אחת השגיאות היותר שכיחות שאנשים שונים עושים כשהם לוקחים הלוואות היא לקיחת סכום גבוה יותר מהסכום שהם זקוקים לו למטרה שלשמה נלקחת ההלוואה. מדוע הם עושים זאת? התשובה הפשוטה, הפשטנית, היא, כנראה, הנכונה: כי הם יכולים. כי הבנק או הגוף החוץ-בנקאי נותן להם. הלוואה נוטה לתפוח לא רק כשמחזירים אותה אלא – לא אחת – גם כשלוקחים אותה.
בבסיס התפיסה השגויה קיימת ההנחה לפיה, אם כבר נותנים כסף – מדוע שלא ניקד עוד קצת ו"על הדרך" נקנה גם דברים נוספים אשר עכשיו, כאשר ברז המזומנים נפתח, יש לנו אפשרות לממנם? אשליית הכסף הקל, הנזיל, הנדיב, עלולה להיות מסוכנת, ודאי אם וכאשר היא הופכת לדפוס התנהלות שגרתי.
הלוואה מעניקה שני דברים:
הלוואות מעניקה ללווים שני דברים עיקריים, חשובים: כסף וזמן. במקום שבו נדרש החזר מיידי של סכום גבוה שאינו בנמצא – שם מקומה של ההלוואה. היא עושה את מה שאתם, בכספכם-שלכם, לא יכולים לעשות. היא משלמת במקומכם. היא פוטרת אתכם מההכרח התובעני הבלתי מתפשר לשלם את מה שנדרש מכם, במקומכם.
אבל זו הבעיה של הלוואה – במקום שהיא פותרת בעיה היא גם יוצרת בעיה. אחרת. עם ריבית. לאחר ששילמנו בבת אחת את החוב שהושת עלינו – אנחנו נושמים עמוק. קנינו זמן. רווח לנו. עכשיו נתמודד עם תשלומים חודשיים סבירים, במינון מדוד, סביר. לא אחת אנחנו מגלים, כי ההחזר החודשי שאנחנו חייבים בו יוצר קושי ממשי. פתרנו בעיה אחת והנה, לפתחנו, בעיה אחרת, חדשה. אותה גברת בשינוי אדרת – אותה אחת, עם אותה חטוטרת...
הלוואה – מחוגי שעון עשויים מכסף:
גם אם ההלוואה היא כורח המציאות, במקום ובזמן שבהם אין דרך אחרת לשלם סכום כסף גדול, ודווקא בגלל היותה כזאת חשוב מאוד לא להתפתות לקחת סכום גבוה יותר, מתוך הנחה שאם נותנים – מדוע שלא ניקח קצת יותר, כדי שיישאר גם כסף ל"בזבוזים"?. הימנעות מעשיית שגיאה זו מותנית בראייה נכוחה של מקור הכסף שמשמש להלוואה. אמנם עכשיו הכסף הוא של הגוף הנותן אבל מרגע קבלת ההלוואה הוא הופך לכסף שלכם – יתרת הזכות הופכת לאלתר ליתרת חובה.