אם מדברים על תרגום רפואי אני מייד חושבת על מה שכולכם בודאי יודעים ומכירים וזהו כתב ידו הבלתי קריא לחלוטין של כל רופא. כמעט כאילו היינו יכולים להתבונן על כל ילד בבית ספר עממי, ולנבא מי יהיה רופא בעתיד לפי כתב היד המרושל והמשורבט והלא קריא...
כשאני הולכת לבדיקה רפואית מקצועית ומקבלת מהרופא המקצועי מכתב שמיועד לרופא המשפחה, כמובן שאני קוראת בו, סקרנית לדעת אם אני הולכת למות או סתם התלוננתי וכאבתי ובעצם אין לי כלום. אני פותחת את המעטפה בדחילו ורחימו, פוחדת מהממצאים שאקרא שם, שאולי זה אנוש, ואולי חסר מרפא, ואולי אסבול מכאבים, ואולי, ואולי ואולי... ואני מוציאה מהמעטפה את דברי הרופא, מיישרת את דף הניר המקופל ורואה שללא תרגום רפואי אין סיכוי שאצליח לקרוא את הכתוב. זאת האות ש' או אולי האות ט מחובת לאות י'? זו האות ו' או אולי האות י' שקצת התארכה לה... מילה שנגמרת כאילו התעייפה לקראת סופה, ורק תרגום רפואי מקצועי יצליח להצילה מדעיכה אל קצה השורה...
חשבתם פעם מה הסיבה לכך שכמעט כל מסמך שהרופא כותב בכתב ידו זקוק לתרגום רפואי? אני חושבת שרק בגלל זה המציאו את המחשבים. היום, כשאני נכנסת לכל מרפאה רפואית (טוב, אל תחשבו עכשיו שאני כל הזמן מבקרת רק במרפאות, אבל יוצא לי פה ושם לבלות עם רופא זה או אחר ולהתלונן על מחוש זה או אחר...), הרופא יושב מאחורי שולחן כתיבה, על שולחנו מחשב, לצד המחשב מדפסת (לפעמים עדיין מדפסת סיכות), וכל מילה שאני מוציאה מהפה הוא מקליד באצבע אחת על מקלדת המחשב...
אז לא רק שהרופא לא יודע לכתוב, ואם הוא כותב, אתה זקוק לעזרת תרגום רפואי כדי לקרוא את מה שכתב בכתב ידו הנוראי, הוא גם לא יודע להקליד על המחשב. חושב שחבל להשתמש בכל האצבעות אם אפשר להקליד רק באצבע אחת, אות אחר אות, אחר אות, אחר אות. לא יודעת מה איתכם, אבל אותי זה מעצבן. אני יושבת מולו ובא לי לסובב את המקלדת ולכתוב בעצמי את מה שאני אומרת. אם הוא היה מאפשר לי לעשות זאת, הייתי בודאי כותבת משהו כמו, אדוני הדוקטור הרופא, לכתוב בעט אתה לא יודע ולכתוב במחשב אתה לא יודע, אבל אני סומכת עליך בכל זאת בכל פעם שכואב לי כאן או כואב לי שם. תהייה לי בריא. פציינטית שמחפשת על מה להתלונן.