כולנו מביטים מדי פעם בחלונות הראווה ברחוב ונהנים לבחון את הסחורה המוצגת. חלון ראווה ראוי לשמו מציג את סחורתו באופן בולט ככל שניתן. המטרה ברורה: למשוך תשומת לב והתעניינות העוברים ושבים במטרה שיקנו הסחורה. בהרבה מקרים מופיעים הפריטים בחלון הראווה בליווי תגי מחיר. המדובר בהצעה לציבור להתקשר בחוזה לפיו תמורת המחיר הנקוב יקבל המעונין את הפריט.
דוגמא נוספת, הינם מודעות פרסומת וקטלוגים המציעים מוצר מסוים במחיר נקוב. מודעה כזו עשויה להיחשב כהצעה לציבור, אם הדבר עולה מניסוחה של המודעה. אך לא כל פנייה לציבור תיחשב כהצעה מחייבת. קיימים מקרים בהם הצעה תיחשב רק כהזמנה לציבור להתעניין במוצר, לשאול למחירו ולנהל משא ומתן.
מהם, אם כן, הדרישות הבסיסיות כדי שפנייה לציבור תחשב הצעה מחייבת לצורך התקשרות בחוזה?
ראשית יש לדעת כי חוזה נכרת בדרך של הצעה וקיבול. חוק החוזים קובע כי פנייה של אדם לרעהו הינה הצעה אם היא מעידה על גמירות דעת המציע להתקשר עם חברו וכן אם היא מסוימת. הכוונה היא לבחון באופן אובייקטיבי, על-פי סימנים חיצוניים וגלויים, האם אדם סביר, בנסיבות הרלוונטיות היה מסיק מהצעה כזו שהופנתה אליו על כוונה להתקשר בחוזה מחייב. פנייה תחשב מסוימת במקרה בו די במתן תשובה חיובית כדי שיכרת חוזה. כלומר, כדי שאדם יוכל לקבל הצעה, על ההצעה להכיל אינפורמציה בסיסית לגבי מהות הממכר כגון, כמות, מחיר וכדומה, אך אין זה הכרחי שכל היסודות המהותיים של החוזה יפורטו.
הצעה יכולה להיות מכוונת כלפי אדם מסוים או כלפי הציבור הרחב. ההבדל בין הפניות הינו שבפנייה לציבור המציע אינו נוקב בשם האדם כלפיו מופנית ההצעה (הניצע) וכל אדם יכול לקבל את ההצעה (קיבול) ולהבשילה לכדי חוזה.
לפיכך, הצגת מוצר בחלון ראווה עם ציון מחיר (להבדיל מהצגת מוצר ללא ציון מחיר) מהווה הצעה מחייבת המופנית כלפי הציבור הרחב. גם מוצר העומד על המדף בחנות לממכר מזון, ועליו תג מחיר, הינו הצעה מחייבת המופנית כלפי הציבור הרחב לפיה חושף עצמו מרצון המציע לאפשרות הרצויה כי אדם יקשור עימו חוזה על-ידי קבלת ההצעה. חשוב לציין כי למציע אין אפשרות לחזור בו מהצעתו לאחר קיבול ההצעה על-ידי הלקוח והמוכר מחויב למכור ללקוח, לפי דרישתו. למוכר אפשרות נסיגה מהצעתו רק עד לרגע שבו מבטא הלקוח את רצונו להתקשר.
עם זאת חשוב לציין כי קיימים מוצרים שמכירתם מותנית בתנאים מסוימים, כגון תרופות שמכירתם נעשית על ידי רוקח ועל-פי מרשם רופא על-פי חוק. על הרוקח מוטלת חובה לפקח על מכירת תרופות ולו נתון שיקול דעת האם למכור תרופה ללקוח מסוים. נהוג להתייחס במקרים אלו ללקוח כאל מציע ולרוקח כאל מקבל ההצעה, כלומר נתונה לו האפשרות לקבל או לסרב להצעת לקוח לקנות תרופה.
במקרה אחד שנדון בארצות הברית, הכריזה מודעה, על מכירתה של פרווה בדולר אחד, שערכה האמיתי עלה על מאה דולר. במודעה נאמר עוד כי: "כל הקודם זוכה". מילים אלה בצירופה של העובדה, שצוין במודעה כי מדובר במכירתה של פרווה אחת בלבד, הפכו את המודעה להצעה. התובע היה הראשון שהגיע למקום. דבר זה, בצירוף נכונותו לשלם דולר, היוו קיבול וחייבו את המציע לכרות עמו חוזה.
הכותב, עורך דין לעניני הוצאה לפועל, קובי רום עוסק בעזרה לחייבים וזכאים בבקשות אל ההוצאה לפועל בתחומי כינוס נכסים, פשיטות רגל, חשבון מוגבל ועוד. מתעניין בנושאי חוק ומשפט בזירה הכוללת בזמנו הפנוי.
* כל הכתוב במדור זה אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי ואין לעשות כל פעולה בהסתמך על הכתבה.