימה

הגורמים לתת הפעילות של בלוטת התריס הם רבים. להלן העיקריים שבהם:

-          סטרס (בעיקר סטרס רגשי), הגורם לחוסר באספקת חשמל ומגנטיות לבלוטה.

-          מחסור מתמשך ביוד (נדיר במדינות המפותחות)

-          פלואוריד הנמצא במים.

-          מחסור בחומרי תזונה כמו חלבונים, שומנים חיוניים, ויטמינים ומינרלים שונים.

-          שתיית אלכוהול מוגזמת

-          עישון

-          קרינה

-          זיהום נגיפי (כמו זה שיש ב"מחלת הנשיקה"), או זיהום ע"י מיקרואורגניזמים אחרים

-          מחלת הָשִימוֹטוֹ (hashimoto thyroiditis), שהיא (לפי הרפואה הרגילה) דלקת אוטו-אימונית של הבלוטה, בה הגוף יוצר נוגדנים התוקפים את בלוטת התריס (פי 3 נשים סובלות ממצב זה לעומת הגברים).

-          שיבושים בתפקוד בלוטת יותרת המוח ו/או ההיפותלמוס

-          חוסר איזון בהורמונים אחרים, כולל אסטרוגן ופרוגסטרון

-          מזונות גויטרוגניים (העלולים לעכב את פעילות הבלוטה): כרוב, כרובית, ברוקלי, קולרבי, לפת, צנון, חרדל, בוטנים, צנוברים ודוחן. המזונות האלה מכילים חומרים הקרויים פרוגויטרינים המצמצמים פעילות בלוטת התריס. השפעתם השלילית על בלוטת התריס מצטמצמת מאד לאחר בישול או חימום.

-          חוסר בפעילות גופנית

-          תרופות שונות כמו תרופות להורדת כולסטרול, חוסמי בטא, כימותרפיה, תרופות סולפה, אסטרוגן וגלולות נגד הריון המפריעות לקליטת היוד, דופמין, סטרואידים ועוד.

טיפול בתת-פעילות בלוטת התריס:

א.        הטיפול המקובל ברפואה הרגילה:
כאשר ברור שהגורם הוא מחסור ביוד, נותנים למטופל תזונה מאוזנת המכילה מספיק יוד. בכל המקרים האחרים
נהוג בד"כ לתת את התרופה אלטרוקסין שהיא למעשה הורמון t4 סינטטי. ההשפעה היא בד"כ מהירה מאד, אך יש עם סוג טיפול זה מספר בעיות: מאחר ולא מטפלים כאן בשורש הבעיה, משמעות הדבר היא שהמטופל צריך יהיה לקחת את התרופה במשך כל ימי חייו. בנוסף, בעיה בבלוטת התריס הינה הרבה פעמים איתות לכך שישנן בעיות נוספות בגוף, וטיפול תרופתי כנ"ל מפריע (ולפעמים אף מונע) לגלות את מקור הבעיה או הבעיות. כמו-כן נמצא לפי אחד המחקרים שהאלטרוקסין גורם לאובדן של כ-13% מרמת הסידן בעצמות.

ב.        טיפולים לפי הרפואה ההוליסטית:
1. תזונה: במידה והגורם לבעיה הוא מחסור ביוד, יש לאכול מספיק מזונות המספקים יוד לגוף. המקור העשיר ביותר ליוד הן אצות קלפ (kelp). מקורות נוספים הם מלח ים טבעי, אצות ים אחרות, צדפים, סרטנים, שבלולים, דגי מים מלוחים כגון סרדינים, טונה, מקרלים, בקלה ועוד, וכן ירקות ופירות הגדלים במישור החוף.
מצד שני יש להמעיט באכילת מזונות המעכבים את ספיגת היוד בגוף (מזונות גיוטרוגנים) שהם: כרוב, כרובית, ברוקלי, קולרבי, לפת, צנון, חרדל, בוטנים, צנוברים ודוחן. אין כל מניעה לאכול מאכלים אלה לאחר שבושלו. יש להימנע באופן מוחלט מאכילת מלח שולחני רגיל.
2. פעילות גופנית סדירה מעוררת את הפרשת בלוטת התריס ומגבירה את רגישות הרקמות בגוף לקליטת התירוקסין. מומלץ לעסוק בכל צורה של ספורט, בהתאם למצב הגופני. הליכה היא בד"כ הדבר הנגיש ביותר  ומומלץ ללכת לפחות ארבע פעמים בשבוע חצי שעה כל פעם.
3. תוספי תזונה: התוסף העיקרי המומלץ הוא כמוסות של אצות קלפ המכילות כמויות גדולות יחסית של יוד. אסור לקחת כדורי קלפ במידה ולוקחים כדורי אלטרוקסין. כדי לעבור מטיפול בכדורי אלטרוקסין לטיפול טבעי, יש להתייעץ עם רופא או מטפל מוסמך. תוספים אחרים העשויים לעזור הם בעיקר ויטמין e, סלניום ואבץ.
במידה וגורמי הבעיה הם מיקרואורגניזמים כלשהם (וירוסים, חיידקים, פטריות, תולעים, זחלי תולעים) מומלץ לקחת תוספים טבעיים המתאימים להשמדתם של פרזיטים אלה.
4. חיוני לטפל באספקטים הרגשיים המתלווים בד"כ לבעיות בבלוטת התריס. הילינג יכול לעזור, שיחות עם חברים קרובים ובמקרה הצורך גם טיפול פסיכולוגי.
5. טיפול בעזרת מגנטים טיפוליים יכול לעזור מאד.

פעילות יתר של בלוטת התריס (היפר-תירואיד):

פעילות יתר של בלוטת התריס נפוצה הרבה פחות מאשר תת-פעילות של הבלוטה. זהו מצב המתבטא בעודף של t4 ו/או t3 בדם. קצב חילוף החומרים בכל הגוף עולה, דבר המתבטא בסימפטומים רבים שהעיקריים בהם הם:

-          עצבנות יתר

-          ירידה במשקל

-          עליה בתיאבון

-          הזעת יתר

-          נשירת שיער

-          דפיקות לב. אפשרות של "פרפור פרוזדורים"

-          דופק מהיר, ולעתים לא סדיר

-          פעילות מעיים מוגברת. שלשול

-          חוסר סבילות לחום

-          רעד שרירים, חולשת שרירים.

-          נפיחות באזור בלוטת התריס (הגדלה של בלוטת התריס – זפק, גויטר)

-          עיניים בולטות

-          נפיחות סביב העיניים, "שקיות" מתחת לעיניים, נפיחות בעפעפיים

-          הפרעות במחזור

בילדים תתכן הרטבה לילית, חוסר ריכוז וירידה בלימודים, הפרעות התנהגות, חוסר יכולת לישון וגדילה מהירה.

הגורמים העיקריים לפעילות יתר של בלוטת התריס הם:

-          נוגדנים שהגוף מייצר נגד בלוטת התריס וגורמים לבלוטה להפריש 4t יותר מהדרוש. מצב זה קרוי 'המחלה על שם גרייבס', והוא שכיח בקרב נשים הרבה יותר מאשר בקרב גברים (1:8), ויכול להופיע גם בנשים צעירות ובנערות. כ-60% או יותר מהמקרים של פעילות יתר של בלוטת התריס קשורים למחלת גרייבס. למחלת זו יש קשר קרוב במיוחד למחלת האשימוטו ובמקרים מסוימים יש ביניהן חפיפה. היא מאופיינת בחדירת לימפוציטים (תאי מערכת החיסון) לתירואיד. במחלת גרייבס זה מתבטא בהפרשת יתר של t4. במחלת האשימוטו זה מתבטא בהרס הבלוטה.

-          סטרס: מתח הוכר כגורם משפיע במחלת graves’. מרכז רגשי לא מאוזן מתבטא בפעילות יתר של הבלוטה. נמצא שמחלת גרייבס מופיעה לעיתים סמוך או בזמן מצבים של שוק רגשי האופיניים למקרי גירושין, מוות או קשיים בפרידה. המקרה השכיח המהווה מקור להתפרצות המחלה הוא במקרים של פרידה מאיימת מאדם אשר המטופל תלוי בו רגשית.

-          גויטר (הגדלה של בלוטת התריס) נגרמת אצל אנשים עם עודף פעילות רגשית. מאחר ואצל נשים הרגש פעיל יותר (בממוצע) מאשר אצל גברים, זה יכול להסביר מדוע הרבה יותר נשים סובלות מגויטר מאשר גברים.

-          דלקות בבלוטה

-          גידולים שפירים המפרישים t4.

-          עישון עלול לזרז התפתחותה של מחלת גרייבס

-          חשיפה לקדמיום וכספית

-          תרופות שונות  

-          גורמים נוספים נדירים יותר: מציאות רקמת תירואיד הפועלת ביתר בתוך סרטן השחלה, גרורה של סרטן בלוטת התריס המתחילה לפעול ביתר, שיליה המתפתחת כהריון לא נורמלי ומפרישה חומרים הגורמים למצב זה.

טיפול בפעילות יתר של בלוטת התריס:

א.        הטיפולים המקובלים ברפואה הרגילה:
1. תרופות לעיכוב פעילות וייצור היתר של הורמוני בלוטת התריס.
2. שימוש ביוד רדיו-אקטיבי הניתן עם שתיה. היוד מצטבר בבלוטה והקרינה הרדיואקטיבית גורמת להרס הבלוטה. 3. ניתוח – כריתה של חלקים מהבלוטה.
לכל הטיפולים הנ"ל ישנן תופעות לוואי, שחלקן עלולות להיות בעייתיות.
4. תזונה: להימנע מתכשירים מכילי יוד: חומרי ניגוד לבצוע צילומי רנטגן, תרופות מסוימות "נגד שיעול" או ל"הוצאת ליחה", אצות ותרופות מסוימות מחנויות טבע.

ב.        טיפולים לפי הרפואה ההוליסטית:
המטרה בטיפול ההוליסטי היא להחזיר את הבלוטה למצב של תפקוד מאוזן ע"י מניעה או הפחתה של גורמי המחלה, תזונה מתאימה, תוספי תזונה וכן טיפול חיצוני (קומפרסים מצמחי מרפא).
הפחתת או מניעת הגורמים: יש להימנע ככל האפשר מעישון, צריכה מוגברת של יוד, מחסור בשינה וסטרס (במיוחד סטרס רגשי). חשוב לישון מספיק, כולל שנת צהריים.
תזונה: צריכה להיות מותאמת למצב החולה. לשם כך חשוב להתייעץ עם מטפל מוסמך. בכל מקרה יש להימנע ממזונות העשירים ביוד או קפאין ולהימנע באופן מוחלט ממלח שולחני רגיל. ניתן לאכול מאכלים גויטרוגניים המכילים פרוגויטרינים (חומרים המצמצמים את פעילות הבלוטה): כרוב, כרובית, ברוקלי, קולרבי, לפת, צנון, חרדל, בוטנים, צנוברים ודוחן. יש לאכלם לא מבושלים ולא מחוממים כדי לא לפגוע באותם פרוגויטרינים.
תוספי תזונה: מומלץ ביותר לפנות למטפל מוסמך. הטיפול כולל תוספים להרגעת ומיתון קצב חילוף החומרים, איזון וחיזוק בלוטות ההפרשה הפנימית ואיזון ספציפי של בלוטת התריס. במידת הצורך ניתן להשתמש גם בקומפרסים חיצוניים מתמציות צמחי מרפא (בעיקר מולין ולובליה).
הילינג: פעילות יתר של בלוטת התריס היא ביטוי לעודף פעילות רגשית. הטיפול הספציפי נעשה בעזרת יד נגטיבית על הקשת של כף הרגל. בסימפטומים הקשורים לעיניים ניתן לטפל עם יד נגטיבית על הבוהן בכף הרגל.
מגנטים טיפוליים: עשויים גם כן לעזור מאד.

ולסיום, להלן שיטה פשוטה לבדיקה עצמית בבית של מצב בלוטת התריס:

הבדיקה היא למעשה מדידת חום בבית השחי, בבוקר, מייד כשמתעוררים, במשך לפחות 3 ימים עוקבים.

מכינים את המדחום ליד המיטה כבר בערב. אם זה מדחום כספית – להוריד עוד לפני השינה את הכספית אל מתחת 35 מעלות.

מייד כשמתעוררים – שמים את מד החום בבית השחי וממשיכים לשכב (רצוי ללא תנועה ועם עיניים סגורות).

חשוב לעשות מינימום תנועות מרגע שמתעוררים ועד שמסיימים את הבדיקה.

אם המדחום בו משתמשים הוא מדחום כספית – צריך לשכב כך לפחות 10 דקות.

אם זה מדחום דיגיטלי – לחכות עד הצפצוף שלו.

לרשום את הטמפרטורה שמתקבלת במשך לפחות 3 ימים עוקבים.

לאחר 3 ימים לחשב את הטמפרטורה הממוצעת של שלושת הימים.

טווח טמפרטורות נורמלי – 36.4-36.8 מעלות צלזיוס.

אם הטמפרטורה הממוצעת המתקבלת נמוכה מ-36.4 מעלות – זה סימן להיפו-תירואיד (תת-פעילות של בלוטת התריס)

אם הטמפרטורה הממוצעת המתקבלת גבוהה מ-36.8 – זה סימן להיפר-תירואיד (פעילות יתר של בלוטת התריס)

הערות:

נשים בגיל הפריון צריכות לבצע את הבדיקה רק בימים השני, השלישי והרביעי של המחזור.

נשים לאחר גיל הפריון וגברים יכולים לבצע את הבדיקה בכל עת.