המרת מט"ח היא חלק אינטגרלי מפעילות שוק הכלכלה המקומי, יחסיו עם שווקים בינלאומיים, ובו- בזמן היא משפיעה והן מבטאת ומשקפת את מאזן התשלומים הלאומי. נפחו של המסחר היומי בשוק המטבע החוץ הישראלי נע בין שלושה לשני מיליארדי דולרים ביום. השקל נסחר למול הדולר, ובמקביל בזירה נפרדת למול הלירה- שטרלינג – הפאונד, מול הין, וכדומה, הזירות מתנהלות באופן עצמאי אולם גם משפיעות זו על זו.

בעבר עקב בנק ישראל אחר שערו הכללי, המסתכם, המכונה גם 'שער מצרפי' של סל המטבעות., השער המצרפי משקלל את כלל שערי המטבעות – כלומר את סל המטבעות, ביחס לכמות הסחר הבינלאומי שמנהלת ישראל מול המדינות השונות. השער המצרפי של סל המטבעות מייצג ומבטא את המחיר הכולל של עלות היבוא הישראלי – יחד ולמול המחיר שהיא מקבלת על היצוא. לשער המצרפי של סל המטבעות חשיבות גבוהה בחשיבה הכלכלית ובקביעת מדיניות ארוכת טווח ואסטרטגית – עבור משרד האוצר, נגיד בנק ישראל כמו גם גופים במסחר הפרטי, אולם בנק ישראל הפסיק לפרסם את שער סל המטבעות כבר באלפיים ושבע.

מדיניות בנק ישראל ביחס לשער ולהמרה

מדיניותו של בנק ישראל, שבהקשר זה היא מדיניותה הכלכלית של המדינה, השתנתה לאורך השנים. עם קום המדינה המדיניות שהיתה נהוגה בישראל כמו גם בשאר המדינות היתה של התערבות חדה מוחלטת טוטאלית וקובעת באופן עצמאי ומוחלט של שער החליפין. בהמשך הוחלט קביעתה של רצועת ניוד, המתירה למטבע להשתנות גם בהשפעת הביקוש וההיצע מטעם הסוחרים על גבולות רצועת הניוד, שקבע כאמור בנק ישראל. בעבר גם נאסר על אזרחי המדינה להחזיק במטבע חוץ.

במהלך תהליך ארוך וזוחל של פתיחת השווקים ליברליזציה וגלובליזציה, החל להתנהל מסחר חופשי יותר ויותר במטבע החוץ, ובמקביל החלה מגמה גדלה והולכת של הפחתה בהתערבותו של בנק ישראל בקביעת שער הדולר, כלומר בהשפעה על שער החליפין. בשנות האלפיים כבר הגיעו השווקים למצב בו עוד התנהל מסחר חופשי כמעט ללא התערבות מצידו של בנק ישראל בקביעת השער, אולם בתום העשור עם המשבר הכלכלי החדש, שהחל בנפילת הבנקים בארצות הברית - ליהמן ברדרדס, ומאות אחריהם, כומ גם חברת AIG העולמית ועוד - שב בנק ישראל להתערב ולהשפיע באופן יזום ומכוון על שער הדולר.