בזמן שמיליוני צעירים ברחבי העולם חרטו על דגלם סיסמה שהסמים (ולא רק הקלים) היוו את המוטיב המרכזי בה, כמעט ולא הועפו בארץ "זרעי קיץ נישאים ברוח", עליהם שר בערגה מאיר אריאל המנוח. כי אל ארץ הקודש רווית המלחמות בעצם אף פעם לא הגיעו באמת ילדי הפרחים. בימים ההם, היו הסמים הקלים בעיקר נחלתם של קיבוצניקים מגודלי שיער, מתנדבים שהגיעו מחו"ל או צעירים תמימים שנתקלו בתופעה במקרה בטיול במזרח.

 אבל מאז, כאמור, עברו לילות ארוכים על שוטרי מג"ב בגבול ישראל-מצרים. ומי מכם שבחר עד אתמול לטמון את ראשו בחול, שימו לב לנתון הבא: ההערכות הרשמיות מדברות על מיליון ישראלים בקירוב המשתמשים בסמים קלים בישראל מודל 2008.

כדי להמחיש זאת, חשבו שאחד מכל שישה ישראלים שאתם פוגשים ברחוב, בעבודה או בסוּפר - מעשן סמים...

"מה נעשה, שהדור שלי עקום כזה..." (להקת "הדג-נחש")

המספרים אכן מדהימים. אבל כדי להבין שתרבות הסטלנות בישראל נמצאת בעלייה נינוחה ושלווה, לא צריך להיות חוקר מעמיק. מספיק לפתוח עיתונים (או להיות בעשור השני, השלישי והרביעי לחייכם, ואפילו יותר...).

מפכ"ל המשטרה החדש, רב ניצב דודי כוהן, הכריז עם כניסתו לתפקידו שהמשטרה תפסיק לעצור משתמשים בסמים קלים, בעוד הרשות למלחמה בסמים, הגוף הממשלתי שאמון על הנושא (שעל יעילותו נדבר בהמשך), יצאה כדרכה בקודש בהצעה לא פרקטית - לערוך בדיקות שתן בבתי הספר כדי לאתר משתמשים בסמים. 

והמשתמשים? קרוב לוודאי שאם תנסו לזהות אותם ברחוב, לא תגלו שום סימן שיסגיר את עיסוקם בשעות הפנאי. אין קבוצת אוכלוסייה, מגדר ברור או מאפיין טיפוסי של מעשן סמים קלים. להיפך, לצד השירות בצה"ל, וכנראה שאפילו יותר ממנו, זו התופעה שכ-ו-ל-ם שותפים לה בחדווה.

עורכי דין, אנשי היי-טק מצליחים, קצינים בצה"ל (גם בכירים), לצד סטודנטים משכילים, אמנים, פועלים פשוטים, בעלי משפחות ורווקים. אנשים קשי יום, חובבי טבע, תושבי תל אביב, תושבי הדרום וגם תושבי ערי השרון המבוססים, יישובי הצפון המופגזים ועיירות הפיתוח. מקומו של איש לא נפקד. כולם כאחד שותפים לחגיגה, ומצרפים לשגרת יומם (הרצינית בדרך כלל), בסופו של יום או בסוף השבוע, סיגריה מגולגלת, או שתיים.

ואם תשאלו אותם על זה, הם ימתיקו חיוך ויסבירו במאור פנים ובמשפטים מלומדים ומנוסחים היטב, ש"לא, הם ממש לא מכורים". ו"מה, לא שמעתם? הרי מחקרים מוכיחים ש'זה לא מזיק'. אפילו סיגריות מזיקות יותר, שלא לומר אלכוהול". ולא, "הם ממש לא מעשנים סיגריות כי הן הרי מסוכנות לבריאות".

כשהעולם מתחיל לשעמם

אם נסקור בקצרה כיצד התפתחו האמצעים שמספקים שמחה לאנושות, ניווכח שהתחלנו בצרכים הבסיסיים ביותר, כמו: מזון, קורת גג ומשפחה. כשגדלנו קצת, הפך העושר החומרי לפסגת השאיפות. המשכנו במסע עד שלפתע הרגשנו מה נעים ומה נפלא שהאנשים שמקיפים אותנו מעריכים ומכבדים אותנו, או לחלופין, למדנו שמאוד מענג לשלוט ולהשפיע על אנשים אחרים. לאחר הכסף, הכבוד והשליטה מגיעה התשוקה לדעת ולהבין ה-כ-ו-ל.

והופ, אנו כבר במאה ה-21. תקופה חדשה שבה כללי המשחק המערביים מאפשרים לנו להשיג "כל מה שנרצה", בתנאי שנעבוד מספיק קשה.

יש אינספור דרכים להרוויח כסף (ועוד הרבה יותר דרכים לבזבז אותו), להיות כוכבים, לטוס לכל פינה נידחת על פני האדמה ועכשיו גם לירח, ואם אתם תפרנים יותר, הרי שבהקשת מספר כתובות URL על המקלדת תוכלו לצלול אל נפלאות עולם וירטואלי בלתי מוגבל שמציע צבעים וחוקים משלו.

ובתוך בליל האפשרויות הבלתי מוגבל לכאורה, מופיעים הרגעים שבהם - פשוט משעמם.

את השעמום הזה אפשר לנסות להפיג לרגע קט, או לכמה שעות, ימים או שבועות, אבל הוא חוזר כלעומת שבא. אי אפשר להעלים אותו בעזרת האמצעים הידועים כמו: כסף, בילויים או טיולים. העולם הופך להיות קטן עליך, ואפילו אלכוהול לא תמיד מספק את הסחורה ועוזר לשכוח.. אז מה נשאר?

ככה זה כשגדלים

בעין בלתי מזוינת יתקשה המתבונן להבחין שמתרחש פה משהו יוצא דופן שלא קרה עד כה. אבל המשקפת שמספקת לנו החכמה העתיקה, מאפשרת לראות שאנו נמצאים בשיאו של תהליך מיוחד שמטרתו אחת, להביא אותנו אל השאלה - מה הטעם בחיים?

במשך התהליך המדובר משתנה רק אלמנט אחד - הרצון האגואיסטי גדל עוד ועוד, ודורש סיפוקים גדולים יותר, מיידים יותר, ועדיף ללא צורך בעבודה קשה.

אבל למרות "השם הרע" שיצא לאגואיזם, יש לזכור שההתפתחות של האגו היא זו שמאפשרת לנו לגדול מהשלב שבו אנו כמו ילדים קטנים שנהנים ממשחק בצעצועים, עד שאנחנו, כאנשים בוגרים וחכמים, מגלים שהצעצועים הללו כבר לא מספקים אותנו.

חכמת הקבלה מסבירה שהדרישה שמתעוררת הפעם היא למילוי מסוג אחר. באדם המודרני מתעורר כיום צורך כזה, שהדבר היחיד שיספק אותו באמת הוא להתעלות אל הרבדים הפנימיים ביותר שבתוכו, לגלות מי הוא באמת, ולהבין אחת ולתמיד איך נהנים מהחיים מבלי שההנאה הזו תחלוף כלעומת שבאה.

אדם המחפש מילוי שכזה, לא יכול למצוא אותו בתוך שגרת החיים הרגילה. אחד ה"תחליפים" החמים בשוק, שמשפיע מיידית על מערכת העצבים ומשתיק את החיפוש לזמן מה, נמצא במרחק שיחת טלפון ובמחיר ממוצע של 100 שקלים חדשים.

סם החיים

"זכה, נעשית לו תורתו סם החיים" (יומא ע"ב).

חכמת הקבלה שמתגלה בימים אלו לכל דורש, פותחת לאדם את מקור המילוי הנעלה ביותר, מקור החיים, "הנשמה". הנשמה שבה מדובר כאן היא תכונה חדשה שהאדם מפתח בכוחות עצמו, באמצעות ההדרכה הנמצאת בספרי המקור. דווקא האדם ש"שרוכש את הנשמה" נשאר עם שתי רגליים איתנות על הקרקע ומחובר למציאות, והמעניין הוא שאין לו צורך להתנתק ממנה. חייו הרגילים נמשכים, ובנוסף אליהם מתרחבים האופקים ומאפשרים לו לקלוט תופעה חדשה ומוחשית, שעד כה הייתה נסתרת, הנקראת "המציאות הרוחנית". מציאות של חיים ברמת קיום גבוהה יותר, שמתחדשת ללא הרף ומאפשרת לאדם להיטיב יותר ויותר לחייו, לסובבים אותו ולעולם כולו.   

את ההרגשה הזו מיטיב לתאר "בעל הסולם" (1885-1955), המקובל שהתאים את השיטה  לדורנו, במכתב לאחד מתלמידיו: "... כל אחד ואחד מבני העולם היו מקצצים ידיהם ורגליהם שבע פעמים ביום, כדי להשיג רגע אחד בכל ימי חייהם, בטעם כזה המורגש להם".

הטעם האמתי בחיים

לא לחינם נפתחים שערי הלימוד בתקופה הנוכחית, לאחר שננעלו למשך 2,000 שנות גלות. הקבלה - שמכונה תכופות סם החיים - משכילה לענות על השאלות הבוערות ביותר בימינו: "מדוע אינני מסופק מהחיים? האם אלה כל האפשרויות שעומדות בפניי? היכן התכלית? ועוד. שאלות שכאשר הן נותרות ללא מענה, גדל הדחף למצוא מפלט לרגע, ולברוח אל תוך "סרט" חלופי.

המציאות מוכיחה שגופים ורשויות המנסים להילחם בשימוש בסמים באמצעות הפחדה ואכיפה, זוכים ללעג ונכשלים כישלון חרוץ פעם אחר פעם. מאידך, התנתקות מהמציאות לטובת שמחה מלאכותית היא פתרון קצר מועד, שחוזר אל האדם כבומרנג בצורת ריקנות ותלות, ומותיר חלל ריק ובלתי מסופק.

על מנת לפתור את בעיית הסמים לא יעזור עוד גוף ממשלתי/ועדה של "מומחים"/ תשדירים מאיימים ותקציבים מנופחים. למען האמת, לא כדאי בכלל לעסוק בנושא באופן ישיר. עלינו לטפל אחת ולתמיד בשורש הבעיה ולא בסימפטום. הפתרון הקבלי פשוט ומספק תוצאות כמעט מיידיות:

לחשוף בפני האדם את הלימוד הקרוב ביותר אליו, לימוד שיבטיח לו הבנה של הרובד הפנימי ביותר של המציאות ושל עצמו. כשהאדם ימצא טעם ומשמעות לחייו, לא יהיה לו צורך לברוח מהם יותר אל עולמות אחרים... אולי לעולמות רוחניים, אבל זו כבר לא בריחה.