הפוליטיקה בישראל ושיטת הממשל הפועלת בארצנו בדומה למדינות אחרות בעולם הינה נושא סבוך ומלבד העובדה כי ישראל היא מדינה דמוקרטית, אזרחים רבים אינם בקיאים בפוליטיקה הישראלית המורכבת. בישראל פועלת למעשה שיטת ממשל המוכרת כדמוקרטיה פרלמנטרית ובראש המדינה עומד נשיא המדינה, אך תפקידו נשאר סמלי יחסית ומלבד סמכויות כמו מתן חנינה לאסירים או הטלת המשימה של הרכבת הממשלה על אחד מחברי הכנסת וראשי המפלגות, תפקיד נשיא המדינה נשאר בעיקר ייצוגי.

הסמכות האמיתית נשארת בידיו של ראש הממשלה אשר נבחר בבחירות דמוקרטיות מדי ארבע שנים ולאחר הבחירות נשיא המדינה בוחר באדם שלו הסיכויים הגדולים ביותר להרכיב ממשלה חזקה ויציבה. 120 חברי הכנסת בישראל הם אותם נציגי מפלגות שנבחרים בכל ארבע שנים והם אילו המרכיבים למעשה את הרשות המחוקקת, כאשר חשוב להבדיל בין הממשלה בישראל שהיא למעשה הרשות המבצעת לבין הכנסת שהיא זו האחראית על חקיקת החוקים במדינה.

ראש הממשלה מקים למעשה קואליציה של מפלגות ועליו לזכות באמון של רוב חברי הכנסת על מנת לפעול ולהקים ממשלה. המפלגות הנותרות שאינן נכללות בקואליציה מוכרות לנו כאופוזיציה ותפקידן לייצג את עמדת המפלגות שנשארו כמיעוט אל מול מפלגות הרוב. מי שעקב אחר כמה וכמה מערכות בחירות שהובילו להרכבת ממשלות שונות במשך השנים וודאי כבר למד כי הפילוג בין הקואליציה והאופוזיציה נערך לרוב על בסיס השוני האידיאולוגי המבדיל בין הגושים הפוליטיים השונים בישראל.

כיום במדינות מערביות רבות נהוג לחלק את הגושים העיקריים בפוליטיקה לימין ושמאל, כאשר גוש הימין לרוב מתאפיין בשמרנות ומיליטאנטיות בעוד שגוש השמאל לרוב מתאפיין בליברליזם ופתיחות. בישראל שבה הנושא הבוער ביותר כנראה הוא הסכסוך הישראלי פלסטיני, השוני בין הימין לשמאל נע לרוב גם סביב העמדות הפוליטיות הקשורות לטיפול בסכסוך.

מפלגות הימין הכוללות את מפלגת הליכוד הגדולה יחד עם מפלגת ישראל ביתנו או האיחוד הלאומי לרוב יעדיפו לנקוט ביד קשה ויתמכו בפעולות צבאיות כדרך טיפול מועדפת ללחימה בטרור הפלסטיני ויתנגדו לכל פתרון של חילופי שטחים או ויתורים גדולים נוספים על מנת להגיע להסכם שלום. מולם בגוש השמאל ניתן לרוב לשמוע קריאות כנגד פעולות צבאיות ויעדיפו אסטרטגיה שכוללת משא ומתן ישיר מול אויבנו ומפלגות השמאל לרוב גם מוכנות לויתורים כמו חילופי שטחים.

מאז קום המדינה ועד לשנת 2006 המפלגה השולטת וראש הממשלה הגיעו ממפלגת ימין או שמאל, אך אז לראשונה עלתה לשלטון מפלגת קדימה שאינה שייכת למי מן הגושים, אלא מוכרזת כמפלגת מרכז אשר מצעה הפוליטי מדיני מצד אחד קרוב לליברליות של גושי השמאל ומן הצד השני תומך במידת הצורך בפעולות צבאיות כחלק מהלוחמה בטרור וכחלק מהצורך של מדינת ישראל להגן על עצמה מול אויביה המקיפים אותה.

בצמוד ובמקביל לגושי הימין והשמאל ולמפלגות המרכז פועלות בישראל גם מפלגות נוספות או גושים סקטוריאליים שהם למעשה מפלגות המייצגות זרמים, עדות או קבוצות אוכלוסייה בעם ובניהן ניתן למצוא מפלגות כמו ש"ס שהיא אחת מן המפלגות הדתיות, ישראל ביתנו שפונה בין היתר לציבור עולי ברית המועצות לשעבר ומפלגות ערביות כמו בל"ד, רע"ם, תע"ל וחד"ש המייצגות את המיעוט הערבי בישראל.